זה מאריך את המלחמה: האמת הכואבת שנתניהו מסרב לספר לנו
המחיר של חוסר החלטיות: כשמנהיג נמנע מלבחור בין שתי דרכים סותרות במלחמה, האויב הוא זה שקובע את כללי המשחק • חמאס הפך את הניסיון של נתניהו לאחוז בחבל משני קצותיו לנשק האסטרטגי הכי חזק שנותר לו נגד מדינת ישראל • דעה
במסיבת העיתונאים אמש (ראשון), כמו גם לאורך 22 החודשים האחרונים, נמנע ראש הממשלה מקבלת החלטה. הוא מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו. בקצה החבל האחד, הוא מבטיח למשפחות החטופים להגיע להסכם דיפלומטי על מנת להשיב את יקיריהם. בקצה החבל השני, הוא מבטיח שוב ושוב להכריע את חמאס צבאית ושלטונית. להצלחות ההיסטוריות שהושגו בחזיתות השונות יש כתובת ברורה, אך הכישלון של מלחמת ההתשה בעזה נותר יתום. 22 חודשים שצה"ל הגדול נלחם בעזה ורק אתמול נחתה רקטה נוספת ליד הרפת של קיבוץ סעד, בסמוך לילדי הקיבוץ הצוהלים את בואו של הקיץ. הלחץ הבין-לאומי, שעון החול ההולך ואוזל של החטופים, הנטל הכלכלי, כל אלה מחייבים את ראש הממשלה להכריע כיצד תסתיים המערכה בעזה.
לו היינו שואלים את יחיא סינוואר בשעה 06:00, בבוקרו של 7 באוקטובר, מה מספר החטופים שאותו הוא רוצה להשיג, סביר להניח כי היה נוקב במספר חד-ספרתי. בסוף אותו היום, כשהתברר כי בידי חמאס למעלה מ-250 חטופים, הוא לא האמין למשמע אוזניו. על כך יעידו כל אותם חטופים שפוזרו בשכונות מגורים ובבתי משפחות, שכן חמאס לא נערך מבעוד מועד לכמות כה גדולה של חטופים. בתום המתקפה ולאחר שנוכח כמה היא הייתה מוצלחת מצדו, סינוואר חישב מסלול מחדש והגדיר שלושה יעדים מרכזיים למשא ומתן עם ישראל: הראשון - המשך שליטה ברצועת עזה והארכת הלחימה, השני - שחרור האסירים מבתי הכלא בישראל והשלישי - קריעה מבפנים של החברה הישראלית.
החל מאותו יום, חמאס פועל בעקביות בהתאם לאסטרטגיה ומצליח לאט ובעקשנות לממש את היעדים שהציב, אחד לאחד. מיד לאחר הפסקת האש האחרונה, ביודעו שמספר החטופים החיים שבידיו כבר מצומצם, חמאס מעדכן את יעדי המשא ומתן ומתעקש על אי-פירוק מנשק, על המשך השליטה ברצועת עזה, על נסיגת כלל כוחות צה"ל, כולל מהפרימטר, והפרט החשוב ביותר מבחינתו-ערבויות בין-לאומיות.
התנהלותו של ראש הממשלה מאז הפסקת האש האחרונה מעידה כי הוא לא מזהה, או גרוע מזה, לא מצליח לעמוד ציבורית ולשכנע כי כללי המשחק השתנו וכי חמאס מהתל בנו שוב ושוב. התמשכות הלחימה היא אינטרס ראשון במעלה של חמאס, שבאופן הזה שומר על שלטונו ומעמדו ומצליח על אף יחסי הכוחות, להחליש את מדינת ישראל.
האם נתניהו שואל את עצמו במה טעה במלחמה בעזה?
מבצע מרכבות גדעון נולד לפני כמה חודשים במטרה להצביע על כיוון פעולה חדש של צה"ל. המטרות, הכרעת חמאס והשבת החטופים לא השתנו, אך הרמטכ"ל הטרי דאז, אישר קו התקפי ואגרסיבי יותר מול חמאס. בימים האחרונים, צה"ל הכריז על סיום המבצע וניתן לראות בבירור שלא רק שהמבצע לא השיג את מטרותיו המוצהרות, אלא שהוא גם עלה במחיר דמים גבוה ופגע קשות בלגיטימציה הפנימית והבין-לאומית להמשך המלחמה. ראש הממשלה חייב לשאול את עצמו היכן טעיתי ומה צריך לשנות.
בדומה לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שאמר בסגנונו הישיר שלחמאס, בעת הנוכחית, אין אינטרס לוותר על החטופים - מצופה היה מראש הממשלה לעמוד מול הציבור הישראלי ולומר ביושר ובעברית את האמת הכואבת: עד היום הצלחתי להשיב חטופים כי חמאס שמח על האפשרות לממש את כל אותם הנכסים שבהם זכה ב-7 באוקטובר, אך כיום גם חמאס מבין כי הקלפים שלו הולכים ואוזלים והוא מעלה את המחיר באופן כזה שמדינת ישראל לא יכולה לשלם. ככל שמדינת ישראל תתפשר, המחיר רק יעלה. הדרך היחידה להשיב את החטופים עוברת דרך הכרעת חמאס ולא דרך עסקה נוספת, שהפכה להיות בלתי אפשרית. התמשכות ההתנהלות הדיפלומטית מול חמאס משרתת אך ורק את חמאס על חשבון החטופים.
בנוסף, מצופה היה מראש הממשלה להכריז סוף סוף על השינוי המתבקש בשיטת הלחימה. כאשר נשאל ראש הממשלה מדוע אינו מקדם יישום אפשרי של "תוכנית האלופים", הוא פטר את עצמו בתואנה כי התוכנית מבקשת להרעיב את אוכלוסיית עזה. מעבר לכך שזה פשוט לא נכון, נראה כי ראש הממשלה מסרב להפנים כי בשיטת הלחימה הנוכחית לא ניתן להכריע את חמאס, וחמור מכך, אנו מסכנים את לוחמינו שלא אל מול הכרח מבצעי ומטרה ראויה.
השיטה הקונבנציונלית היחידה שבכוחה להביא להכרעת חמאס עוברת דרך הנעה של כלל האוכלוסייה העזתית החוצה ממרחבי הלחימה והטלת מצור מלא על חמאס, כולל סגירת צינור המים שישראל, ברוב איוולתה, עדיין מעבירה בו מים למחבלי חמאס. או אז, לאחר סגירת צינור המים לחמאס, יחלפו ימים בודדים ואלפי מחבלים צמאים ומותשים ינועו בידיים מורמות לעבר כוחות צה"ל, שכל מבוקשם הוא מעט מים. דוגמה חיה לכך ראינו רק בשבוע שעבר בבית ח'אנון, שבה מחבלים רעבים וצמאים מסרו את עצמם לידי לוחמי גבעתי. זוהי הדרך היחידה להפעיל לחץ על חמאס באופן שיגרום לו לרצות לסיים את המערכה ולהחזיר את החטופים.
לסיום, רבות נכתב על שחיקת כוחות המילואים הנפלאים שלנו, שגם אליה התייחס אתמול ראש הממשלה. חשוב לזכור כי השחיקה אינה גזירת גורל והיא נגרמת בעיקר בשל אופן הפעולה הסיזיפי שאינו חותר להכרעה, שבו נוקט צה"ל בעשרים החודשים האחרונים. במצב הנוכחי נראה כי סזיפוס בעצמו היה עוצר מלגלגל את הסלע כדי לעקוב בהשתאות אחר התנהלות המערכה בעזה.
את הסטגנציה הנוכחית צריך וניתן לשנות, ויפה שעה אחת קודם.
>>> חזי נחמה הוא אלוף במשנה במילואים, לשעבר מפקד חטיבת אלכסנדרוני וחטיבת מנשה. ממייסדי פורום מפקדים ולוחמים במילואים. בוגר תוכנית בינ"ל לתואר שני באסטרטגיה וביטחון לאומי של US army war college