חובת ההוכחה על א-שרע: האם המשטר הסורי יכול להיות שותף לישראל?

האלימות שהציפה את דרום סוריה בשבועות האחרונים כבר מזמן איננה "עוד עימות מקומי". גל הדמים שפרץ בין מיליציות דרוזיות לשבטים בדואיים התפתח במהירות לטבח קשה, שבעיצומו התערבו כוחות המשטר הסורי – באכזריות שהזכירה ימים אפלים של מלחמת האזרחים. למעלה מאלף הרוגים, רבים מהם אזרחים.

גם הפעם, כפי שקרה גם בסוף חודש אפריל, ישראל בחרה להתערב ופתחה בגל תקיפות אוויריות נגד משטרו החדש של אחמד א-שרע, שהגיע עד לארמונו בדמשק. הפסקת אש אומנם הושגה, אך הדינמיקה שנותרה בשטח נותרה שברירית ונפיצה.

לצד הצעדים הצבאיים, החלה ישראל לעצב מדיניות חדשה, הנשענת על חיזוק הקשר עם קהילות המיעוטים – ובראשן העדה הדרוזית. "אסטרטגיית המיעוטים" הזו לוותה בשורת הצהרות חד-משמעיות מצד ראשי המדינה. הקשר עם הדרוזים בסוריה התהדק, ונוכחות ישראלית בדרום המדינה תרמה לכך. "נגן על הדרוזים מול כל איום", הבטיח השר ישראל כ"ץ, וישראל אף שלחה מסר ברור כשתקפה לראשונה בסוף חודש אפריל את ארמון הנשיאות, לאחר מתקפה על שכונות דרוזיות בבירה.

התקיפות הישראליות הוצגו כהגנה על הדרוזים, בעקבות לחץ כבד מצד בכירי העדה הדרוזית בישראל לנוכח הטבח שמתחולל נגד אחיהם, וכן כתגובה להפרת הדרישה לשמור על דרום סוריה מפורז מנוכחות של כוחות צבא ונשק כבד של המשטר. על פניו, מעטים יצאו נגד החובה המוסרית לסייע לקהילת מיעוט המותקפת ליד גבולנו, ולבטח על רקע קולות קרובי משפחתם בישראל.

אלא שאליה וקוץ בה: בטווח הקצר הצליחה ישראל למנוע בכוח את כניסת המיליציות לעיר א-סווידא. אולם, בתוך זמן קצר החריפו העימותים והכאוס גבר, התפתחות שהובילה להסכמה ישראלית לאפשר את חזרת כוחות המשטר למרחב. ההתערבות גררה את ישראל אל תוך המארג הרגיש של הסכסוך הפנים-סורי, הובילה לדימויה כמי ששואפת לפלג את סוריה מבפנים ולפגוע במאמצים הבין-לאומיים והאזוריים לייצבה. מעורבותה גם לא נתקבלה בברכה מצד קבוצות מסוימות בקרב העדה בסוריה מהחשש שהדרוזים ייתפסו כ"פרוקסי" וכמשת"פים של ישראל.

כדאי לזכור, הדרוזים אמורים לחיות בסוריה גם לאחר הקרבות וליבוי הלהבות הסקטוריאליות לא יסייעו לביטחונם בטווח הארוך. יתרה מזאת, המהלך הישראלי, שבעיני רבים מקרב הדרוזים בישראל לא היה מספק, עורר ציפייה למעורבות נרחבת יותר, לרבות פלישה קרקעית לסוריה. הוא גם הוביל לאלפי דרוזים שחצו את הגבול ללא הפרעה כמעט, מהלך שנתפס כחיזוק נוסף לקו הסקטוריאלי שבו נקטה ישראל. ייתכן כי באמצעות שיח ישיר ותקיף עם המשטר או על ידי לחץ אמריקני על א-שרע ניתן היה להשיג תוצאה דומה מבלי להיגרר למעורבות צבאית ישירה.

בעיצומו של המשבר נדמה היה כי המגעים הישירים שניהלה ישראל עם הממשל הסורי החדש עלו על שרטון, ושהמשא ומתן המתהווה צפוי להיות מושהה לעת עתה. אך השבוע נרשם מפנה מפתיע: לפי דיווחים, השיח המדיני חודש, ובליל יום חמישי אף התקיימה פגישה בפריז בין השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, לשר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני, בחסות שליח ארצות הברית לסוריה, תום ברק. עצם הנכונות הישראלית להניח בצד – ולו זמנית – את ההתנגדות החריפה להתנהלות המשטר באירועי הדמים בדרום סוריה עשויה להעיד כי ישראל מבינה שנכון יותר יהיה להתמודד עם כתובת ברורה של משטר ריכוזי עם פוטנציאל לייצב את סוריה, על פני כאוס בלתי נשלט שעלול לזלוג לתחומה.

סוריה אחודה, שבעידוד לחץ בין-לאומי מצליחה לשמור על מערכת יחסים בין קבוצות המיעוט המהוות כ-40% אחוזים מאוכלוסייתה ומתנגדת לנוכחות של איראן ושלוחיה, תוכל, כנראה, להיות שכנה טובה יותר בעתיד הרחוק יותר. האלטרנטיבה השנייה, פירוקה של סוריה, כינון ברית מיעוטים וקבלת עקרון המיליציות החמושות, קרוב לוודאי שיחזיר את סוריה לימי מלחמת האזרחים ומיליציות השלוחים שהביאו, עד לא מזמן, שכנים כדוגמת איראן וחיזבאללה לגבול הגולן.

האירועים האחרונים פגעו ובצדק במעמדו של א-שרע, שהחל לצבור לגיטימציה אזורית ובין-לאומית, במיוחד לאחר "החיבוק" האמריקני וההחלטה ההיסטורית להסיר את הסנקציות מעל סוריה. אין זה אירוע הדמים הראשון מאז עלייתו לשלטון, והברוטליות שבה נקטו כוחותיו מעלה שאלה קריטית: האם מדובר באסטרטגיה מכוונת לביסוס שליטה באמצעות טרור אתני, או בחוסר שליטה ממשי בשטח - אפילו בכוחותיו שלו? כך או כך, חובת ההוכחה כעת מוטלת עליו. א-שרע חייב לנקוט מהלכים תקיפים יותר לרסן את כוחותיו ולהרחיק את הלוחמים הזרים והאלמנטים הקיצוניים בכוחות הביטחון שלו. אחרת, חוץ מאובדן הלגיטימציה פנימית, גם סבלנותה של הקהילה הבין-לאומית תצטמצם.

ומהצד הישראלי? אין מקום ל"עסקים כרגיל". ישראל צריכה להציב תנאים ברורים להמשך השיח: ביטחון בגבול, הגנה על מיעוטים, הרחקת אלמנטים קיצוניים מא-סווידא, ענישת אחראים לטבח – ולחץ אמריקני עקבי שיתנה כל סיוע בין-לאומי בהתנהלות תקינה מצד דמשק. לבסוף, על ישראל להתנהל בזהירות ומתוך פרספקטיבה ארוכת-טווח. המיעוטים והגורמים המתונים בסוריה יוכלו, אולי, להוות בסיס למערכת יחסים עתידית אחרת בין סוריה לישראל. באם נרצה להגן על הדרוזים באמת, כדאי שלא נשתתף במלחמה פנים-סורית אלא נתרום, ביחד עם השותפים מהאזור, לתהליך שיסייע למהלכי הייצוב של השכנה מצפון.

>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה וראש תוכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).  ד"ר ניר בומס הוא עמית מחקר במרכז דיין ומנהל שותף של הפורום לשיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב