המלחמה תסתיים, החשבון כבר בדרך: מי ישלם את המחיר?

אנחת רווחה נשמעה בישראל לאחר ההישג המרשים באיראן. ההצלחות הצבאיות התעלו על הציפיות, ההרתעה שוקמה, נפתחה הזדמנות אסטרטגית להרחבת הסכמי אברהם, ונוצרו התנאים לסיום המלחמה בעזה. נכון להיום, נראה כי חלק מן ההישגים נשחקו והאופק לסיום המלחמה מתרחק שוב. אולם, גם אם אכן תסיים כעת, בקרוב מאוד - יוגש לאזרחי ישראל החשבון, והוא מגלם בתוכו את האיום הקיומי השקט, אך המשמעותי ביותר על עתידה של ישראל, והוא - לא מגיע מאיראן.

הכלכלה הישראלית כפצצת זמן מתקתקת

כלכלת ישראל מתמודדת עם שורה של בעיות מבניות עוד לפני המלחמה, ובהן פריון עבודה נמוך, תת-השקעה בתשתיות, רגולציה חונקת, תלות ניכרת בסקטור ההייטק והשתתפות נמוכה בשוק העבודה - בעיקר בקרב הציבור החרדי והערבי, הנשען בעיקר על סובסידיות ותמיכות. מחקר שפרסמנו כבר באוגוסט 2023 הצביע על כך שתחת המגמות הדמוגרפיות הקיימות, כלכלת ישראל אינה בת-קיימא בטווח של כשניים או שלושה עשורים לכל היותר. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעקבותיו, שקירבו משמעותית את תאריך התפוגה.

הסיפור מסתבך: עלות המלחמה

ישנן שלוש השלכות כלכליות עיקריות למלחמה: ראשית, עלות חד-פעמית ישירה הנאמדת באופן שמרני בכ-200 מיליארד שקלים. שנית, אובדן תוצר משמעותי עקב חודשי המילואים הרבים, הפגיעה בפעילות העסקית, והניכור הבין-לאומי הפוגע בקשרים כלכליים, שיקטינו את ההכנסות ממיסים; ושלישית, תוספת קבועה לתקציב הביטחון השוטף לפחות לעשור קדימה, הצפויה להגיע לכ-40 מיליארד שקלים בשנה. בחישוב גס, בעקבות המלחמה נצטרך להעלות מיסים במעל 70 מיליארד שקלים בכל שנה בעשור הקרוב – זאת בלי לקחת בחשבון את העלות הגבוהה של שירות סדיר ומילואים. השאלה שחייבת להישאל היא, מי הם אלו שיישאו בנטל המיסים האדיר הזה, והאם הם יוכלו ויסכימו לעשות זאת?

מי ישלם את החשבון?

מחקר של ד"ר מיכאל שראל וכלכלני פורום קהלת (שנערך לפי נתוני 2018) - הראה אז כי כ-90% מהמשפחות החרדיות מקבלות מהמדינה שירותים והעברות בשווי של עד 180 אלף שקלים לשנה יותר ממה שהן משלמות במיסים, וכך גם כ-80% מהמשפחות הערביות שמקבלות עד 140 אלף שקלים יותר משהן תורמות לקופת המדינה. מולם - שני העשירונים העליונים של הציבור היהודי הלא-חרדי מממן בכ-40 מיליארד שקלים בשנה מהסובסידיות לאוכלוסיות אלו. מאז 2018, התוצר צמח בכ-40% והסבסוד לנפש גדל, כך שניתן להעריך כי משפחה ממוצעת בעשירון העליון משלמת היום לפחות 350 אלף שקלים לשנה על מנת לסבסד משפחות אחרות. לכל זה - יש להוסיף כעת את עלויות המלחמה (70 מיליארד לשנה). מכאן, כאשר הסובסידיה למגזר החרדי צומחת בכ-3% כל שנה כתוצאה מהמגמות הדמוגרפיות, לא נוכל יותר לברוח מהשאלה הכואבת: האם אותן משפחות יהיו מסוגלות וגם מוכנות להמשיך לשאת בעול שרק ילך ויגדל משנה לשנה?

זאת איננה שאלה רטורית. קרב היום שבו משפחות רבות יתנו תשובה חד-משמעית לשאלה זו: "עד כאן". כשזה יקרה, הן לא בהכרח יזעקו זאת ברחובות, ולא נרגיש בכך מיד. אך מספיק שאחוזים בודדים משני העשירונים העליונים יתייאשו ויחליטו להעתיק מכאן את עסקיהם ומגוריהם בכדי ליצור בור תקציבי עמוק, שיחייב עליית מיסים נוספת. זו – עלולה בתורה להוביל לספירלת נטישה של רבים אחרים. מכאן - התדרדרות עלולה להיות מהירה, כואבת, וקשה מאוד לעצירה.

אז מה עושים?

על כולנו להסתכל למציאות בעיניים ולהכיר בעומק הבעיה: ישראל נעה כיום במסלול שאיננו בר-קיימא ומאיים על עצם קיומה בטווח הנראה לעין. החדשות הטובות הן ששינוי המסלול תלוי אך ורק בנו.

שורש הבעיה טמון בשיטת המשטר ומבנה הממשל בישראל. השיטה האוניטרית הנהוגה בישראל מתדלקת את "מלחמת הערכים" בין הקבוצות בחברה - שאינן מוכנות להתפשר על ערכי הליבה שלהן - והיא רק תסלים, ככל שהדמוגרפיה תשתנה והקרב על הקצאת המשאבים יתעצם. שיטת הממשל מביאה לעיסוק אין-סופי בסוגיות קצרות טווח על חשבון התמודדות רצינית עם אתגרים אסטרטגיים, והציבור כולו סובל מממשלות לא יציבות ולא מתפקדות.

על מנת לשרוד ולשגשג, ישראל חייבת לבנות מחדש את "מערכת ההפעלה" שלה וליצור תמריצים חדשים לכל אזרחיה, שיגדילו את כושר היצור של הכלכלה לרמה הדרושה, יאפשרו לה לעמוד בצרכי הביטחון והצבא, וגם להבטיח את רמת חיים גבוהה. ישנה יותר מדרך אחת לשנות את "מערכת ההפעלה" ומבנה הממשל, אך כל פתרון חייב לעמוד בארבעה תנאים בסיסיים:

1. חוזה חברתי חדש: כזה שיגן על ערכי היסוד של כולם, יבטיח שאין כפיה, יגדע את "מלחמת הערכים" בין הקבוצות השונות בחברה וייצור חלוקה מאוזנת של זכויות וחובות.
2. אחריות כלכלית: לכל קבוצה הזכות לבחור באורח חיים המתאים לערכיה, אך היא גם אחראית למימונו, מבלי להיתלות באחרים. ניתוק התלות ייעשה בצורה שתאפשר לכל הקבוצות להתאים את עצמן לאורך זמן.
3. ממשלה אפקטיבית: מבנה השיטה חייב להבטיח יציבות שלטונית, ומנגנונים המעודדים ממשלה יעילה, מקצועית והרבה פחות מוטה פוליטית.
4. יציבות כללי המשחק: יש לקבע כללי משחק ברורים ויציבים, אותם לא ניתן לשנות לפי גחמות פוליטיות השכם והערב. זהו תנאי הכרחי שיאפשר צמיחה כלכלית, יציבות פוליטית וחברתית לטווח ארוך.

אין לנו עוד זמן לבזבז על "כיבוי שריפות" או על מלחמות פנימיות. השבר האדיר אותו חווינו מייצר גם הזדמנות נדירה לשינויי עומק. ללא קשר לשיוך הפוליטי, זוהי חובת כולנו להתאחד מאחורי דרישה בסיסית אחת מאלו המבקשים את האמון שלנו: להתחייב לגבש תוכנית לשינוי "מערכת ההפעלה" של ישראל כבר בראשית הקדנציה  הקרובה של כל ממשלה, בכל הרכב. זו איננה עוד "הצעת ייעול", זהו צו קיומי להצלת מדינת ישראל מקריסה.

>>> פרופ' יוג'ין קנדל ורון צור הם מייסדי ISFI - המכון לאסטרטגיית עתיד ישראל. פרופ' יוג'ין קנדל שימש כראש המועצה הלאומית לכלכלה, רון צור שימש כראש מטה רפורמה בשירות המדינה