הסוף של ההתחלה: העמדה לדין היא הצעד הבא

ביום חמישי האחרון, בהחלטה היסטורית, הכיר האו"ם באופן רשמי בפשעי המין שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ולאחריו. חמאס צורף לרשימה השחורה של מבצעי אונס שיטתי ואלימות מינית בסכסוכים מזוינים. ההכרה הזו היא לא רק הישג מדיני ואסטרטגי חשוב מעין כמותו – היא קריאת תיגר על כל מי שניסה להכחיש, לטשטש או להמעיט. מעתה, אין עוד מקום לספק: אונס ועינויים מיניים היו ועודם חלק בלתי נפרד ממסע הטרור שהחל בשבת השחורה.

כמי שנכנסה לזירה הזו בימים הראשונים, אני יודעת היטב עד כמה קשה היה להגיע לרגע הזה. נדהמתי מהדינמיקות של ארגונים שנתנו בהם את מבטחנו, שבחרו בשתיקה ובהכחשה כשהיה מדובר בנשים ישראליות – שילוב של שנאה, אנטישמיות ופוליטיקה שדחקה נשים למטה. הפעם דווקא על ידי מי שאמורים היו להגן עליהן יותר מכולם.

ההישג הנוכחי הוא תוצאה של חודשים ארוכים של עבודה אסטרטגית מול הצוות של נציגת האו"ם לענייני אלימות מינית, שהובילו בראש ובראשונה משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי. משרד החוץ, המשלחת הישראלית לאו"ם והצוות המתכלל במל"ל השקיעו חודשים רבים של שכנוע והצגת ממצאים מול מוסדות בין-לאומיים ופרמילה פאטן, הנציגה המיוחדת של האו"ם לאלימות מינית בעימותים. לצד זאת, פעלו דמויות אזרחיות בולטות כמו הגברת הראשונה מיכל הרצוג, שריל סנדברג וארגוני נשים בישראל ובעולם. זהו הישג קולקטיבי שנבנה בעמל רב.

אבל לצד ההכרה הזו, אסור לשכוח את הממד האנושי. מאחורי כל מסמך ודוח עומדת אישה שנאנסה, גבר שעונה, משפחה שהתפרקה. מאחורי כל הכרה רשמית קיים קול שהושתק באלימות בלתי נתפסת. כמי שמתעדות את הפשעים האלו חודשים ארוכים, אנחנו נושאות איתנו את הכאב שלהן. הן איתנו ויודעות שנדבר בשמן. הן נותנות לנו כוח להמשיך ונוטעות בנו את תחושת האחריות לא לאפשר שהזוועות תהפוכנה לעוד הערת שוליים בהיסטוריה. זר לא יבין זאת.

ההכרה בפשעים היא רק השלב הראשון

הכרה זו היא רק הסוף של ההתחלה. יש בה ריפוי עמוק וחיזוק אבל השלב הבא, אולי הקשה ביותר, כרוך בהעמדה לדין. לא רק דין למי שביצעו את המעשים בשטח, אלא גם למי שתכננו, הסיתו, עודדו, מימנו ושיתפו ברשתות החברתיות מתוך חגיגה סדיסטית של השפלת נשים וגברים. בלעדי אחריות פלילית, ההכרה הבין-לאומית תישאר ריקה מתוכן.

המאבק הזה איננו רק מאבק ישראלי. כפי שראינו בבוסניה, ברואנדה ובדאעש מול היזידים – אלימות מינית היא אסטרטגיה של טרור. לכן התשובה חייבת להיות חוצת גבולות. אי אפשר להותיר את האחריות רק בידי ישראל; נדרשים מנגנונים בין-לאומיים והיברידיים שיאפשרו להעמיד לדין מנהיגים ואחראים גם במדינות אחרות. זהו מבחן של גורמי האכיפה בישראל ושל הקהילה הבין-לאומית. אם לא יעמדו בו, המסר לארגוני טרור יהיה ברור: אונס הוא נשק משתלם.

הנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס נגד נשים וילדים הוקמה כדי לאסוף, לתעד ולהציג בפני הקהילה הבין-לאומית ממצאים שיניחו בסיס משפטי להכרה בפשעים. מאז 7 באוקטובר אנחנו מרכזות עדויות, חומרים וחוות דעת בסטנדרטים בין-לאומיים מחמירים, ששימשו לתדרוך ראשי ממשלות, מקבלי החלטות, משפטנים וחוקרים ברחבי העולם. הם סייעו לבסס את האמת ההיסטורית מול חומרים קשים מנשוא, והיו חלק מהמאמץ שהוביל לשלב הראשון: עצם ההכרה בפשעים.

אך הכרה זו איננה סוף פסוק אלא תנאי הכרחי כדי לאפשר את השלב הנדרש הבא: העמדה לדין. בלעדיה, לא ניתן להתקדם להליך משפטי שיטיל אחריות על מבצעי הפשעים ועל מי שעמדו מאחוריהם. לשם כך דרוש בסיס משפטי חזק, והעבודה שאנו מובילות בנציבות – בשיתוף פעולה עם פרקליטים בין-לאומיים המתמחים בפשעי מין במלחמה – נועדה לשמש תשתית מקצועית למוסדות משפטיים בכל רחבי העולם.

להפוך את המאבק לאחריות משותפת

הכרעת האו"ם היא רגע חשוב, אך היא רגע של מבחן. העולם וישראל ייבחנו לא בהצהרות אלא במעשים: אם יעמידו לדין, וכיצד ייצרו מנגנון משולב מבונאם - היברידי ביסודו - שבו ישתפו פעולה מערכות התביעה בישראל עם מערכות תביעה שכבר מתנהלת בשטחן חקירה פעילה על אסון 7 באוקטובר והחטופים - גרמניה, ארצות הברית, בריטניה, צרפת ומדינות נוספות. מה שמאפיין את 7 באוקטובר הוא העובדה שרבות ורבים מהקורבנות היו בעלי אזרחות זרה ממדינות נוספות. האחריות היא משותפת. הנהגת חמאס אינה רק בעזה או מי שנמצאים במתקני הכליאה בישראל - היא יושבת בקטאר ובמדינות נוספות. אסור לאפשר להם לחמוק. זה המאבק הבא.

ממשלת ישראל חייבת לנצל את המומנטום ולהוביל מהלך משפטי שיבטיח העמדה לדין. האחריות כלפי המשפחות והנפגעות והנפגעים מחייבת אותנו לא להסתפק בהכרה, אלא להתקדם להליכים פליליים. על גורמי האכיפה בישראל ללמוד מן הניסיון הבין-לאומי שהצטבר בהעמדה לדין של פשעי מין במלחמה, לשלב ידיים עם תובעות ותובעים בעלי מומחיות בעולם, ולהקים מסגרת שתאפשר להטיל אחריות על מבצעי הפשעים ועל מי שעמדו מאחוריהם. הובלה ישראלית בשלב הזה היא קריטית לקיבוע הנרטיב ההיסטורי ולהבטחת צדק לקורבנות, והחלטת האו"ם הוכיחה יותר מכל שהדבר אפשרי. כעת נדרש להפוך את ההכרה למעשה.

>>> ד"ר כוכב אלקיים-לוי היא מומחית למשפט בין-לאומי ולזכויות אדם, כלת פרס ישראל לשנת 2024. היא עומדת בראש הנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס נגד נשים וילדים ב-7 באוקטובר, ומשמשת כמרצה באוניברסיטת רייכמן וחוקרת במכון הרטמן בירושלים