עזה החדשה: ישראל בונה את הבעיה הבאה שלה

האבולוציה של המלחמה מעמידה את צה"ל בעומקה של מלחמת גרילה. זו מלחמה בזירה של הררי הריסות, מוצפת בזירות מטענים ממולכדות, עם אויב שמסתתר במאות מנהרות ובקיא בצירי התנועה והמילוט מכל מקום לכל מקום. כך הוא מצליח לגרום לצה"ל כמות נפגעים שרק הולכת וגדלה.

השוני במלחמת גרילה הינו שאין זו מלחמה חזיתית מול אויב שמגן על שטח ומתנגד בכוח לתמרון. להפך, האויב מסתתר ומצפה לתנועות של צה"ל בשטחו, שם הוא יוזם היתקלויות בנקודות הנוחות לו על ידי הנחת זירות מטענים, בדרך כלל בצווארי בקבוק שבו כוח צה"ל שאינו יכול לנוע על הריסות עובר בציר הכרחי. שם ממתינים לו המחבלים, שמפעילים מטענים. בעקבות הפיצוץ, מגיחה מהתת-קרקע חולייה שתוקפת את מי שנפגע כדי להשלים את המלאכה ולהעלות את רף הנפגעים.

זאת מלחמה מזוויעה, שמפחיתה בהרבה חלק ניכר מהיתרונות של לחימת צה"ל ונותנת עדיפות ליוזמה של חמאס, שמצליח לגרום לנפגעים לכוח המתמרן. צה"ל מכיר היטב מעברו את סוג המלחמה הזאת, אחרי 18 שנות לחימה בלבנון וגם ממבצעי עזה הקודמים. המהלך של כיבוש השטח, שהצבא הונחה אליו, משחק בדיוק לידיים של מלכוד הגרילה הזאת. גם אם היו לצבא יותר מעשר אוגדות בשטח, ואין לו, עדיין לא ניתן היה לשלוט בכל מקום ומקום בשטח הגדול, הצפוף והסבוך הזה. חמאס מנצל זאת היטב ויכול להמשיך ולשחק את החתול והעכבר, לעקוץ את כוחותינו ולגרום לנו לנפגעים רבים.

המלחמה הזאת, אם תימשך, יכולה תחת סיסמאות הניצחון הריקות להמשיך גם שנים רבות קדימה. זו מלחמה שלא מביאה שום הכרעה, משום שלא משנה כמה מחבלים ייהרגו, מאגרי הגיוס של חמאס הינם בלתי מוגבלים. המלחמה הזאת הותירה שני מיליון איש שאיבדו את כל מה שהיה להם. הם מיואשים בלי טיפת תקווה ובעיקר עם הרבה רצון לנקמה. כל עוד לא מוחלף שם השלטון וחמאס קיים כאלטרנטיבה יחידה, עשרות אלפים אם לא מאות אלפים יוסיפו ויתגייסו לחמאס, פשוט כי אין להם שום אלטרנטיבה אחרת.

איך הפך "ציר מורג" לפילדלפי 2 - סלע קיומנו הביטחוני

מדינת ישראל שקועה עד צוואר במלחמה עם מטרות מנוגדות. ישנם הצבא והרמטכ"ל, שנלחמים כדי לשחרר חטופים ולייצר את התנאים להדיר את שלטון חמאס מעזה. ישנם המשיחיים, שהמשך קיומו של חמאס טוב להם כדי להמשיך את המלחמה על מנת לכבוש מחדש את עזה, ללא שום חשיבה על המחירים הכרוכים בכך. וישנו ראש הממשלה, שמחפש כל הזמן לשרוד פוליטית והמחיר שהמדינה משלמת משני לחלוטין עבורו.

הנסיעה לוושינגטון התבררה כאכזבה גדולה. ראש הממשלה רצה סיבוב ניצחון מפואר ולא ממש קיבל את זה, חוץ מארוחת ערב מוזרה שבה טראמפ היה אומנם מנומס, אך רצה הכרזה על סיום מלחמה בעזה ולא מכתב המלצה מביך לנובל. פגישת הרפאים השנייה נועדה להביא פריצת דרך לפחות בעסקת חטופים ונסתיימה בדממה. אפילו הפינוק בבלייר-האוס לא זכה לסוף שבוע. כל הציפייה לשינוי ולבשורות על עסקה נחלו אכזבה מרה. נתניהו שאנחנו מכירים לא השתנה, המטרה העליונה של הישרדותו אחרי מלחמת איראן רק התחזקה והרף החדש שהוא שם לחמאס קבר עוד יותר את הסיכוי שתיחתם עסקה. המלחמה תמשיך והקואליציה לא תסתיים.

נתניהו תכנן שהקרדיט שמגיע לו מטראמפ על איראן יביא מספיק תמיכה עבורו לשחזר את התרגיל הקודם של עסקה חלקית בלבד, ללא התחייבות ממשית לסיום המלחמה. כך הוא יוכל להביא חצי מהחטופים וגם ללכת על חצי כיבוש לטובת שמירת סמוטריץ' בקואליציה. אך תוכנית נתניהו עולה על שרטון. חמאס לא מוכן להתקדם בלי סיום מלחמה או ערבויות מוצקות לכך, ואינו מוכן להחזקת "ציר מורג" שיאפשר את יצירת "העיר ההומניטרית" של נתניהו. "ציר מורג" הפך בין לילה לפילדלפי 2, אבן יסוד שנייה לביטחון ישראל.

"העיר ההומניטרית" לא פותרת את הבעיה - ויוצרת בעיות אחרות

אחרי כל הכישלונות המפוארים של תוכניות חלוקת הסיוע, הניסיון להעברת השליטה לכנופיות מקומיות, תוכנית ההגירה מרצון שטרם נמצא לה יעד - נרקמת תוכנית אב חדשה ששר הביטחון מציג בגאווה לציבור: "העיר ההומניטרית", שם מכובס למחנה ההסגר הגדול ביותר בהיסטוריה על חורבות רפיח.

גודל הכישלון הצפוי הוא כגודל חלום העיוויים של התוכנית ההזויה מכל קודמותיה. 

בתוכניתו, מתכוון שר הביטחון לדחוף את צה"ל להילחם מול אוכלוסיה אזרחית כדי להכריח אותה להיכנס ל"עיר הפליטים" החדשה. לא הספיק לו הטירוף של העמדת צה"ל "בשליחות ההומניטרית", שבה נאלץ להגנתו לפתוח באש על אזרחים. הפעם יידרש צה"ל לעשות את זה בכוונה תחילה ומול מאות אלפי אזרחים. מדובר לא רק במעבר על החוק הבין-לאומי של העתקת אוכלוסייה, אלא בפשע מלחמה מופגן אליו יחשפו חיילי ומפקדי צה"ל. לשר אין כמובן תוכנית כיצד להבטיח שחמאס בעצמו לא ייכנס לעיר וישלוט בה מבפנים, וכיצד יעשו זאת. האם כל אחד מהמיליון איש יעבור מבחן כניסה לעיר? התוכנית הזאת לא תזכה בשום גיבוי בין-לאומי, כלומר צה"ל יידרש להציב שם מנהל אזרחי ולמעשה יכריז על כיבוש הרצועה. מדינת ישראל כמובן תממן את זה ותהיה אחראית מעתה ועד בכלל על מיליון או שני מיליון פלסטינים.

כמובן שהתוכנית הזאת לא פותרת בכלום את המשך בעיית מלחמת הגרילה מול חמאס, אלא רק יחמיר אותה. מרכז הכובד של המלחמה ירד קצת דרומה, קרוב לאספקה. במקביל, צה"ל כבר יכול להתחיל את ההכנות לכיבוש מחדש של מחנה הפליטים הגדול בעולם, "העיר ההומניטרית" ברפיח, העיר שזה אך נוצרה, ומה שיקרה שם יהיה דומה בדיוק למחנה הפליטים ג'נין - קן צרעות אין-סופי שצה"ל נאלץ לכבוש לא מכבר, רק שמחנה רפיח יהיה פי מאה יותר גרוע.

לסיכום, ההישרדות הפוליטית של הממשלה הנוכחית היא לא תוכנית עבודה, ולא תביא את ישראל לשום מקום. הממשלה הזאת, שביד אחת מאריכה ומסבכת את המלחמה המיותרת הזאת ומפקירה את החטופים, ובידה השנייה מעניקה פטור למגזר שלם, היא תמצית הסיפור האבסורדי של הישרדותה. זו ממשלה שאיבדה את הצפון, את המצפן ואת המצפון ואין לה שום מגבלה אתית או מוסרית כדי לדרוס כל חלקה טובה במדינה.

צריך לקוות שטראמפ לא יתייאש וייאלץ את ישראל להביא לסיום המלחמה, שאינה מסוגלת לקבל על כך החלטה בעצמה.