החזית השמינית: שלטון החוק תחת מתקפה

לפני כשנה וחצי, בבג"ץ הסבירות, פתחה השופטת ענת ברון את פסק דינה כך: "בימים אלה מרחפות מעל מדינת ישראל סכנות קיומיות, מחוץ ומבית. מדינת ישראל נתונה במלחמה עקובה מדם נגד אויב ברברי שקם עלינו לכלותנו. על סכנות אלה שמחוץ נגבר ביד חזקה ובזרוע נטויה. אך הדמוקרטיה הישראלית נתונה בימים אלה גם בסכנה מבית. [...] זוהי שעה אקוטית שבה אנו מצוּוים בשמירה על עקרון הפרדת הרשויות, עצמאות מערכת המשפט, שלטון החוק וזכויות הפרט – שמירה על צביונה של המדינה, על ערכי הדמוקרטיה וערכי מגילת העצמאות. לא ניתן לעמוד מנגד". הדברים הללו, שהיו נכונים בינואר 2024, ממשיכים להיות תקפים גם ביוני 2025.

לאחרונה, ראש הממשלה נתניהו ועדת מרעיו תוקפים בלשון משתלחת את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ואת נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, בפרשת מינוי ראש השב"כ. כזכור, בעקבות ניסיונו של נתניהו ושל ממשלתו לפטר את ראש השב"כ רונן בר, פסק בג"ץ כי בשל ניגוד עניינים העמוק שבו מצוי נתניהו, הוא אינו רשאי להיות מעורב בהחלטה, שלפיכך בוטלה. מובן מאליו כי אם נתניהו אינו רשאי לפטר את ראש השב"כ המכהן, הוא אינו רשאי גם לעסוק במינוי מחליפו, והיועצת אכן מיהרה להבהיר זאת לנתניהו. היועצת התוותה דרך למנות ראש שב"כ חדש, באמצעות מינוי שר אחר שיעסוק בעניין.

אך נתניהו, כדרכו, הפר באופן בוטה את החלטת היועצת, והודיע כי בחר בדוד זיני למלא את התפקיד. נתניהו סבור שאינו כפוף לשלטון החוק. לשיטתו, הכלל האוסר על הפעלת סמכות במצב של ניגוד עניינים אינו חל עליו, והוא פטור גם מן החובה, שנקבעה שוב ושוב בפסיקה, לפעול בהתאם להחלטות היועצת המשפטית לממשלה. זוהי כפירה בוטה ומובהקת בשלטון החוק, שבלעדיו אין דמוקרטיה.

בשבוע שעבר עתרה לבג"ץ קבוצת אזרחים, ככל הנראה מתומכיו של נתניהו, בבקשה לאפשר לנתניהו למנות את זיני לתפקיד ראש השב"כ. זוהי עתירה שאין כל דחיפות בבירורה, לא רק משום שהיא מופרכת על פניה ומשום שהיועצת כבר קבעה דרך למנות את ראש השב"כ. המסקנה שאין כל דחיפות בעניין נלמדת מן העובדה הפשוטה שנתניהו בחר שלא לעתור נגד ההחלטה. יתר על כן: העובדה שנתניהו בחר שלא לעתור לבג"ץ, ובעיקר העובדה שהוא כופר בסמכותה של היועצת ובכפיפות שלו עצמו לדין, משתיקה אותו מלטעון בבג"ץ כי יש להקדים את הדיון או שיש לבטל את החלטת היועצת. בג"ץ כבר פסק לפני שנתיים בעניין דומה: כאשר הוגשה עתירה שבה נטען שנתניהו מפר את הסדר ניגוד העניינים שקבעה היועצת, טען נתניהו, שגם אז היה רק משיב בעתירה, כי הסדר ניגוד העניינים אינו מחייב אותו משום שאינו מוצדק. בג"ץ פסק באותו עניין את המובן מאליו: נתניהו אינו רשאי להעלות טענות בדבר אי חוקיות החלטות היועצת כאשר בחר שלא לעתור נגדן וכאשר הוא כופר בחובתו לפעול על פיהן.

ניגוד העניינים של נתניהו נובע משתי סיבות. האחת ידועה - חקירת השב"כ בעניין החשד שיועציו הקרובים של נתניהו הועסקו על ידי ממשלת קטאר, בזמן מלחמה. נתניהו עצמו הצהיר כי זוהי חקירה המכוונת נגדו, ומובן שאין לאפשר לנחקר לקבוע מי יהיה זה שמופקד על החקירה. נתניהו גם אינו מוסמך לקבוע שראש השב"כ החדש לא יעסוק בחקירה, שהרי גם עניין זה עצמו עלול להשפיע על החקירה. לכך נוספת סיבה שנייה, רחבה יותר. על פי המידע שהצטבר בחודשים האחרונים, בעיקר מתוך התצהיר המטלטל שהגיש רונן בר לבג"ץ, נתניהו פועל לכך שראש השב"כ יהיה נאמן לו אישית. הוא מנסה להציב עצמו מעל לחוק, באמצעות ניסיון להביא לכך שראש השב"כ, ודרכו הארגון כולו, ימלא גם הוראות לא חוקיות של נתניהו, למשל בעניין המחאה הציבורית ושמא גם בעניין הבחירות. דרך הבחירה הקלוקלת של זיני כמועמדו לתפקידו מעידה אף היא על כוונותיו אלה של נתניהו.

דרך הפעולה של נתניהו מאז נבחר לתפקידו, שעיקרה כפירה בכפיפותו לחוק, מחייבת את הקביעה שנתניהו מנוע מלבחור את ראש השב"כ הבא. בנסיבות שנוצרו, דרך הפעולה המתבקשת היא בחירת ראש השב"כ באמצעות ועדת איתור בלתי תלויה, שתבחר את המועמד או המועמדים שיובאו לאישור הממשלה, ללא השתתפות נתניהו.

לבסוף, זיני עצמו הוכיח במעשיו כי אינו כשיר למלא את התפקיד. הוא הפר את הנחיות הרמטכ"ל, ולכן עזב את צה"ל; והוא שיתף פעולה עם הפרת הנחיות היועצת, בכך שדן במינויו עם נתניהו, אף שהיה עליו לדעת שנתניהו אינו רשאי לעסוק בכך. בנסיבות אלה, הבחירה בו, גם אם תיעשה בהליך תקין, תהיה בלתי סבירה ולכן בלתי חוקית.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר