בעולם שכולו פוזיציות, ועדת גרוניס הוכיחה: אפשר גם אחרת

מינויו של דוד זיני לראש השב"כ אושר פה אחד בוועדת גרוניס, ומיד הניע גל תגובות אוטומטי. מחנה אחד חגג "ניצחון", השני קונן על "תבוסה". רפלקס שבטי ואוטומטי הפך את אחד המינויים החשובים של תקופתנו, לעוד פרק במלחמת הקיטוב הישראלית.

אבל מי שיסתפק במדידת הנקודות בלוח הליגה הפוליטית יחמיץ את הסיפור האמיתי. כי מה שהתרחש בוועדה, תחת שרביטו של נשיא העליון לשעבר, השופט אשר גרוניס, לא היה ניצחון למחנה פוליטי אחד או הפסד לאחר, אלא תזכורת נדירה לענייניות ממלכתית אמיתית - ולמה שאיבדנו בדרך.

המחלה המכרסמת בחברה הישראלית היא הפוזיציה: מנגנון שמפרק כל ויכוח לעימות גורלי וכל הכרעה ל"משחק סכום אפס". כל החלטה, כל התבטאות וכל מוסד נבחנים דרך פריזמת "אנחנו" מול "הם". בצד אחד, אמון כמעט עיוור ב"מערכת" כי היא נתפסת כ"מוסדות שלנו". בצד האחר, חוסר אמון אוטומטי ההופך כל החלטה לחשודה. בתוך הדינמיקה הזו איבדנו את היכולת לשאול "האם זה נכון וראוי?" ונשאבנו רק לשאלה "האם זה משרת את המחנה שלי?".

דווקא כאן ועדת גרוניס הראתה שאפשר אחרת. היא אטמה את החדר בפני רעשי הרקע, ניהלה דיון מקצועי וענייני ובחנה את טוהר המידות של הגורם הממנה, הליך המינוי והמועמד עצמו. הוועדה הקפידה לא להיגרר לשאלות שאינן בסמכותה - כמו כישורי המועמד או מידת התאמתו לתפקיד.

אנשי המקצוע שהופיעו בפני הוועדה, הציגו תמונה מורכבת, אך בסופו של דבר עמדו על תשובות חדות לשאלות. ההכרעה לטובת מינויו של זיני לא נבעה מהיעדר ביקורת, אלא דווקא מהקפדה על אמת מידה מקצועית ועניינית. התוצאה העידה על שלמות ההליך, לא על שלמות האדם.

הסיפור הגדול כאן אינו על זיני, אלא עלינו. על כך שלרגע קצר קיבלנו המחשה לתהליך ענייני שהתעלה מעל השבטיות, ושאם נאמץ את אופי התהליך הזה, יש בכוחנו לתת יד לתיקון של המדינה, ושל השב"כ.

ראינו דוגמה לכך בעבר: מינויו של הרמטכ"ל אייל זמיר לווה בביקורת פוליטית ובחשש שראש הממשלה יבקש למנות את "עושה דברו". אך משהתמנה, זכה זמיר לתמיכה רחבה שסייעה להצלחתו, ואפילו ייצרה לו משקל ציבורי מספיק בכדי לעמוד על משימתו הלאומית, לעיתים אפילו בניגוד לצרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה.

מה עלינו לעשות כעת?  

מכאן מתחילה האחריות שלנו. אחרי שההליך יושלם ויאושר, על כולנו, תומכים ומתנגדים להניח את החרבות שצחצחנו על גבו של שירות הביטחון הכללי. כעת זקוקים זיני והשב"כ לגיבוי מלא כדי להצליח בתפקיד שביטחון המדינה כולה תלוי בו.

1. בית המשפט העליון צריך לקבוע באופן חד משמעי שאין עילה להתערבות במינוי, ולאחל לו בהצלחה.
2. הפוליטיקאים שלנו, ובעיקר אנשי הקואליציה - הפסיקו לחגוג על גבו של זיני, משל נתמנה נציג נוער הגבעות להוביל את השב"כ, תנו לו לעבוד ואל תנסו לסחוט עוד סיבוב פוליטי על גבו.
3. נציגי המערכות בישראל - הביטחונית והמשפטית, בעבר ובהווה, שזהו חלק מאחריותם לאפשר לראש השב"כ הנכנס להיכנס לתפקידו בהצלחה - עשו זאת. תנו לזיני יד מקצועית, הוא לא כלי שרת פוליטי, אלא מי ששירת את המדינה שלושה עשורים.
4. ועלינו יש אחריות. עלינו להוריד רגע ידיים מהמקלדת, ולהתבונן בתפקודו, בהנהגתו את השב"כ וביכולתו לשמר את האיזון בין אפקטיביות והקפדה על החוק. ואז נגבש עמדה לפי תוצאות, לא לפי שבטיות.

והאלוף זיני - עליו לנהוג בחרדת קודש במנדט שהופקד בידו, ויקפיד בקלה כחמורה כדי לא לפגוע באמון הציבור בארגון שתחת הנהגתו.

ועדת גרוניס לא רק אישרה מינוי, אלא הניחה מולנו מראה: אפשר אחרת. השאלה היא האם נדע להסתפק בהתפעלות רגעית, או שנאמץ סוף סוף את הלקח וננהג בבגרות ובענייניות לטובת המדינה.