אנחנו לא שובתים וזה לא כי לא אכפת לנו - בדיוק להפך

אחים ואחיות יקרים, אנחנו לא שובתים היום. אנחנו לא שובתים לא בגלל שלא אכפת לנו, לא בגלל שאנחנו לא רוצים את הילדים שלכם בבית, אלא להפך. כי אנחנו רוצים אותם, אבל השביתה הזאת רק מרחיקה את החזרה שלהם הביתה.

האמת היא שזה מאוד כואב לנו כבר תקופה ארוכה לשמוע את מי שבוחר להכפיש אחרים, כאילו פחות אכפת לנו מהילדים שלכם. אנחנו מוכנים למסור את החיים שלנו כדי שהם יחזרו. במשך חודשים ארוכים עברנו בית-בית בעזה, בין מנהרה למנהרה, מחפשים אותם, מסכנים את החיים שלנו בשביל להשמיד את חמאס ובשביל להחזיר אותם. מ-7 באוקטובר ועד רגעים אלו, אנחנו בעוד סבב ועוד סבב, חוזרים ללבוש מדים, לא נחים לרגע, משאירים את הילדים ואת המשפחה שלנו, את העבודה שלנו, עוצרים את שגרת החיים שלנו. הכול - כי לא ויתרנו על הילדים שלכם.

אנחנו זוכרים איך זה להגיע לבית בעזה ולראות פריט לבוש של אחד החטופים, לראות קלנועית זרוקה בחצר, להבין שהם היו פה רק לפני רגע, ופספסנו אותם. הרגשה הזאת שוברת את הלב. הלכנו לישון איתם, קמנו איתם ונלחמנו איתם. הם בליבנו תמיד.

נכון, אתם לא רואים אותנו בכיכר החטופים כי קצת קשה לנו להגיע למקום שאנחנו מרגישים בו לא רצויים,
או שאנשים סביבנו משתמשים בהגעה שלנו בשביל להניף דגלי פלסטין, להפיל ממשלה באמצע מלחמה, לקרוא להיכנע לחמאס או לקדם אג'נדות פוליטיות אחרות. אבל יש לנו את הכיכרות שלנו - אשתי, מ-7 באוקטובר, הוסיפה נר שאנחנו מדליקים בכל ערב שבת, עם עוד תפילה קטנה בלב, לחזרתם של החטופים. בכל תפילה בבית כנסת, בשבת, אנחנו מחלקים את השמות, שם-שם, ומתפללים לחזרתם. זה הכיכר שלנו. עוד המון מעשים קטנים, עוד המון מעשים גדולים, שלא גורמים לנו לשכוח לרגע.

אבל, וזה אבל גדול, יש בינינו מחלוקת ערכית, עקרונית ואידיאולוגית, איך מחזירים אותם הביתה ואם מסכנים חיי מדינה שלמה בכל מחיר. מול עינינו לא רק תמונות החטופים, אלא תמונות כל הלוחמים שנפלו בקרבות, תמונות ילדי כפר עזה ותושבי שדרות שרוצים לחיות בביטחון, תמונות חס ושלום של החטופים או הנופלים הבאים במקרה של כניעה לחמאס.

אנחנו מבינים שכניעה לחמאס, גילויים של חולשה בחברה הישראלית, החלשה של הממשלה, כל אלו מסכנות את מדינת ישראל, מסכנות את החטופים ואת כל אזרחי המדינה.

האמת היא שזה לא רק אנחנו. ועדת שמגר, דוח וינוגרד וכל גוף ממלכתי רציני שקם אמר את זה:

"הטענה שצריך לעשות כמעט הכול על מנת להחזיר חטופים, על אף עוצמתה הרגשית, אינה עומדת בפני הביקורת. אם אנחנו פועלים על מנת לשחרר שבויים או חטופים בצורה המגדילה משמעותית את החשש כי אחרים ייהרגו או ייחטפו, המסר שאנחנו שולחים על ידי כך אינו מסר של כבוד עצום לחיי כל חייל וכל אזרח, אלא של התנהגות רגשנית בחלקה, שבהכרח יוצרת סיכונים מיותרים לחיים ולביטחון של חיילים ושל אזרחים"

ועדת וינוגרד

"התמיכה הציבורית הרחבה והכנה בכאבן של המשפחות, אינה זהה לאמונה כי הדבר הנכון עבור ישראל הוא פעולה לשחרור החטופים בכל תנאי ובכל מחיר"

ועדת וינוגרד

היום אנחנו לא נשבות. אנחנו נמשיך לפעול, לאחד את עם ישראל, להוסיף רוח גבורה ועז, לקדם את המדינה שלנו. נמשיך להגיע למילואים, לא נעצור לרגע. כי להיכנע לחמאס, להפסיק את המלחמה, להחליש את הממשלה בזמן מלחמה, לפלג את עם ישראל, זו פשוט לא דרכנו.

מתפללים איתכם יחד לחזרת כל החטופים במהרה ולניצחון המוחלט על אויבינו.

>>> יהודה ולד הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, סרן במיל' שמשרת במלחמת חרבות ברזל