מסיבת העיתונאים של נתניהו נראתה כמו שידור חוזר: הפרשנים

עמית סגל

דווקא השם שהעסיק אותנו ביממה האחרונה לא נשמע אפילו פעם אחת במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה נתניהו: בצלאל סמוטריץ'. עם זאת, יש ניסיון של נתניהו ללכת על גשר צר מאוד. הרי סמוטריץ' אמר למצלמה שהוא לא סומך על ראש הממשלה שלא יעצור את המהלך הצבאי בשביל עסקה חלקית, ואז כל המומנטום ייעצר. נתניהו מתעקש לא לומר במפורש במסיבת העיתונאים מה הוא יעשה במקרה שתהיה עסקה חלקית. אם ממש מחפשים, אפשר להבין במרומז שפניו כן לעסקה מלאה. לדעתי הערפל הזה הוא לא בטעות - הוא עוקץ את סמוטריץ' ומדבר על אלו מימין שהציעו לו לא לחסל את נסראללה (מתכוון לאותה התנגדות מפורסמת של שר האוצר סמוטריץ' בישיבת הקבינט שדנה בפעולה). נתניהו בעצם אמר במסיבת העיתונאים שישראל מתכוונת להכריע את חמאס, ושזה יקרה יותר מהר ממה שכולם חושבים. עם זאת, גם אם הוא סוגר את הדלת על עסקה חלקית - הוא לא נועל אותה.

דנה ויס

יש בדבריו של ראש הממשלה נתניהו כשל לוגי. גם לאחר שנתיים של מלחמה, ראש הממשלה אומר לציבור שאם המלחמה תיפסק, טבח 7 באוקטובר יכול לחזור וחמאס, שישראל נלחמת בו כל כך הרבה זמן, יכול לאיים באותה המידה. שוב הוא חוזר על האמירה שעכשיו הוא מתכוון להכריע את חמאס ולמוטט אותו, אך השאלה היא מה הוא מתכוון לעשות עכשיו שהוא לא עשה קודם, ועם איזה צבא הוא יעשה את זה.

ראש הממשלה התייחס בדבריו לאמירה בתחילת המלחמה של "גורם ביטחוני בכיר", שטען שישראל לא תצליח להביא אף חטוף הביתה. הבכיר הזה הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי, ואמירתו נשמעה ממש ברגעים הראשונים של הטבח. הוא דיבר כך כשלא הייתה מפה של כמה חטופים יש ומי מחזיק בהם. מיד אחר כך, הרצי הלוי, כמו שר הביטחון דאז יואב גלנט ואחרים, התעקשו שוב ושוב ללכת לעסקה. נזכיר גם שמטרת המלחמה לייצר תנאים להשבת החטופים נכנסה למטרות הקבינט רק ב-16 באוקטובר, וראש הממשלה התעקש לא לקרוא להם "חטופים", אלא בני ערובה. לעניין גיוס המילואים, בהתחלה הצבא הסתער והחליט לגייס מאה אלף חיילי מילואים גם בלי לשאול את הדרג המדיני. לאחר מכן היה דיון וזה הורחב.

חשוב להזכיר גם כעת: ישראל כבר פעלה בעזה. היינו באותם המקומות וגם אז הודיעו שאנחנו כפסע מהניצחון ושישראל מתכוונת להכריע את חמאס. לכן, בשורה התחתונה, אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם מה יקרה הפעם שלא קרה קודם ואיך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה זמן אנחנו שוב באותה הנקודה.

יאיר שרקי

הדבר הכי בולט במסיבת העיתונאים של נתניהו הוא התחושה שכבר ראינו אותה, לא פעם ולא פעמיים. זה כולל את הדיבורים על מעוז אחרון, על הכרעה, על הרצון להכריע, על האווירה באולפנים ועל גורמי ביטחון עלומים שלא רצו לפעול. בעיניי, הסיפור שבו נתניהו רומז שגם בעולם וגם בישראל אולי שכחו את 7 באוקטובר הוא לא סיפור של התקררות. פשוט כבר היינו בנקודה הזו. שמענו כבר את הדברים הללו. נתניהו לא מספק תשובה משכנעת למה אז רפיח הייתה המעוז האחרון, והיום עזה היא המעוז האחרון. הוא לא ענה על השאלה אם הגדודים הוכרעו או לא.

דבר דרמטי נוסף בעיניי הוא השאלה שנתניהו מתחמק ממנה - אם הוא הולך לעסקה חלקית או עסקה מלאה. הוא מדבר על 20 חטופינו, אבל בחוץ ישנם משפחות של 50 חטופים. 30 חללים, 20 חיים. אני מניח שכולם מבינים שהזמן של החיים קצר יותר, אבל המחויבות היא עדיין להשיב את כל ה-50.

הדוגמה של אריה דרעי היא ההוכחה הכי קלה ליקום המקביל שבו חי ראש הממשלה. יש דברים שנאמרו, מצולמים בווידאו ושודרו בכל ערוצי הטלוויזיה בשבוע האחרון. ראש הממשלה לא שמע עליהם ואף מתעקש פעמיים שהדברים לא נאמרו.

ניר דבורי

אחד הדברים המרכזיים ששמענו במסיבת העיתונאים אמש זה שוב ההצהרה שישראל הולכת ל"הכרעה" של חמאס. זו חזרה בדיוק לאותה נקודה שכבר היינו בה: באף שלב, לא היה רגע שבו אנחנו כמדינה וכממשלה תכננו את המשלים המדיני. את המהלך שהיום כבר אף אחד לא רוצה לדבר עליו של "היום שאחרי".

לכן, יש כאן שני שלבים לכל האירוע - מהלך צבאי שלאחריו אמור להגיע המשלים המדיני. פעם אחר פעם לא עשינו את הדבר הזה, הממשלה הזו אפילו לא העזה לנסות. לכן, מי בדיוק מבטיח לנו שהעיר עזה היא אכן המעוז האחרון?