כשחוסר הבושה הופך לאידיאולוגיה

זה כבר לא חוסר מודעות או ניתוק תמים. זו תוצאה של תחזוקה ארוכת שנים - הזרמת כספים, תמיכה ממשלתית והסכמים פוליטיים שהפכו את ההתחמקות מהשירות לנורמה מוגנת. בזמן שחיילי המילואים סוחבים על גבם את המשבר הביטחוני והחברתי, צעירים חרדים עולים לפאנלים ומכריזים שהם “הגיבורים האמיתיים” בזכות לימוד התורה. לא רק שהם לא משרתים - הם גם תוקפים את מי שכן משרת. זוהי אידיאולוגיה שלמה, מתוחזקת ומטופחת, שמבוססת על גבם של אחרים.

חה”כ יעקב אשר אמר לאחרונה כי “המילואימניקים ניצחו”. במובן מסוים, הוא צדק: כשיש צדק אמיתי, כשיש כאב אמיתי, קשה להתעלם. הציבור לא טיפש, הוא רואה את המציאות - גם אם ממשלת ישראל מנסה לא להרגיש אותה. אבל בד בבד, דבריו חשפו גם משהו אחר: ניסיון לחקות את מי שבאמת הצליחו להשמיע קול. אם למילואימניקים יש זעקה אמיתית, למה לא לאמץ את אותה טקטיקה גם בצד החרדי?

בימים האחרונים אנחנו רואים את התוצאה: צעירים חרדים עולים לראיונות ולפאנלים ומנסים לייצר נרטיב חדש. הם מתהדרים בכך שהם “בוחרים” בלימוד תורה במקום בשירות צבאי, מתעקשים להציג זאת כגבורה אידיאולוגית, ואפילו מעזים לטעון שחיילי המילואים עושים זאת כדי להתעשר. זו לא רק אמירה מנותקת - זו עלבון לאינטליגנציה הציבורית.

וכאן טמונה הסכנה: כשהאמירה הזאת נאמרת שוב ושוב, היא הופכת לאידיאולוגיה. וכשמדינה שלמה, על ממשלותיה, מתחזקת את זה במשך שנים באמצעות מיליארדים, פטורים והטבות - זה כבר לא מקרה פרטי. זו שיטה.

הציבור המשרת עייף. לא רק מעצם השירות - אלא מהתחושה שמנצלים את המחויבות שלו. אותם פרצופים, עוד צו, עוד סבב, עוד הקרבה של משפחה, עבודה, בריאות. הציבור המשרת הולך ונשחק, ובמקום להקל עלינו, הממשלה משדרת לנו מסר ברור: אתם תמשיכו להחזיק את המדינה - ואנחנו נמשיך לממן את מי שבוחר שלא.

אי אפשר לטשטש את זה יותר. אם אתם חלק ממדינת ישראל - אתם תהיו חלק ממדינת ישראל. תשרתו, תשלמו, תכבדו. אי אפשר גם לא לשרת, גם לתקוף את המשרתים, וגם להמשיך לקבל מהמדינה יותר מכולם.

הימים שבהם אפשר היה להסתתר מאחורי נרטיבים של "מסורת", "ייחודיות" או "חוסר יכולת" נגמרו. ישראל של היום נמצאת במשבר ביטחוני אמיתי, וזקוקה לכל כתף, לכל לוחם, לכל יד שעובדת. הברית החברתית שעליה נבנתה המדינה נשברת לנגד עינינו - אם חלק מהציבור ממשיך לראות בה "חוזה חד-צדדי".

הזעם הציבורי כלפי הפטורים, איננו שנאה. הוא נובע מאהבה אמיתית למדינה, מהמחויבות לשמור עליה ומהבנה שבלי אחריות משותפת - אין לנו עתיד כאן. זה לא “ניצחון של חילונים על חרדים", ולא מאבק בין מגזרים. זה מאבק על עצם קיומה של מדינת ישראל. ולא, תפילות לא מספיקות כדי שנצליח.

>>> עו"ד רותם אבידר צאליק היא מנכ"לית ומייסדת שדולת המשרתים, אשת לוחם במילואים