מתקרבים להפסקת המלחמה, אבל אין עסקה עד שיש עסקה

זה התחיל כמפגש ידידותי מאוד: טראמפ קיבל את פוטין במחיאות כפיים ליד מטוסו, עם שטיח אדום, מטס ראווה, משמר כבוד צבאי, הזמין אותו לנסיעה משותפת בלימוזינה של נשיא ארצות הברית, והקפיד להקדיש תשומת לב וכבוד. "אם טראמפ היה נשיא, המלחמה לא הייתה פורצת", אמר פוטין במסיבת העיתונאים. ראו שטראמפ נהנה לשמוע. הוא קרא לנשיא רוסיה בשמו הפרטי, "ולדימיר", ואמר שהוא רוצה "לסיים את המלחמה". המצלמה תפסה שני מנהיגים בשיחה צפופה לפני ההצהרות.

למרות שלא הוכרזה הפסקת אש, בסופו של דבר שני המנהיגים יכולים להיות מרוצים: פוטין חזר לקדמת הבמה של הפוליטיקה העולמית כשותף לגיטימי, וטראמפ זכה בתשומת לב תקשורתית ובאופק ל"תהליך לקראת השלום". עוד שבועיים, עוד חודש, לך תדע מה יקרה בזמן הזה. סנקציות חדשות נגד רוסיה שוב ירדו מן הפרק, ולמרות שארוחת הערב המשותפת בוטלה, נראה שהיחסים בין שני הנשיאים טרם עלו על שרטון.

מנקודת מבטה של קייב לא התרחשה קטסטרופה: טראמפ ופוטין לא סיכמו מאחורי גבה על כניעה אוקראינית. עם זאת, טראמפ חזר ואמר שהוא מייעץ לזלנסקי ללכת לעסקה עם פוטין: "רוסיה - מעצמה אדירה, ואוקראינה - לא". פוטין שוב חזר על הטענה שהאוקראינים "הם אחים" (דבר שנשמע ציני להחריד לאחר שלוש שנים של הפצצות האכזריות). הוא אפילו הודה שיש "צורך להבטיח את ביטחונה של אוקראינה", אבל רוסיה לא מתכוונת לסגת מכל השטחים שהם כבשו.

מלכתחילה היה ברור שאם זה היה תלוי במנהיגי רוסיה וארצות הברית, הם כבר מזמן היו מגיעים להסכמה. שניהם עוצבו בתקופת המלחמה הקרה, תופסים את העולם במונחים אימפריאליים, סבורים שעמים גדולים צריכים לשלוט בעמים קטנים, וכנראה מסכימים שיש לחלק את העולם לאזורי השפעה שונים. לצד זאת, יש גם הבדל עקרוני: טראמפ ניגש לבעיה כאיש עסקים, פוטין - כאידאולוג. נשיא ארצות הברית מציע קודם כל להפסיק את המלחמה ואז לנהל משא ומתן על תנאי השלום, ואילו פוטין רוצה קודם להסכים על התנאים ורק אחר כך לעצור את הלחימה. טראמפ ממוקד במלחמה באוקראינה, פוטין רואה את הבעיה בקנה מידה רחב יותר ומדבר על הצורך בשינוי הסדר העולמי כולו.

מראש היה ברור שלא תהיה הפסקת אש - לפוטין אין עניין בכך, הוא רוצה הסכם כולל. הצבא הרוסי מתקדם בהצלחה בשבועות האחרונים, ולא ברור מה המערב יכול להציע בתמורה להקפאת הלחימה. מנגנון הסנקציות מיצה את עצמו; הכול יוכרע בשדה הקרב. לדעתי, טראמפ ידע שלא תהיה הפסקת אש; מטרתו העיקרית היא אחרת - לארגן פגישה בין זלנסקי לפוטין. טראמפ סבור שמפגש אישי בין הנשיאים יכול להביא לפריצת דרך, אף שספק אם הוא מבין עד כמה שונים פוטין וזלנסקי באישיותם.

מי שתלו תקוות גדולות בפסגה באלסקה יצאו מאוכזבים. אבל כדאי להמתין עוד כמה שבועות לפני שחוזרים לייאוש. נראה שבאלסקה בכל זאת הושגו הבנות בין טראמפ לפוטין: לפי הפרסומים, שני הנשיאים סיכמו שאם אוקראינה תכיר שחלק מהשטחים הכבושים יעברו לידי רוסיה ותבטיח את מעמדה של השפה הרוסית במדינה, הרוסים יפסיקו את המלחמה, יחוקקו חוק שאין להם יותר טענות טריטוריאליות, ואוקראינה תקבל ערבויות ביטחון משמעותיות מאירופה וארצות הברית. אולי אפילו במסגרת ברית נאט”ו.

היום (שני) ייפגש נשיא אוקראינה עם טראמפ בבית הלבן. זלנסקי לא יהיה לבד, יצטרפו אליו מנהיגי בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, פינלנד, נשיאת הנציבות האירופית ומזכ"ל נאט"ו. אלה מצידם רוצים לגבות את זלנסקי ולהבטיח שטראמפ לא כופה עליו הסכם כניעה. יחד עם זאת, צריך לקוות שמנהיגי אירופה רואים נכוחה את המציאות, ושהעוינות שלהם לפוטין לא תעפיל על הצורך להשיג הסכם שטוב לאוקראינים.

בימים הקרובים יתנהלו שני תהליכים מקבילים, דיפלומטי וצבאי:

טראמפ ינסה לארגן פגישה בין זלנסקי לפוטין, לשכנע את האירופים שפוטין מוכן לפשרות ושזו העסקה הטובה ביותר שניתן להשיג. פוטין, מצדו, ינסה להשיג התקדמות נוספת בשדה הקרב, ולהראות שרוסיה נחושה להמשיך את המלחמה "עד שיושגו כל המטרות". האוקראינים ירצו להבין עד כמה רחוק מוכן ללכת טראמפ, וינסו להשיג ערבויות ביטחון משמעותיות, ויבקשו להצטרף לאיחוד אירופי.

אכן, לא הכול תלוי בטראמפ ובפוטין. במאי 1973 הגיע היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר למוסקווה לפגישה עם ליאוניד ברז'נייב. המפגש היה חלק ממשחק דיפלומטי מורכב בין ארצות הברית לברית המועצות בעיצומה של המלחמה הקרה. שתי המעצמות ניסו להפחית מתחים, להגביל את מרוץ החימוש ולבנות קשרים כלכליים. קיסינג’ר התקבל בחום רב, ואפילו הוזמן לציד. "בואו נמשול בעולם יחד", הציע ברז’נייב, ספק ברצינות ספק בבדיחות, כשהוא מתכוון לכך ששתי המעצמות יכולות להסכים על ניהול עולמי משותף. “אנחנו בוודאי נצליח להסכים, אבל העולם לא ייתן לנו”, ענה קיסינג'ר. חודש לאחר מכן טס ברז'נייב לוושינגטון - האווירה הייתה ידידותית מאוד. ברז’נייב נהג במכונית אמריקנית והחליף בדיחות עם הנשיא ריצ'רד ניקסון. הושגו הסכמות חשובות על אי-שימוש בנשק גרעיני, הרחבת המסחר ושיתוף פעולה בחלל. עם זאת, ההתקדמות הזו נתקלה במהרה במציאות: בסתיו 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, והמתח העצום והעוינות חזרו.

מאז 1973 העולם השתנה. ארצות הברית וסין הפכו למעצמות-על, ברית המועצות קרסה, הוקם האיחוד האירופי. נאיבי לצפות ששני נשיאים יכולים להסכים על ניהול משותף של העולם. עצירת המלחמה באוקראינה תלויה לא רק ברוסיה ובארצות הברית. זה תלוי גם באירופה, וכמובן, קודם כל באוקראינה עצמה. שלוש וחצי שנים נמשכת המלחמה האכזרית והעקובה מדם, שהתחילה בפלישה רוסית בפברואר 2022. אבל חשוב להבין שהמלחמה רעה מאוד לאוקראינה, רעה מאוד לרוסיה, רעה מאוד לעולם. ספק רב אם ניתן להגיע להכרעה בשדה הקרב, חייבים גם לדבר. ההערות הציניות על כך שמהלכים של טראמפ - "חסרי תוחלת ולא יובילו לשום מקום" הן מזיקות בפני עצמן. טראמפ הוא לא נשיא מושלם, אבל יש לברך על ניסיונותיו לעצור את המלחמה. חוץ ממנו אף אחד אפילו לא מנסה.

במובן הזה, למרות כל הסקפטיות, אני מציע לראות בפגישה באלסקה אור חיוור בקצה המנהרה.

>>> מיכאל פליוורט הוא מומחה למזרח אירופה, פרשן פוליטי, לשעבר דיפלומט ישראלי במוסקווה