מול הבלבול המוסרי - ישנו הצדק הברור של המלחמה בעזה
ביקורת זרה והיעדר בהירות מוסרית בארץ ובעולם לא ישנו את המציאות: ישראל דובקת בביצוע שליחות מוסרית-היסטורית - חיסול הרוע שהתבטא בטבח 7 באוקטובר • לא בהתנצלויות ובהצדקות, אלא מתוך ביטחון עצמי וידיעה שמדובר במלחמת הטוב נגד הרע למען האנושות כולה • דעה
אל מול הבלבול המוסרי של אנשים מתוכנו, שמאמצים, בחדוות עבדים, את האופן השלילי שבו הם עצמם נתפסים בעיני זרים שטופי שנאה. אל מול קבלת חולנית מרצון של ישראלים את הנרטיב שמככב בהפגנות אלימות, אנטישמיות ורוויות שקרים על ג'נוסייד, אפרטהייד והרעבה מכוונת. אל מול הפנמה, חסרת הסבר, של יהודים את השקר האנטישמי של מראיינים ומרואיינים חדי-לשון וחסרי רסן שבוחרים לספר את סיפור עזה מהאמצע, ומעוותים את התמונה הכוללת באמצעות תמונות מוצאות מהקשרן.
אל מול כל אלו צריך לחזור על הדברים המובנים מאליהם, היסודיים, הפשוטים והאמיתיים, ביחס למלחמה: הטבח שנעשה בנו, טבח מכוון של נשים, זקנים וילדים, אונס המוני של ילדות בחורות ובחורים, חטיפה ועינויים של אזרחים וחיילים, הוא פשע מוסרי עמוק. זהו תמצית הכיעור והרוע האנושי וחילול כבוד האדם, שאין לו שום הצדקה ותירוץ.
כשהרוע הזה לא מטופל, הוא עלול להעיר תאי סרטן אכזריים ואלימים בכל רחבי העולם ולהביא לסבל, רצח והכחדת התרבות האנושית כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
ולכן אנחנו חייבים:
- לחסל עד האחרון את המחבלים שביצעו או מוכנים לבצע טבח כזה, גם במחיר כואבים, ובוודאי תוך צמצום רב ככל הניתן של הסיכון לחיילינו. זאת, גם אם הלחימה תימשך זמן רב, ותהיה מתישה וסיזיפית.
- לפזר ברחבי העולם את הקיבוץ האנושי ששימש בית גידול לרוע הזה, באמצעות חינוך לשנאה, תמיכה כלכלית והפיכת רוצחים לגיבורים. יש לפזרם בעולם בקבוצות קטנות ככל שניתן, ולמנוע מהם כל שלטון, התאגדות לאומית, צבא ומדינה.
- להרתיע באופן רב-עוצמה וחד-משמעי את האנשים שיכולים לחשוב שאידיאולוגיה רצחנית יכולה להגיע להישגים כלשהם, באמצעות החרבה עד היסוד של המקום ממנו צמח הגידול הממאיר הזה, בלי להשאיר לו שריד.
ואנו, עם ישראל, מבצעים את השליחות הזו ביסודיות ובנחישות. לא בהתנצלות מגומגמת על כך שאנחנו ''נאלצים'' להגן על אזרחינו ועל חיילינו. לא בהצדקות מתחסדות "שגם מדינות מערביות נהגו והיו נוהגות כך ויותר". לא בגמגומי הסברה על "הצבא המוסרי ביותר בעולם" ועל "זהירותנו בחיי אויבנו". אלא בעמידה מוסרית איתנה, בהכרה ברורה של צדקתנו ובביטחון עצמי שנובע מאמת ומצדק.
שלא ברצוננו, ההיסטוריה כפתה את השליחות הזו עלינו. אנחנו נישיר מבט אל האתגר ונעמוד בו. למען העולם החופשי, למען המוסר האנושי, למען ניצחון הטוב על הרשע. והאנושות הנאורה תודה לנו, בגלוי או בסתר,
גם בשם עיוורים רבים כל כך. הביטחון יוביל לניצחון.
>>> חגי לובר הוא אב שכול. בנו, סמ"ר אלישע יהונתן לובר ז"ל, לוחם צה"ל, נפל בעזה במלחמת חרבות ברזל