בורח מגורלו: האסטרטגיה היחידה שנתניהו מכיר

ראש הממשלה נקלע לבלבלת גדולה שיצר במו ידיו. אנחנו במצב שאף אחד לא מבין מה באמת רוצה ישראל או יותר נכון מה רוצה ראש הממשלה. החשש הגדול שהוא עצמו לא מנוי וגמור מה באמת יעשה, על אף שהרגע שעליו נלחמים כבר כמעט שנתיים הגיע כעת, והתנאים להסכם בשלים לגמרי.

התקופה הארוכה של הארכת המלחמה לשם הארכתה, כולל "מרכבות גדעון" שהופך כעת ממבצע לסדרת מבצעים ומצטרף לכל העסקאות שהוכשלו בדרך, תוך הטלת האשמה על חמאס, הסתיימה בהיענות מפתיעה של חמאס לעסקה חלקית אותה נתניהו תבע מזה יותר משנה. היענות חמאס גרמה לו בהלה ואין דרך לברוח, אלא באמצעות התהפכות לעסקה מלאה, שעליה הטיל תנאים בלתי אפשריים ליכולת חמאס להיענות, בעיקר סעיף ארבע שמותיר בעתיד את השליטה הביטחונית על עזה בידי ישראל.

מנגד, עולה הלחץ של השר בצלאל סמוטריץ' להמשך מלחמה ונגד עסקה לרמה כבדה ביותר. עם זאת, נתניהו מרגיש שהציבור בישראל כבר לא איתו, הצבא לא מאמין בפעולה, קיים חשש גדול שגיוס המילואים יהיה נמוך, הצבא הסדיר מותש. ראינו את אירוע ח'אן יונס בשבוע שעבר, שהעיד על עייפות ושחיקה. ציבור האימהות כבר יוצא לרחובות נגד המשך המלחמה. נתניהו בבעיה. כלל הציבור כבר לא קונה את סיפורי הניצחון והכרעה, הסיסמה נותרת שחוקה על הרצפה.

המוצא היחידי של נתניהו מהמלכוד אליו תמרן מדינה שלמה הוא הנשיא טראמפ, הגורם היחידי שעדיין תומך בו אבל גם מאבד את הסבלנות בהיעדר כל הישגים מצידו של נתניהו - לא חזרת חטופים ולא הכרעה. נתניהו יודע שזמנו קצוב למדי, והוא נדרש לפעולות תמרון קצרות שיקנו לו אולי מוצא טוב יותר לבחירות.

נתניהו בונה על כך שחמאס יגיד לא

היות ובטבעו הוא בורח מהכרעות ואין לו אסטרטגיה אמיתית, אלא רק תמרונים קטנים, הוא מנסה לחזק במילים ובהבטחות ריקות שאפשר גם וגם, גם עסקת חטופים וגם הכרעה. זאת למרות שבמבחן המציאות הן מתפוגגות שוב ושוב. באין שפן אחר, סביר שינסה לחלץ את עצמו פעם נוספת דרך התרגיל הישן, יתמרן פעם נוספת כישלון במשא ומתן עם חמאס. הצוות הישראלי יצא שוב ללא שום מנדט לעסקה שלא תקרה, ואז נתניהו יוכל לספק לסמוטריץ' את היציאה הנכספת ל"כיבוש" עזה, מתוך שהוא סומך על הרמטכ"ל שיפעל באופן אחראי, ולא יסבך את צה"ל עמוק מידי בביצה בעזה ויבצע רק סוג של כיבוש "לייט". כך נתניהו ירוויח עוד קצת זמן, עד אשר ימאס לטראמפ, שיבין לבסוף שנתניהו מורח אותו בדרך לשום מקום. אחרי כל זה יהיה לנתניהו תירוץ טוב לסמוטריץ' שטראמפ הוא שעצר את הפעולה הצבאית ולא הוא, והוא יוכל ללכת לעסקת חטופים בהנחה שמישהו מהם יישאר עדיין חי ואפשר יהיה אולי להחיות את המשא ומתן. מורכב? זה סיפורה של חולשת נתניהו, המנהלת כך מלחמה כבר קרוב לשנתיים דרך אילוצים ותמרונים עם הרבה שקרים.

בכל מקרה, היות שאנו כבר קרובים לתקציב החדש שממילא לא יצליח להעביר אחרי התרוקנות הקופה, נתניהו, לפי העיתונאי עמית סגל, יצא כנראה בכל מקרה לבחירות במרץ הקרוב.

כל זה כמובן לא יפריע לו להכריז על השגת הניצחון. לכן כל כך חשוב לנתניהו שם המבצע, הרבה יותר מהמשמעויות האמיתיות החמורות של הכניסה המיותרת לעזה, שכן לא נראה שבאמת מטריד אותו מחיר החיילים שייהרגו ולא גורל החטופים, ולא המחיר המדיני הכבד שעושה השמדת ערך מוחלטת לתדמית ישראל בעולם.

כן מטריד אותו כאמור שם המבצע, כי "מרכבות גדעון ב'" לא מספיק יומרני, ונראה גם סוג של מקצה שיפורים למבצע הקודם שלא הביא תרועות והישגים. הוא צריך משהו יותר חזק שמתאים ל"קרשנדו", ליצירת השיא התדמיתי. הרי התוצאות של כיבוש עזה לא באמת חשובה, הוא כבר יבנה לבד את התהילה וישבח את ההישג מטעם עצמו. הרמטכ"ל, שעסוק במחירים הכבדים, בכלל לא רצה את הפעולה. "אגרוף הברזל" הוא שם טוב כדי לצאת לבחירות.

העם לא ישכח ולא יסלח

הסקרים ולא החיים, הם האמת של נתניהו שבנה לעצמו מציאות פוליטית מקבילה. כל מה שבאמת מתרחש זוכה להסבר מילולי ואין בעיה עם סתירות. רק צריך לומר את הדברים בביטחון. מחירים אלה דברים אינסטרומנטליים מבחינתו. החטופים הפכו מזמן לסטטיסטיקה. מבחינתו, אין לו אחריות על חטיפתם, הוא בכלל ראש הממשלה של המלחמה שאחרי האסון, האסון שייך לאחרים, להרצי ולרונן בר שבכלל לא העירו אותו, ואולי אף הכשילו אותו בכוונה. הוא ראש הממשלה "המתקן". הוא ראש הממשלה של ההישגים, שהחזיר 75 אחוזים מהחטופים, ולראייתו החמישים חטוף וחטופה שעדיין במנהרות הם רק שוליים סטטיסטיים בהצלחה המסחררת שלו בכל החזיתות. על אף שהוא מבין שגם מה שהושג במציאות כבר נשחק, בסיפור נתניהו זה עדיין שם. גם לכיבוש העיר עזה יש הסבר סטטיסטי קל-דעת בצורך להשלים עוד 25% להשלמת ההכרעה, עוד סיסמה מופרכת אחרי הפסע, ציר פילדלפי, ציר נצרים, ציר מורג, הטרנספר ומלחמת הרעב.

בכלל, לאורך כל המלחמה הארוכה והמדממת מתקיים כבר שנתיים מאבק בלתי פוסק על הנרטיב. המטרות המוצדקות שנקבעו של החזרת החטופים וחיסול משילות חמאס תחת השם "חרבות ברזל", אינו מנותק בדעת הציבור מאסון 7 לאוקטובר, אך הדבר לא הולם את תפיסתו של ראש הממשלה. הוא מנסה לברוח מהאסון כבר מההתחלה ובעיקר עסק בבניית מציאות אחרת. נתניהו ניסה לאורך זמן לשווק את השם "מלחמת התקומה", כדי לשוות ממד של הירואיות היסטורית למלחמה, כאילו הגורל כפה עלינו משבר גדול והוא המנהיג שבדיוק בזמן הנכון נבחר להוביל את תקומת ישראל מהאסון, שכמובן לא הוא אחראי עליו. את המחיר להגדלת המלחמה והקטנת המחדל שלא שלו, שילמו אחרים. המאמץ נכשל לחלוטין כי העם לא שוכח ולא סולח, בוודאי כל עוד החטופים לא חוזרים, הפצע ממשיך לדמם והאסון ממשיך להלך בנינו למרות התנכרות ראש הממשלה. יחד עם זאת, ראש הממשלה מכיר בחשיבות החטופים כטיעון המצדיק את המשך המלחמה ועליו להמשיך לשמר אותו ככזה. הציבור אינו שותף למצעדי הניצחון שהוא מוביל כבר קרוב לשנתיים, אך נאלץ בלית ברירה להתחבר אליו רק מתוך תקווה להחזר החטופים, שנתניהו ממשיך להבטיח בציניות את חזרתם מבלי כל כוונה לממש זאת. הוא יכל להחזיר לחמאס כבר בשבוע שעבר עם תשובה חיובית תוך שעה, אם באמת היה אכפת לו מהחטופים. 

לראש הממשלה יש רק אסטרטגיה אחת בלבד, משיכת זמן לשרידות שלטונו. אפילו חודש או שבועות שווה כל מחיר. הוא מתעלם לחלוטין מהשחיקה של אנשי המילואים, מהשחיקה של החיילים הסדירים, מהמיאוס מהמצב הקשה שרוב הציבור נמצא בו. זה לא באמת חשוב מבחינתו. השאלה חוזרת בגדול לציבור, אם הוא מוכן להמשיך עם התמרונים הפוליטיים של ראש הממשלה על גבו, להמשך השקרים וההבטחות הריקות מתוכן, אם לא, אז זה הזמן של הציבור לומר באופן ברור את דברו.