המבצע הבא בעזה חייב להתחיל במסיבת עיתונאים

לאחר משא ומתן ממושך, גיוס מילואים וקמפיין לחץ שנועד לשכנע את הנהגת חמאס בעזה ובחו"ל להיענות לדרישותיה של ישראל לסיום המלחמה, ישראל ניצבת בפני מהלך צבאי עוצמתי שיכול לסלול את הדרך לניצחון מוחלט על חמאס מחד, או להסב לישראל נזק אסטרטגי בלתי הפיך מאידך. עד כה, מדינת ישראל לא השכילה לתעדף את הלחימה בממד התודעתי מול חמאס ותומכיה ברחבי העולם, ועל אף הישגים צבאיים אסטרטגיים מול כל כוחות הפרוקסי האיראנים, ישראל נמצאת כיום בשפל דיפלומטי שלא נראה כמותו מאז האינתיפאדה הראשונה, או אפילו לפני כן.

האויב הפלסטיני, בסיוע ארגוני או"ם מוטים, תקשורת מערבית אוהדת, ובסיוע מדינות ערביות עוינות, דווקא מתמצא היטב בממד התודעתי ומשקיע משאבים אדירים בקיבוע הנרטיב הפלסטיני בתודעה הבין-לאומית. צריך לומר את הדברים כהוויתם: הפלסטינים, על אף כישלונם בשדה הקרב, מנצחים את ישראל בשדה הקרב התודעתי והדיפלומטי. כוונתן של אנגליה, צרפת, קנדה, אוסטרליה, יחד עם מדינות דמוקרטיות נוספות, "להכיר במדינה פלסטינית" בעצרת הכללית של האו"ם היא בראש ובראשונה כישלון למאמצי הדיפלומטיה של ישראל לצד הישג אדיר לארגון הטרור חמאס. במציאות שלאחר טבח 7 באוקטובר, אני מתקשה לתארו כמשהו שונה מהבעת תסכול וסלידה של מדינות המערב ממדיניותה של ישראל בניהול המלחמה מול חמאס. לדעתי, אם ישראל הייתה בוחרת באופן מודע לתעדף את מאמץ הדוברות הבין-לאומי, המכונה בעגה העממית "הסברה", מצבה של ישראל היה טוב בהרבה וסביר להניח שהיום היינו קרובים להשיג את יעדי המלחמה המוצדקים שלנו במחיר נמוך בהרבה מן הצפוי לנו כעת. מדוע? כי היינו משמיעים את קולנו ולא מפקירים את הזירה הבין-לאומית בידי האויב ותומכיו.

המאמץ ההומניטרי בעזה - צינור החמצן החשוב ביותר למלחמה

ימים ספורים לאחר שהתנדבתי לשירות מילואים בדובר צה"ל בלילה של השבעה באוקטובר, הדגשתי בדיונים פנימיים שעל ישראל להכין תוכנית הומניטרית סדורה כמאמץ תומך ומאפשר למאמץ התמרון בעזה. זאת על בסיס הערכה שלי שמרחב התמרון הדיפלומטי של ישראל בסופו של דבר ייקבע כנגזרת מהמצב ההומניטרי המשתקף מרצועת עזה, בין אם נרצה ובין אם לא. לצערי, לפי מבחן התוצאה, מדינת ישראל לא רק שלא הגדירה תוכנית הומניטרית ריאלית, היא גם הכשילה את עצמה בדברור העולם. נבחרי ציבור, שרים ואפילו חברי קבינט כאילו מתחרים ביניהם מי יפגע יותר בלגיטימציה של ישראל להילחם בחמאס באמצעות אמירות חסרות אחריות שנועדו בעיקר לצרכים פוליטיים קצרי-טווח. יתרה מכך, גוף הדוברות של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), אשר אמון על תיאום המאמץ ההומניטרי ודברור לעולם, מתפקד כבר יותר משנה ללא דובר לתקשורת הבין-לאומית. ניכר כי ממשלת ישראל מתקשה להבין שהמאמץ ההומניטרי בעזה הוא אחד מצינורות החמצן החשובים ביותר לאשראי הבין-לאומי של ישראל וליכולתה לממש את יעדי המלחמה.

ייתכן שממשלת ישראל מגיבה לרחשי הלב של הציבור הישראלי, שאיננו חש צורך מוסרי או רצון לסייע לאוכלוסייה בעזה מכיוון שאוכלוסיית עזה על נשיה, זקניה וילדיה מזדהה עם חמאס והייתה שותפה פעילה בזוועות 7 באוקטובר. למען הסר ספק, גם ליבי לא יוצא אל העזתים, אך ברמת אסטרטגיה וקבלת החלטות, מדינת ישראל נדרשת להבחין בין רגש ובין קבלת החלטות של מדינה יהודית ודמוקרטית אשר זקוקה לתמיכה בין-לאומית על מנת להמשיך להילחם באויביה ולנצח אותם. ברור לי גם שנבחרי הציבור מגיבים לקולות הבוחרים ולדעת הקהל, כמקובל בדמוקרטיה.

לכן, בפתחו של מבצע "מרכבות גדעון ב'", כדאי לישראל לשנות לחלוטין את תכנון המערכה ולהגדיר את מאמץ הדוברות הבין-לאומי כמאמץ העיקרי שיאפשר לישראל לממש את יעדיה נגד חמאס. הגדרה זו צריכה לבוא לידי ביטוי במשאבים שמושקעים בתקשורת בין-לאומית לעומת ישראלית וערבית, בהגדלה ניכרת של דוברות מתפ"ש – בדגש על תקשורת בין-לאומית – ודרישה ממנו להוביל באמת את מאמץ הדוברות של ישראל. צעדים דומים נכונים גם ליחידת דובר צה"ל, אשר סובל מתעדוף כרוני ומוטה של קהל היעד הישראלי לעומת הבין-לאומי. על ישראל ליזום ולהיות יצירתית בדברור המאמץ ההומניטרי, להרוות את התקשורת הבין-לאומית במידע מהימן, בתוצרי ויזואליה איכותיים ובדוברים ודוברות רהוטים ומיומנים. כדי לנצח ולמנוע הישגים משמעותיים מן האויב, על ישראל להיות זו שמעצבת את הנרטיב וגורמת לצד השני לרדוף אחריה בשדה הקרב וגם בממד התודעתי.

הכרעה תודעתית מקרבת אותנו להשגת מטרות המלחמה

נכון יעשו ראש הממשלה ושר הביטחון אם במקום לצייץ על תופעות טבע ואסונות שיפקדו את עזה, יקיימו תדרוך יומי או לכל הפחות כל יומיים לתקשורת הבין-לאומית, במסגרתו יעדכנו על המאמצים ההומניטריים שישראל מקיימת בשטח. כך יהיה קשה יותר לתקשורת להתעלם מן המציאות ולעוות את תמונת המצב ההומניטרית, וכך לא יוכלו ארגוני או"ם להפיץ שקרים נגד ישראל ללא מענה או איתגור מצד ישראל. קצרה היריעה מלהכיל, ובמצבנו הנוכחי כמעט כל יוזמה שישראל תנקוט בזירה זו תניב פירות מוחשיים עבור ישראל.

נכון, יכול להיות שדעת הקהל הישראלית לא תתמוך במאמצים ההומניטריים של ישראל בעזה, ויכול להיות שנבחרי ציבור יאותגרו מבית. אבל מנהיגות היא היכולת לקבל החלטות מורכבות ולממש אותן, גם אם בהתחלה הן אינן פופולריות. בסופו של דבר, ישראל לא תנצח במלחמתה הצודקת נגד מרצחי חמאס בעזה מבלי שתילחם ביצירתיות גם בשדה הקרב התודעתי.

למענם של חטופינו שעדיין נמקים במנהרות חמאס, למען החיילים והמפקדים הגיבורים שנלחמים בעוז באויב, ולמען עם ישראל כולו, אני מקווה ומייחל שנלחם וננצח בכל ממד, הממד הפיזי שבו אנו בדרך כלל מכריעים את אויבנו, וביתר שאת בממד התודעתי שבו לצערי נתנו לאויב להוביל עד כה.

>>> סא"ל במיל' יהונתן קונריקוס שירת במגוון תפקידי פיקוד ולחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון וברצועת עזה, היה הקצין הישראלי הראשון לייצג את ישראל במטה האו"ם בניו יורק ושירת כדובר צה"ל לתקשורת הבין-לאומית בין 2021-2017. כיום עמית בכיר במכון FDD האמריקני.