נורמליזציה? לא עכשיו. הצעד הראשון מול לבנון צריך להיות אחר לגמרי

חולשתם הנוכחית של חיזבאללה והציר השיעי בראשות איראן בעקבות המלחמה, והתייצבותה של הנהגה חדשה בלבנון, השותפה לחזון הישראלי של פירוק חיזבאללה מנשקו, מייצרים הזדמנויות לשינוי המציאות הביטחונית לאורך גבול ישראל-לבנון, ובטווח הארוך גם לעיצוב מערכת יחסים חדשה עם מדינת לבנון. עם זאת, החשש הוא שמדובר בחלון הזדמנות זמני, שילך ויצטמצם ככל שחיזבאללה יצליח לשקם את יכולותיו ואת מעמדו הפנימי בלבנון, ויחליט לחדש את העימות הצבאי עם ישראל.

• חיזבאללה וגם אנחנו מבינים: הצהרות אינן מעשים | אהוד יערי

הזדמנות זו לא נעלמה מעיניה של ההנהגה החדשה בלבנון, שנבחרה בינואר 2025 בניגוד לרצונו של חיזבאללה, ואשר מגלה אומץ ונחישות לפעול לתיקונה של המדינה הלבנונית ולהצלתה מידי חיזבאללה ואיראן. אבל מדובר עדיין בהנהגה חלשה יחסית, עם צבא המוגבל מאוד ביכולותיו, אשר ייתכן וזמנה קצוב, כאשר מעל ראשה מרחף האיום של חיזבאללה - אשר נחלש אך לא נעלם - כי אם תפעל בכוח לפירוק הארגון הדבר עלול להוביל למלחמת אזרחים נוספת בלבנון.

בהנחה שלישראל אינטרס בייצובה של המדינה הלבנונית תחת הנהגתה הפרו-מערבית החדשה, תוך ביטול מעמדו הדומיננטי של חיזבאללה והשפעתה של איראן, ממשלת ישראל לא יכולה להתעלם מקשיים אלה ועליה להתחשב באילוציה של ממשלת לבנון. משמעות הדבר היא שבגיבוש מדיניותה מול הזירה הלבנונית עליה להציב יעדים ריאליים וברי-מימוש. נראה, כי ההצעה האמריקנית להסדרה בין ישראל ללבנון העומדת על הפרק ואשר אומצה עקרונית על יד ממשלת לבנון (ב- 8 באוגוסט) איננה כזו. היא כוללת דרישה ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו בלוח זמנים קצר (עד סוף 2025) ומתנה את הרחבתו של הסיוע הנדרש לתיקון המצב הכלכלי בלבנון ולשיקום ההריסות של המלחמה בעמידה בדרישות, שלבנון תתקשה לעמוד בהן.

אuמנם ישראל נהנית כיום מחופש פעולה בתקיפותיה היומיומית על יעדי חיזבאללה, אך לא ניתן להסתפק בפעילות זו, שאין ודאות כי ניתן יהיה להתמיד בה לאורך זמן. האסטרטגיה הישראלית צריכה לכלול שילוב בין המשך הפעילות הצבאית היומיומית לפגיעה בחיזבאללה ולמניעת שיקומו, לבין מהלכים מדיניים וכלכליים להחלשת הארגון ולחיזוקה במקביל של ההנהגה הלבנונית הפרו-מערבית. זאת, תוך הצבת לוח זמנים ריאלי יותר ומתן תמורות מצד ישראל, כדי להעלות את הסיכויים להשגת מטרותיה, גם אם במחיר של התקדמות איטית בדרך ליצירת מציאות ביטחונית חדשה ולשיפור היחסים בין המדינות.

בצד המעשה הצבאי, ישראל צריכה לחתור לקידום הסדרה מדינית, שיש בה כדי לייצר מציאות ביטחונית משופרת לתושבי הצפון על ידי קשירת ידיו של חיזבאללה, תוך פירוקו מנשקו באופן הדרגתי, גם אם היעד הנכסף של חיסולו המוחלט איננו נראה בטווח הנראה לעין.

בנייר שגובש במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), גובשה הצעה מפורטת לאסטרטגיה הישראלית מול לבנון. במסגרת זאת, מוצע להגיע להסכמה על תוכנית מדורגת עם לוח זמנים סביר ליישום נוכח הקשיים הצפויים להנהגה הלבנונית מול חיזבאללה:

• בשלב הראשון – פירוז דרום לבנון על בסיס החלטת מועצת הביטחון 1701, בתמורה לנסיגה מחמש הנקודות שישראל מחזיקה (פיקוח יבוצע על ידי כוח אמריקני ולא יוניפ"יל).
• בשלב השני - פירוז נוכחות חיזבאללה בבקעת הלבנון ובמעברי הגבול בין סוריה ללבנון בתמורה להסדרת מחלוקות הגבול היבשתי בין ישראל ללבנון (אפשר במקביל להסדרת הגבול בין לבנון לסוריה).
• בשלב האחרון - פירוז חיזבאללה מנשקו בכל לבנון בתמורה להפסקה מחולטת של התקיפות הישראליות והתחייבות ישראלית לכיבוד הריבונות הלבנונית.

באשר ליחסי ישראל עם לבנון, מוצע לדחות לשלב מאוחר יותר את היוזמות לשינוי במערכת היחסים הרשמית בין המדינות עד להתבססותה והתחזקותה של ההנהגה החדשה בלבנון. לפי שעה, ניתן להסתפק בחזרה להסכם הפסקת האש מ-1949 - הסכם אי-לוחמה - רעיון שהנשיא עון התייחס אליו בפומבי בעבר ושיהיה קל יחסית לעיכול בציבור הלבנוני, מאשר לקדם רעיונות תחת הכותרת של "נורמליזציה", המקדימים את זמנם ועלולים להקשות על ההנהגה הלבנונית מול האתגרים הפנימיים. הצטרפות מדינות נוספות ל"הסכמי אברהם" עשויה להקל על לבנון ובעיקר אם זו תהיה ערב הסעודית ואולי סוריה.

>>> אורנה מזרחי היא מומחית ללבנון, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)