המלחמה הזו הוכיחה: אין תחליף לתמרון קרקעי

מלחמת חרבות ברזל הציבה בפני ישראל מראה שבה נבחנו בחדות תפיסת הביטחון והאסטרטגיה שלה זה 20 שנה לפחות. התמונה המזעזעת שהתגלתה ב-7 באוקטובר תפסה את מערכת הביטחון בקלקלתה, כשהיא מתנהלת בבלבול ובאוזלת יד שביטאו קריסה-רבתי. המתקפה הציפה מחדל רב-מערכתי (אמ"ן, שב"כ והדרג המדיני) בהבנת מטרותיו האסטרטגיות של האויב, שהאמין שניתן לחתור להשמדת ישראל בטווח הנראה לעין, בעוד שישראל פירשה את פעולותיו כסכסוך שניתן לנהל ולהכיל לאורך זמן. אחד הביטויים לכך היו הערכת חסר קשה של יכולות חמאס, והזנחת איסוף מודיעין מספק על יכולותיו ובראשן - המנהרות. מנגד, לקתה ישראל בהערכת-יתר משתקת ומוגזמת של יכולות חיזבאללה. זהו דבר שהתבטא היטב בחשש להשמיד שני אוהלי חיזבאללה מאוישים שנטע הארגון בשטח ישראל למשך 3 חודשים.

בד בבד התרחשו עוד שני תהליכים אסטרטגיים הקשורים זה בזה. ראשית, תפיסת התמרון היבשתי, כחלק מרכזי ביכולת ההכרעה המסורתית של צה"ל, עברה שחיקה מתמשכת. שנית, בשל ירידת קרנו של התמרון התגלה במלחמה עצמה שסדר-הכוחות היבשתי בחיילים ובאמצעי לחימה היה חסר מאוד. הדבר יצר עומס עצום ומתמשך על כוחות הסדיר והמילואים, ושחיקה רחבה של אמצעי הלחימה. תוצאה זו הוכיחה שצה"ל לא היה מוכן תפיסתית ומעשית לקרבות תמרון ממושכים ורחבי היקף.

ירידת מרכיב התמרון בתפיסת הביטחון

תפיסת העולם שהתווה ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, נשענה על כמה עקרונות ובראשם: צבא מילואים גדול המתבסס על כוחות יבשה, אוויר וים שניתן לגייסו במהירות והעברה מהירה של המלחמה לשטח האויב. במהלך השנים התגבשה דוקטרינה הנשענת על "משולש הביטחון": הרתעה למניעת מלחמה, התרעה מודיעינית מפני מלחמה והכרעה במתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה. לאור מסקנות ועדת מרידור (2004-6) שביקשה לעדכן את תפיסת הביטחון, נוסף רכיב רביעי של התגוננות העורף מול ירי טילים ואיומי הטרור.

אלא שב-20 השנים האחרונות חל כרסום עמוק במעמדו של התמרון בשטח האויב כמרכיב הכרעה מרכזי, בעיקר בשל כניסת טכנולוגיות וחימוש מדויק. השחיקה ניכרה כבר במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006), שבה תחת הרמטכ"ל דן חלוץ - טייס בהכשרתו - תמרן צה"ל באופן מוגבל מאוד ביחס למערכות קודמות. גם ועדת מרידור קבעה באותה שנה שהדגש בהתקפה עבר מתמרון קרקעי להפעלת אש מדויקת מרחוק ולמהלכים קרקעיים מוגבלים. גישה משלימה לרוח זו ביטא מסמך "אסטרטגיית צה"ל" תריסר שנים אחר כך (2018). המסמך קבע שלצד גישת ההכרעה המסורתית המבוססת על תמרון לשטח האויב, אומצה גישה נוספת - מניעה והשפעה - הרלוונטית במיוחד ל"מערכה שבין המערכות" (המב"ם). גישה זו חתרה לסכל איומים ולהרחיק מלחמה, בעיקר באמצעות הפעלת אש מרחוק.

הביטוי המעשי לירידת מרכיב התמרון לפני חרבות ברזל

השינוי התפיסתי ביחס לתמרון היבשתי התבטא בהקטנת צבא היבשה באופן שחשף פערים קשים כבר בראשית מלחמת חרבות ברזל. ראשיתו של שינוי זה בתפיסת ה"צבא קטן וחכם" שהתווה לראשונה הרמטכ"ל אהוד ברק (1995-1991). בעקבות ברק לא קמו רמטכ"לים שבחנו מחדש את התפיסה הזו אלא נהגו מנהג "אבותיהם". ב-15 השנים האחרונות, במיוחד בעת כהונת בני גנץ כרמטכ"ל - קוצץ היקף הטנקים בכ-40 אחוזים, שכלל מאות כלים וסגירת חטיבות משוריינות נרחבת. נפגעו גם מערכי החי"ר וההנדסה שנותרו ללא כמות מספקת של נגמ"שים ודחפורים ממוגנים. מגמה זו נמשכה גם בתקופת הרמטכ"לים גדי איזנקוט ואביב כוכבי שהתמקדו בחיזוק יכולות אש, מודיעין וטכנולוגיות חדשות כרחפנים וכלים רובוטיים, על חשבון מרכיבי היבשה.

דוגמה בולטת למימוש התפיסה שהתהוותה היה מבצע "מכת ברק" להשמדת מנהרות חמאס במבצע "שומר החומות" במאי 2021. התוכנית המקורית, עליה עמלו שנים, כללה תמרון קרקעי מוגבל שייאלץ את חמאס להסתתר במנהרות ואז להשמידן על יושביהן מהאוויר. בניגוד לתוכנית, המהלך הקרקעי בוטל ברגע האחרון בידי כוכבי ורק חלקו האווירי של המבצע בוצע. הפוטנציאל העצום שלו בוזבז והוא "נשרף" כתוכנית שניתן יהיה לממש בעתיד. בריאיונות הפרידה של כוכבי מצה"ל הוא התפאר בהרתעה שהושגה בתקופתו מול חמאס, גם בזכות מבצע שומר החומות. אלא שחמאס לא רק שלא נפגע כפי שיוחס לו, אלא גם הבין היטב שישראל מורתעת וחוששת מלתמרן.

חודשיים לאחר "שומר החומות", התריע סגן הרמטכ"ל אייל זמיר בדברי הפרידה שלו מצה"ל שישראל עלולה לעמוד בפני מערכה ארוכה ורב-זירתית שתצריך יכולת הכרעה, אורך נשימה, יכולות טכנולוגיות מתקדמות וכמות של איכות אנושית. תובנות אלו, שיכלו להכין את ישראל להתמודדות יעילה יותר, לא יושמו. וכך, כשפרצה מלחמת חרבות ברזל התגלו חוסרים עצומים בצבא היבשה - בציוד האישי, במשוריינים ובמלאים - מחלקי חילוף ועד תחמושת, שהתבררו כלוקים בחסר עמוק.

האתגר לשנים הקרובות - תפיסה עדכנית לצה"ל

הפגיעות הקשות שספגו חמאס וחיזבאללה במלחמה נובעות בין היתר ממימוש תפיסת התמרון הקלאסית. למרות נקודת הפתיחה הרעה - צה"ל התאושש, ומימש תמרון קרקעי רב-חיילי נרחב שכלל כוחות יבשה שבלחימתם השתלבו חיל האוויר וחיל הים באופן מרשים. 

כדי להתכונן כנדרש לאתגרי העתיד, על צה"ל להתמקד בבניין הכוח היבשתי. על ישראל לסגור את הפערים הגדולים שהתגלו בצבא ולמנוע מראש צווארי בקבוק בין-לאומיים שמונעים ממנו לקבל את מבוקשו בזמן הנכון:

1. על המדינה וצה"ל להיות ערוכים למלחמות ארוכות מול ארגוני לא-מדינתיים הדוגלים בלחימת גרילה מתישה. זהו שינוי מהותי מתפיסת הביטחון הקלאסית שדגלה במערכות קצרות מול צבאות קונבנציונאליים. בנוסף, על הפיקוד העליון של הצבא לבחון מדי כמה שנים את תפיסותיו ואת מידת עדכניותם תוך חתירה מוצהרת לערעור על הנחות יסוד וקיבעונות אחרים.
2. צבא המילואים הוכיח שוב שהוא אבן היסוד של ביטחון ישראל. המילואימניקים הראו שאין תחליף לרוח הלחימה, לאמונה בצדקת המטרה, למקצועיות ולניסיון. יש להגדיל באופן ניכר את צבא המילואים, לטפחו ולהכינו לאתגרי העתיד. לצד זאת, על המערכת לפתח כלים חברתיים וכלכליים על מנת לתמוך את המילואימניקים ומשפחותיהם הנושאות גם הן בנטל.
3. יש להגדיל את מספר הפלטפורמות המשוריינות - טנקים, נגמ"שים ודחפורים - עליהן נשען צבא היבשה.
4. השארת מפקדי השדה המעולים ביותר בשירות, בסדיר ובמילואים. לצד מחדלי 7 באוקטובר, הישגי הצבא מרגע שהחל התמרון הם תוצר ישיר של שדרת פיקוד איכותית בכל הרמות. זהו לקח חשוב ממשברי כוח אדם קשים שפקדו את צה"ל לאחר מלחמות.
5. ישראל חייבת לאמץ מדיניות מלאים ויכולת ייצור עצמית בחירום של תחמושת וחלפים, שתאפשר לה מרווח נשימה וגמישות רבה יותר נוכח הטלת אמברגו וקשיי אספקה אחרים.
6. אתגר המנהרות ותשתיות תת-קרקע עמוקות אחרות (כמתקן פורדו) מצריך פיתוח דחוף של מענים כחול-לבן שייתרו את התלות במטוסים ובתחמושת מיוחדת אמריקנית לפיצוח תשתיות שכאלו.

לבסוף, על צה"ל לבצע תהליך יסודי וביקורתי של הפקת לקחים ממחדל 7 באוקטובר ומטעויות אחרות שנעשו לאורך המלחמה, ולשקוד על יישומם מהר ככל הניתן. יישום הלקחים והעצמת כוחו של צה"ל הוא אחד הציוויים של אלה שהקריבו חייהם ונהרגו במערכה הקשה הפוקדת את ישראל ב-21 החודשים האחרונים והם שיבטיחו את עתיד המדינה.

>>> ד"ר הראל חורב הוא היסטוריון, מומחה לחברה הפלסטינית וחוקר בכיר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת תל אביב

>>> ד"ר רועי אלקבץ הוא תת-אלוף במילואים, לשעבר רמ"ט פיקוד הדרום, ד"ר למשפטים