סימן השאלה הגדול שנותר גם אחרי ההכרזה של טראמפ: הפרשנויות

דנה ויס

יש בעקבות ההצהרות של נתניהו וטראמפ הזדמנות גדולה שמונחת על השולחן: גם לסיים את המלחמה בעזה, גם להחזיר את החטופים וגם לפתוח אופק חדש לפלסטינים וגם לישראלים ולאזור כולו, כשכל המדינות הערביות והמוסלמיות בעצם מתייצבות לצד ארצות הברית ולצד ישראל ואומרות: "בואו נפתור את זה בצורה הזו".

מצד שני, יש כאן איום גדול מאוד שעובר בין השורות: אם חמאס לא יקבל את ההצעה הזו, לא ישחרר את החטופים ולא יסכים למתווה שעל השולחן, ארצות הברית נותנת גיבוי מוחלט לישראל להמשיך את המלחמה ולסיים את העבודה בכל דרך שהיא תמצא לנכון.

• כל הפרטים על ההצהרות המלאות של נתניהו וטראמפ

במתווה הזה יש הרבה דברים שיכולים לעורר לנתניהו קשיים כאן בארץ. יש הרבה מאוד דברים שהקואליציה והממשלה הזו חרטה על דגלה וניסתה להשיג בשנתיים - ולא השיגה.

בשורה התחתונה, יש כאן הזדמנות גדולה מאוד, כאשר ברור שהעולם הערבי והמוסלמי מוכן להיכנס לתמונה, והנשיא טראמפ יהיה כדי לפקח. ישנם עדיין הרבה מאוד סימני שאלה, אבל כותרת אחת גדולה: אופק חדש למזרח התיכון.

עמית סגל

למדינת ישראל היו שלוש מטרות עיקריות במלחמה: 1. שחרור כל החטופים. 2. סיום שלטון חמאס. 3. השלטון שיהיה בעזה לא יהיה של הרשות הפלסטינית. שלוש המטרות הללו מושגות בהסכם הזה. וגם, אנחנו משיגים את החטופים בתוך 72 שעות. ואם לא, יש גיבוי מלא מקטאר ועד טורקיה להשמדת חמאס. זה דבר די מדהים שעולה מהתוכנית שהציג הנשיא דונלד טראמפ.

• תוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ לסיום המלחמה

מה לא הושג? לא הושגו המטרות של כנף ימין בקואליציה. אלו היו מטרות שלא בתוך המלחמה, כמו סיפוח, התיישבות והגירה. ועל כן, אנחנו שומעים את החמיצות באגף ימין.

אני חושב שההסכם הזה, ומה שהוצג על ידי הנשיא דונלד טראמפ, היא תוכנית חלומית למדינת ישראל. הלוואי שהיא תתממש במלואה, כי אז לא נצטרך יותר להילחם. אבל בהנחה שחמאס הוא אותו חמאס והים הוא אותו ים, אז ישראל נשארת בתוך רצועת עזה בלי החטופים, כאשר קיימת משוואה של פירוז תמורת נסיגה, ישראל נשארת בציר פילדלפי ובפרימטר, ורק כאשר הרפורמות של הרשות הפלסטינית יושלמו - אז אולי ייפתח אופק חדש.

אז איפה כן הסכנה מבחינה עקרונית? כאן זה כן עומד מנגד לממשלת "ימין על-מלא": יבוא בעתיד ממשל אמריקני אחר, יבוא בעתיד נשיא אחר, יבוא בעתיד ראש ממשלה אחר מהמרכז-שמאל ויגיד: "תראו - אם הממשלה הכי ימנית בישראל והנשיא הכי פרו-ישראלי בתולדות אמריקה בעצם נתנו, אפילו ברמז, פתח למדינה פלסטינית, אני לא אהיה יותר צדיק מהאפיפיור". זה החשש לגבי השנים הבאות, אבל בשנים הקרובות מדובר בהישג חלומי למדינת ישראל, אם יתממש.

ירון אברהם

נקודה אחת חשובה מההצהרות בבית הלבן, שלכאורה היא בעניין הצורה, אבל בעיניי היא מהותית. ראינו שבסוף ההצהרות של נתניהו וטראמפ, הנשיא לא מאפשר לשאול שאלות. אני חושב שזה לא מקרי, ויש שתי אופציות:

1. כי נתניהו הציג תוכנית קצת שונה מזו של טראמפ. האופן שבו כל אחד מהם מסגר את התוכנית בעיניי לא בהכרח דומה.

2. הדבר השני והמהותי יותר הוא העובדה שיש שאלה אחת שלא הנשיא ולא ראש הממשלה ענו עליה, והיא השאלה המתבקשת: האם יש לך את הסכמת חמאס?

את הדבר הזה אנחנו לא יודעים. גם אחרי הנאום הארוך של טראמפ ודברי נתניהו, אין לנו תשובה לשאלה הזאת. לכן, גם אחרי הצגת כל התוכנית הגדולה והמרשימה הזו, שהיא תוכנית טובה לישראל, אנחנו עדיין לא מבינים מה הצד השני חושב על זה. זה סימן השאלה שנותר.

ניר דבורי

בסוף, הסדרי הביטחון כפי שהם הוצגו בהצהרות נתניהו טראמפ הם טובים, ואפשר להתמודד איתם גם במקומות שיש בהם לקונות. למשל, אחד הדברים המרכזיים הוא חופש הפעולה של צה"ל לפעול מול איומי טרור מתפתחים ברצועה. ככה לא סומכים על אף אחד אחר, ובגיבוי אמריקני. כולל העובדה שאם חמאס לא יקבל את ההסכם, ישראל תוכל להמשיך לפעול ברצועה, ולשמור על שהייה בפרמטר. ההסדרים הביטחוניים הם טובים ואפשר בהחלט לחיות איתם.

בניגוד למה שאמר נתניהו שלא תהיה רשות פלסטינית, האמריקנים דווקא כן מסמנים את הרשות הפלסטינית כגוף שבשלב מסוים ייכנס לרצועה וייקח שם אחריות. יש כאן הזדמנות גדולה לשינוי גדול למזרח התיכון. נותר רק לחשוב מה זה יעשה ואיך זה יקרין על שבע הזירות הפתוחות שישראל עדיין נלחמת בהן. כשישראל מסתכלת על ההיבטים הביטחוניים, היא לא צריכה להסתכל רק על הרצועה, אלא גם על הזירות השונות, כולל 2,000 קילומטר מכאן.

ועוד דבר מאוד חשוב בערב הזה: מגיע ללוחמים וללוחמות של צה"ל, מגיע לנופלים ומשפחותיהם, מגיע לפצועים, שבערב הזה הם ידעו שאם יהיה הסכם – זה בזכותם, בזכות הנחישות שלהם, בזכות הלחימה שלהם ובזכות ההקרבה שלהם.