השאלות הקשות שוועדת גרוניס חייבת לשאול על דוד זיני

הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, בראשות הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס, תידרש בימים הקרובים לבחון את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות לתפקיד ראש השב"כ את דוד זיני. בנסיבות המיוחדות הנוכחיות, היקף שיקול הדעת של הוועדה צריך להיות רחב במיוחד, ובהתחשב בכך, אני סבור שעל הוועדה שלא לאשר את המינוי.

היקף שיקול הדעת של הוועדה אם לאשר את המינוי הוא רחב. בג"ץ נדרש לעניין כבר בשנת 2007, בעתירה שעסקה בחוקיות מינויו של יעקב גנות ז"ל לתפקיד מפכ"ל המשטרה, וקבע שם כי על הוועדה לבדוק את המינוי המוצע "מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה, והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי". בית המשפט הבהיר שם כי הביקורת שמוסמכת הוועדה להחיל רחבה מזו המקובלת בביקורת שיפוטית על מינויים. בהסדר הפשרה בעניין סמכותו של נתניהו למנות ראש שב"כ חרף החקירה בחשד לקשר בין גורמים בלשכתו לבין קטאר, פשרה שניתן לה תוקף של פסק דין, נאמר מפורשות כי ועדת גרוניס תפעל בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעניין מינויו של גנות.

הצל על מינוי ראש השב"כ

בפני הוועדה מונחות שתי שאלות עיקריות: האחת, "מבחינת הגורם הממנה" והאחרת "מבחינת האדם המוצע לתפקיד". מבחינת נתניהו, האתגר העיקרי נובע מן הדברים שעליהם דיווח ראש השב"כ הקודם, רונן בר, בתצהיר שהגיש לבג"ץ. כזכור, בר דיווח כי נתניהו דרש ממנו נאמנות אישית, כך שבמקרה שנתניהו יחליט להפר את פסיקת בג"ץ, על ראש השב"כ להתייצב לצד נתניהו ולא לצד שלטון החוק. הוא דיווח גם על שימוש לרעה שנתניהו עשה בסמכותו כממונה על השב"כ, בניסיונות להשיג אישורים כוזבים לעניין האפשרות של נתניהו להעיד במשפטו ובניסיונות לגרום לשב"כ להפעיל את סמכויותיו נגד פעילים במחאה הציבורית נגד הממשלה. החמור מכול - נתניהו ניסה לפטר את ראש השב"כ שלא כדין, כדי לשבש את החקירה נגד גורמים בלשכת נתניהו. ההיבטים הללו ממשיכים כידוע להיות רלוונטיים גם כיום.

בנסיבות הללו, שבהן נתניהו החליט לבדו על המינוי, כאשר הממשלה צפויה לשמש "חותמת גומי", כאשר נתניהו כבר הראה שהוא משתמש לרעה בסמכותו, על הוועדה לקבוע רף גבוה במיוחד לשם אישור מועמד שמציע נתניהו. כל ספק באשר לכשירותו של המועמד צריך להוביל לפסילת מועמדותו.

האיום שבמינוי זיני

הספקות בעניינו של זיני הם רבים. ראשית, הוא אינו מגיע משורות השב"כ ואין לו ניסיון רלוונטי בעבודת השב"כ. שנית, נתניהו עצמו מצא, לפני זמן קצר יחסית, כי זיני בלתי מתאים לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. הוא גם לא נמצא מתאים למלא תפקידי אלוף בכירים בצה"ל. שלישית, זיני פוטר מצה"ל בעקבות כך שהסתיר מהרמטכ"ל את דבר פגישתו עם ראש הממשלה שבה הוצע לו התפקיד. חמור מכך, זיני נתן יד להפרת הנחיית היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה באותה עת אסור היה לנתניהו למנות ראש שב"כ חדש. במצב הדברים הזה, אין לאשר את מינויו של זיני.

המסקנה שאין לאשר את מינויו של זיני לתפקיד ראש השב"כ תקפה גם בלי לברר אם נכונות הטענות שעליהן דווח באשר לעמדות הפסולות שיוחסו לו בעניין שלטון החוק, מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ. אלמלא הנסיבות שתוארו לעיל, מוטל היה על הוועדה לברר לעומק את הטענות הללו ולבקש את התייחסותו של זיני לדברים, כדי לברר מהן תפיסות היסוד שלו באשר לתפקיד: אם לשיטתו הנאמנות שלו היא למדינה או לנתניהו אישית; כיצד יפעל כאשר נתניהו יפעל בניגוד לפסיקת בג"ץ; מהי עמדתו העקרונית באשר למעמד ההנחיות של היועצת המשפטית לממשלה ובאשר לסמכויותיו של בג"ץ; ועוד סוגיות מסוג זה. אך כאמור, בנסיבות הנוכחיות אין הכרח בכך, שכן גם אם הטענות הללו כוזבות, זיני אינו כשיר למלא את התפקיד.

תפקיד ראש השב"כ הוא אחד החשובים אך גם המסוכנים ביותר במדינת ישראל. השב"כ הוא הגורם המרכזי במאבק לסיכול טרור, ובה בעת בידיו אמצעים שיש בהם פוטנציאל לפגיעה חמורה מאוד בכל אחת ואחד מאזרחי ישראל. השב"כ הוא ארגון היררכי וריכוזי מאוד, שבו לראש הארגון שליטה כמעט מוחלטת על הנעשה בארגון. הפיקוח על השב"כ על ידי הממשלה והכנסת הוא רופף מאוד, ולמעשה, הגורם המפקח הבלעדי כמעט על עבודת הארגון הוא היועץ המשפטי לממשלה. במצב הקיים, שבו הממשלה מתעלמת בבוטות מהנחיות היועצת (ומפסיקת בג"ץ בעניין), מינוי לתפקיד ראש השב"כ מי שבחר לתת יד להפרה בוטה של הנחיות היועצת הוא סכנה קשה וחמורה לעצם קיומה של מדינת ישראל.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר