אדריכל התודעה והאימה: חיסול "האיש במסכה" - מכה קשה לחמאס

אתמול (שבת) בערב דווח בישראל שיעד התקיפה המדויקת בשכונת רימאל במערב העיר עזה, היה לא אחר מאשר אבו עוביידה, הדובר המוכר ורב-ההשפעה של הזרוע הצבאית של חמאס. בישראל משדרים אופטימיות זהירה לגבי חיסולו וכמה חשבונות לא-רשמיים של חמאס פרסמו הספדים, אך נכון לכתיבת שורות אלו אין עדיין אישור רשמי. אם אבו עוביידה אכן חוסל, הרי שמדובר באחד ההישגים החשובים של ישראל במלחמה, השקול לחיסול בכירים כמוחמד דף והאחים סינוואר. בעוד שהללו מילאו תפקידים מובילים בהנהגות הצבאית והמדינית של חמאס, אבו עוביידה היה סמלם של "גדודי עז אל-דין קסאם", מפקדה של הזרוע התקשורתית היעילה של חמאס, וגם מפקד מבצעי בכיר.

אייקון

מעט מאוד ידוע על הביוגרפיה המשפחתית של אבו עוביידה - שמו המבצעי של מי שזוהה בראשית המלחמה כחֻ'דיְפַה סמיר עבדאללה אל-כחלות, יליד 1985. שם משפחתו מעיד שהוא שייך לחמולה שחיה בכמה מוקדים בצפון הרצועה ובמיוחד במחנה הפליטים ג'באליה, בית לאהיה ושכונת שיח' רדואן בעיר עזה. עשרות מבני חמולת כחלות נהרגו במהלך המלחמה מתקיפות צה"ל. אבו עוביידה עצמו עלה לתודעה הציבורית בתקופת ההשתלטות של חמאס על רצועת עזה ב-2007, ומאז הפך לאייקון ברחוב הפלסטיני ובמרחב התקשורתי הבין-ערבי. הופעותיו בווידאו, שהוצאו לציבור בעיקר באמצעות ערוצי הטלגרם של חמאס וערוץ הטלוויזיה שלה, אל-אקצה, שודרו מחדש על ידי ערוצים אחרים, לרבות אל-ג'זירה רבת התפוצה. אבו עוביידה הקפיד להופיע במדים וכאפייה שכיסו את ידיו ואת פניו, להוציא עיניו, וזכה על כך בעולם הערבי לכינוי "האיש במסכה" (אל-מֻלת'ם).

צורת הופעתו של אבו עוביידה לא הייתה מונעת רק מהרצון לבנות את עצמו כמותג נערץ, אלא ביטוי לשמירה קיצונית על חשאיותו וביטחונו של ראש אחת המערכות החשובות ביותר של חמאס. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה חשף דובר צה"ל תמונה, כנראה משוערת, של אבו עוביידה, אך חמאס הכחיש שמדובר בתמונה אמיתית. אבו עוביידה הקפיד להסתיר כל פרט בהופעתו שיוכל לסייע לזיהויו, בנוסף לאמצעי זהירות נוספים שנקט והעידו על פיקחותו. לא במקרה הוא הצליח לשרוד שנתיים של מלחמה.

השפה כנשק

כדובר, אבו עוביידה סיגל להודעותיו תבנית שנפתחה בציטוט קוראני או מאחד המקורות האיסלאמיים. זה היה ביטוי למחויבות הדתית הגבוהה שלו ושל אליטת המפקדים הבכירים האחרים בחמאס - אחד הסממנים המיוחדים להם לעומת פקודיהם הפשוטים. הוא התנסח בערבית ספרותית גבוהה, אך לא דומה לספרותית המשובחת שבה השתמש למשל חסן נסראללה השיעי, אלא ערבית קלאסית הלקוחה ומזוהה עם מסורות סוניות. באופן הזה הזריק אבו עוביידה למסריו מטען תרבותי ששידר תחושה של סמכות דתית וצבאית יחד, המייצרת אמינות ולגיטימציה בקרב צופים ערבים. למרות שפתו הקלאסית, השתמש באבו עוביידה במשפטים חדים וקצרים הקלים להבנה, ויצר חלוקה ברורה של "אנחנו" מול "הם". את מסריו נהג לעטוף לסיום במסרים של תודעת צדק ועמידה איתנה ("צומוד") של חמאס. הרטוריקה הייחודית הזו ודפוסיות זווית הצילום, הפכו את אבו עוביידה לא רק לדובר המעביר מסרים, אלא לקול קאנוני הקובע מהו הנרטיב הרשמי של חמאס.

אדריכל התודעה

דאעש לימד ארגוני ג'יהאד אחרים כמו חמאס בעשור האחרון, ש"חצי מהג'יהאד הוא מדיה". על מערך התקשורת המשוכלל של דאעש ועל יכולתו להטיל מורא על אויביו ולגייס תומכים נשפכו מילים רבות. מערכת התקשורת והתעמולה של חמאס לא נופלת מזו של דאעש בתחכום ובהשפעה, ואבו עוביידה היה האדריכל הגדול שלה. מערכת זו כללה פעילי תקשורת והשפעה רבים, שהוכשרו בצורה מקצועית מדי שנה על ידי איראן וחיזבאללה בביירות ובמוסדות האוניברסיטאיים של עזה. פעילים אלה הקימו, בין היתר, אלפי חשבונות ברשתות החברתיות שרובם לא היו מזוהים בהכרח עם חמאס. שיטה זו אפשרה לחמאס לקיים תחת הסוואה את מה שיוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, הגדיר: "הפרופגנדה הטובה ביותר היא זו שאינך מודע אליה". באמצעות עשרות קמפיינים כגון "הצילו את שיח' ג'ראח", "קח דוגמה מיחיא עיאש", ו"אינתיפאדת אל-קודס" שהוסוו כאותנטיים ולא-מפלגתיים - הצליחו אנשיו של אבו עוביידה להשליט שיח קיצוני שגייס את הפלסטינים הצעירים, שרובם מאסו בשתי התנועות הפלסטיניות הגדולות, פתח וחמאס. כל זאת, מבלי שהבינו שחמאס הוא העומד מאחורי הדברים.

במהלך המלחמה הסבה התעמולה החמאסית לישראל נזקים תדמיתיים חמורים. היא פעלה על עקרון האסטרטגיה התקשורתית שחמאס מיישם ברחבי העולם במשך שנים רבות - אל האוהדים דיבר בשפת גיבורים והמאבק, ואל המערב דבר בשפת הקורבן וזכויות האדם. אנשיו של אבו עוביידה הם אלה שייצרו תמונות פייק והפיצו קמפיינים שקריים, ביימו סצנות קורעות לב של עזתים מסכנים, ומנגד הפיצו את סרטוני "החץ האדום", שהדגימו מתקפות על חיילי צה"ל. למעשה, כל תוצר תקשורתי שהוציא חמאס עבר תחת ידם. גם את זה למדה חמאס מדאעש, ששמרה בקפדנות על משמעת ושליטה ריכוזית בחומרים שהפיקה.

אבו עוביידה היה גם אדריכל הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס. הוא פיקד על הפקת סרטוני החטופים שתוזמנו לצהריי שבת כדי להלהיט את הרחוב הישראלי. הוא שלט בתוכן המתוחכם של כמה מסרטונים אלו, שביקשו ליצור לחמאס מרחב פעולה וגמישות עתידית בשמירת חטופים לטווח בלתי מוגבל. אבו עוביידה היה גם מפיק-העל של טקסי שחרור החטופים, שביקשו לייצר תדמית של ארגון אחראי ושולט, נחוש וחזק, העומד על רגליו למרות כל המכות שניחתו עליו.

שני הכובעים של אבו עוביידה

אבו עוביידה היה איש התקשורת מספר 1 של חמאס. אולם, רוב הציבור הישראלי איננו יודע שבמקביל היה גם מפקד מבצעי בכיר שפיקד על מחבלים בשדה הקרב ועל מתחמים צבאיים. תופעה זו אופיינית לחמאס, שבה מרצים באוניברסיטה או "עיתונאים" כעבדאללה מֻרתג'ה ואנס אל-שריף פיקדו במקביל גם על צוותי מחבלים. אפילו בהיבט זה באה לידי ביטוי אסטרטגית הקוזק-הנגזל של אבו עוביידה, לפיה יש להציג את החיסולים הישראלים כעוול שאיננו עומד בסטנדרטים הבין-לאומיים.

חיסולו של אבו עוביידה, אם אכן חוסל, לא צפוי לסייע בשחרור חטופים. אולם, הוא מסלק אייקון נערץ של חמאס ומחזק את תמונת הניצחון של ישראל. הוא גם מעלים דמות מנוסה ומנחית מכה קשה על אחת הזרועות החשובות ביותר של חמאס. ייקח זמן רב לבנות מחדש מותג ומרכז-ידע כאבו עוביידה, וחמאס עשויה למצוא את עצמה נעה בין ריבוי דוברים לבין יורש פחות מוכשר ופחות כריזמטי.

>>> ד"ר הראל חורב הוא היסטוריון, מומחה לחברה הפלסטינית וחוקר בכיר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת תל אביב