גוטליב היא רק דוגמה: הפרת החוק הפכה לאג'נדה פוליטית

חה"כ טלי גוטליב נוהגת לחקות את הגישה המזוהה עם הנשיא דונלד טראמפ, ולפיה החוק זה עניין לחלשים. הפרה של האיסור על פרסום לשון הרע, תוך הפצת שקרים זדונית, חשיפת מידע סודי והפרת צווי איסור פרסום, הפרעה שיטתית לדיונים בבתי המשפט ועוד, כל אלה הפכו לסימן ההיכר של פעילותה. חה"כ גוטליב מתיימרת לבסס את מעשיה על החסינות שמוקנית לחברי הכנסת, משל הייתה החסינות פטור מוחלט מחובתם של חברי הכנסת לציית לחוק.

במישור המשפטי, הניסיון של חה"כ טלי גוטליב ליטול לעצמה פטור מן החובה לציית לחוק הוא חסר יסוד, ומיד אתייחס לכך. עם זאת, חשוב לאפיין תחילה את דפוס הפעולה שחה"כ גוטליב אימצה לעצמה, שיש בו חיקוי של דרך הפעולה שמאפיינת רבים ממנהיגי הימין החדש בעולם, וחלקית גם את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין.

כפי שהראה, בין היתר, יובל קרמניצר, מה שמאפיין את הגישה הזו הוא כפירה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, אבל מבלי להציע חזון חלופי כלשהו ואפילו מבלי להבטיח עתיד טוב יותר. עיקרו של המעשה הפוליטי הוא בהסרת העכבות, בהפרת הכללים. העיקרון המארגן הוא פשוט: העכבות השונות שלהן כפופים נושאי המשרה, המוסדיות (בעיקר המשפט ומערכת אכיפת החוק), החברתיות (עיתונאות אחראית, השיח התקין פוליטית) והמוסריות (המחויבות לאמת, לכבוד האדם, לשוויון) מפריעות לשלטון לממש את יעדו, שהוא מיגור אויבינו. מוקד העשייה הפוליטית לפי גישה זו, המקור לרכישת אהדת הציבור, הוא הפרת הכללים. המעשה הזה הוא מקור ההזדהות של ציבור תומכיה של הפוליטיקאית, ציבור שרוצה אף הוא להפר את הכללים אך אינו יכול לעשות זאת ומתנחם בכך שהיא עושה זאת גם בשמו.

לפיכך, המטרה אינה חיסול הכללים. בלעדיהם, אובד לא רק התירוץ לאי-עשייה ולמחדלים בהשגת יעדים מהותיים כלשהם, אלא אובדת גם האפשרות להשיג את היעד הפוליטי. המטרה של המנהיגה הפופוליסטית היא עצם מעשה ההפרה של החוק. מכאן, שהמגבלות על מימוש מדיניות הן ממש קריטיות לפופוליזם הזה, ואם אינן קיימות, הכרחי לטעון לקיומן. הדוגמה העגומה לכך היא המלחמה בעזה, שמתנהלת למעשה בלי מגבלות ובלי עכבות, בהיעדר ביקורת שיפוטית ממשית. דוברי הממשלה שבים ומחפשים סימנים להגבלות שמטיל המשפט, למשל בהקשר של בירור החוקיות של יחס לא-אנושי לכל מי שמוגדר "אסיר ביטחוני". חיפוש המגבלות הללו נועד לא רק למטרה הקלאסית - השגת תירוץ לאי-עשייה. הצבעה על מגבלות, אמיתיות או מדומיינות, היא קריטית כדי לזכות בהון פוליטי, באמצעות ההפרה המתריסה של המגבלות.

האתגר בהתמודדות עם גישה זו הוא ברור: הצבת גבולות, כלומר אכיפת החובה לציית לחוק, משרתת בדיוק את המטרה של פוליטיקאים ציניים מסוגה של חה"כ טלי גוטליב. אבל חברה אנושית אינה יכולה להרשות לעצמה מציאות שבה מנהיגי הציבור הופכים את החוק למרמס. הפרות החוק הסיטונאיות של חה"כ גוטליב גורמות נזק רב, ישיר ועקיף. חשיפת מידע סודי מסכנת את ביטחון המדינה; ואין אפשרות לקיים הליך משפטי כאשר הוא מלווה בהפרעות חוזרות ונשנות של חברת כנסת. חמור מכך, הפרות החוק הללו עלולות לעודד חיקוי של הדברים על ידי ציבור שמזדהה עם חה"כ גוטליב. הפצת תיאוריות קונספירציה, שיש בהן הסתה קשה, כמו למשל האמירה שלה שיו"ר מפלגת הדמוקרטים הוא "חלק ממכונת השמדת מדינת היהודים", עלולה לגרום לאנשים מסוימים לקום ולעשות מעשה. החשש מפני פגיעה פיזית במפגינים ובמי שמביעים עמדות ביקורתיות כלפי הממשלה הופך ממשי מיום ליום.

אין ברירה, אלא להיאבק בתקיפות נגד ניסיונות הכפירה בכפיפות לחוק של כל אדם, גם של חברי הכנסת. איש אינו פטור מן החובה לציית לחוק. החסינות שמוקנית לחברי הכנסת אינה משתרעת על כל אמירה שיש לה קשר כלשהו לעיסוקו הפוליטי כחבר כנסת. הדין הוא שהחסינות חלה רק על מעשים והתבטאויות בלתי חוקיים שנכללים ב"מתחם הסיכון הטבעי" למעשים והתבטאויות חוקיים, שהם חלק מתפקידו של חבר הכנסת. פגיעה בשמו הטוב של אדם בלהט הרגע, פרסום דבר שאינו אמת שלא מתוך זדון, פרסום מידע סודי כדי להזים טענה שדברים שאמר חבר הכנסת אינם נכונים, כל אלה דוגמאות למעשים בלתי חוקיים שנכללים ב"מתחם הסיכון הטבעי" למעשה הפוליטי. לא כך כאשר מדובר בהטחה זדונית של תיאורית קונספירציה שקרית בחבר כנסת אחר, שמאשימה אותו בתמיכה באויב. כמוה גם הפרעה שיטתית למהלך התקין של הליכים שיפוטיים, שתכליתה להלך אימים על בית המשפט.

החסינות לא נועדה לאפשר שיטה לזכות באהדה שעיקרה מעשה הפרת החוק. מי שפועל כדי לזכות באהדת הציבור באמצעות הפרה שיטתית של החוק, צריך למצוא עצמו מחוץ למערכת הפוליטית. לכל הפחות אדם כזה צריך להיות כפוף לסנקציות שקבועות בחוק בגין הפרת הכללים. אדם כזה ראוי גם לגינוי מצד כל מי שעצם קיומה של החברה המאורגנת חשוב לו.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר