הרגע החוקתי של כולנו

השינויים שעוברים על ישראל בטווח הזמן של הימים והשבועות האחרונים גדולים בכמה מידות פוליטיות על סתם עוד קמפיין בחירות. אלה שינויים טקטוניים, שמכתיבים רגע חוקתי. זה הרגע למתוח מפרש ולרתום את רוחות השינוי כדי לכנס ועידה חוקתית, שתעצב את פני האומה שקמה מאפר 7 באוקטובר, והמציאה את עצמה מחדש.

רגע חוקתי הוא לא רק עניין של חוק. ישראל ניצבת כעת בפני אחד הרגעים האלה - אולי החשוב בתולדותיה מאז הקמתה. שורת התפתחויות ביטחוניות, מדיניות, פוליטיות וחברתיות הופכות את הרגע הזה לרגע מכונן. זו הזדמנות חסרת תקדים - ולצידה, סכנה של החמצה היסטורית.

רגע מכונן במזרח התיכון

ישראל הופכת ממדינה קטנה עם בעיות גדולות לשחקנית אזורית וגלובלית שחייבים להתחשב בה. במרכז הדרמה ניצב הניצחון באיראן. מבצע "עם כלביא", שזכה לגיבוי ולשיתוף פעולה הדוק מצד ארצות הברית, יצר לא רק מציאות ביטחונית חדשה - אלא גם פתח לשינויים אדירים במעמדנו האסטרטגי. התעוזה, האומץ וההישגים המזהירים, בשילוב עם הקרבה חסרת התקדים בין ירושלים לוושינגטון, ממצבים אותנו במרחב המזרח-תיכוני במעמד חלומי.

החיבור הבלתי-נמנע למדינות כמו ערב הסעודית, ובעקבותיה למדינות המוסלמיות החשובות והגדולות בעולם, משמעו שינוי גיאו-פוליטי שקשה לדמיין את ממדיו. גם ברמה הבין-לאומית, קשה להפריז בחשיבותה של ישראל למאבקי הכוח הגדולים ביותר בעולם, כולל המרכזי שבהם בין ארצות הברית לסין. זרימת משאבים, שיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים, וגישה לשווקים חדשים – כל אלו כבר אינם תרחישים תיאורטיים, אלא מציאות שקורמת עור וגידים ושתשנה את פני המדינה והחברה מהיסוד.

בזירה הפנימית, בלתי נמנע שישראל של השנים הקרובות תגדיר מחדש את הסוגיות המרכזיות בציבוריות הישראלית ואת קווי השסע סביבן. כשנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, הסמל של המחאה נגד הרפורמה המשפטית של השר לוין, עמל על סיומו של משפט נתניהו, עם גיבוי מלא מנשיא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ברור שרוחות השינוי לא פוסחות אפילו על מוסדות הדמוקרטיה הישראלית. אושיותיה של המערכת הפוליטית הישראלית משתנות ללא הכר. בנוסף, המגמות הדמוגרפיות בחברה הישראלית, ושהבולטת והחשובה שבהן עניינה הציבור החרדי, מבטיחות שישראל של השנים הקרובות תשתנה, ובקצב מסחרר.

חוקה תעצב את פני המדינה לעשרות השנים הבאות

השינויים הללו, מבפנים ומבחוץ, מבורכים. אם נכלכל את צעדינו בצורה נבונה, ישראל הביאה את עצמה לפתחו של תור זהב בהיסטוריה היהודית. אם לא, אנחנו עלולים להביט במראה עוד כמה שנים ולא לזהות את עצמנו. לכן, הצעד הראשון בכיוון הנכון הוא מאמץ משותף לכתיבת חוקה לאומה שלנו, שנולדת בימים אלו מחדש אל מול עינינו. הגענו לרגע הזה במחיר כבד ששילמנו ב-21 החודשים שחלפו מאז אותו בוקר שחור של שמחת תורה, ועכשיו חייבים לראות שאנחנו רוכבים על גלי השינוי ולא טובעים תחתם.

מדינת ישראל יודעת היום שבמקום להיגרר אחר שינויים, צריך להוביל אותם. הגיע הזמן לכתוב חוקה. לא רק כטקסט משפטי, אלא כמעשה קולקטיבי של הגדרה עצמית. כזיכרון של איך הגענו עד הלום, וכמפת דרכים לאן ממשיכים מפה הלאה.

הצעד הראשון הוא הקמת ועידה חוקתית - גוף שיביא אל השולחן את טובי המוחות מכל גווני הקשת הישראלית, שיקשיב, יתדיין וינסח יחד את עקרונות היסוד של ישראל החדשה. על כולנו יהיה לפתוח את הראש, ואת הלב, כדי לנסח ביחד חוקה שתקבע את היחסים בין רשויות השלטון, את מעמדם של המיעוטים, את זכויות האזרח, את אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית - ותהווה עוגן יציב בעידן של סערות.

הזדמנויות כאלו מגיעות פעם בדור. הפעם, בניגוד למה שקרה בשנת 1948, אפשר - וצריך - לא לפספס. דווקא אחרי השבר, מתוך האבל והאובדן אבל גם מתוך תחושת שליחות, התחדשות ומחויבות לעתיד טוב יותר - זה הזמן להניח יסודות איתנים למגדל הלאומי שאנו בונים מחדש. לא רק עבורנו, אלא עבור ילדינו ונכדינו. ברגע הנוכחי, שבו ישראל ממציאה את עצמה שוב, כתיבת חוקה אינה מותרות – אלא אחריות היסטורית.

>>> אודי זומר הוא פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, מייסד המרכז לחקר ארצות הברית באוניברסיטה