הנגשה טכנולוגית וגישה למידע? גם שקיפות צריכה גבולות

הפרסום בכתבה שפורסמה לאחרונה ב-N12 על ההיקף והדיוק של מודלים תלת-ממדיים שצפויים להיחשף לציבור על ידי מרכז למיפוי ישראל (מפ"י) – ושחלקו כבר פתוח כיום על ידי כמה רשויות מקומיות, מצביע על מגמה מטרידה הדורשת טיפול מידי. לכאורה, מדובר במהלך קידמה ראוי: פתיחה של מידע טכנולוגי מתקדם לכל מי שעוסק בתכנון, תשתיות ובנייה בישראל. עם זאת, בהיעדר מגבלות גישה, אותו כלי חדשני עשוי לסייע לאויבינו.

אני מכיר היטב את הערך המבצעי של מידע טופוגרפי מדויק. בצעירותנו היינו משקיעים מאמצים מודיעיניים ותקציביים גדולים כדי להשיג תצ"אות, דגמים וסריקות של אזורים עוינים - במטרה לאפשר תכנון מיטבי של תקיפה מהאוויר או פשיטה קרקעית. כעת, מידע כזה - ובאיכות גבוהה בהרבה - עלול להיות זמין בלחיצת כפתור, ללא זיהוי, וללא כל סינון או הגנה.

המשמעות ברורה: מודלים תלת ממדיים מדויקים מאפשרים לא רק לתכנן שכונות אזרחיות בצורה טובה יותר, אלא גם מאפשרים לארגוני טרור לתכנן חדירות, פיגועים, פריצות ותקיפות נגד תשתיות ואזרחים. במלחמות הבאות, וגם באחרונה נגד איראן, אויבינו כבר עושים שימוש בטילים חכמים, רחפנים אוטונומיים ועוד - עבורם המידע הזה הנו נכס אסטרטגי של ממש. באם יתממש המהלך המתוכנן, ישראל תהפוך, במו ידיה, את פרטי המרחב העירוני כולו לנחלת הכלל והדבר עלול להיות מנוצל על ידי אויבים חכמים.

החשש הזה מקבל משנה תוקף לנוכח מתקפות הסייבר האחרונות נגד ישראל - כפי שפורסם בכלי התקשורת. מאז המלחמה באיראן, מערך הסייבר הלאומי מזהה עלייה ניכרת בעוצמת התקיפות. המטרות אינן רק ביטחוניות, אלא גם אזרחיות: מערכות מים, תחבורה, אנרגיה ואתרי שירותים מקוונים. במקביל, הממשלה נאלצה – בצעד חריג – להאריך את תקנות שעת החירום של מערך הסייבר, כדי שלא לאבד כלים הכרחיים להתמודדות עם מתקפות בזמן אמת.

הצירוף הזה של מידע פתוח מדויק ומפורט מצד אחד, ואיום הולך וגובר של גורמים עוינים להשיג מידע מהצד השני, מחייב תגובה אסטרטגית ומערכתית. זו לא רק שאלה של רגולציה אזרחית, זו שאלה של ביטחון לאומי.

אין סתירה בין קדמה לבין זהירות. ישראל יכולה וצריכה לאפשר למתכננים אזרחיים גישה לכלים מתקדמים. אבל על המידע להיות מוגן, מפוקח ומבוקר. לא כל גולש צריך להיות עם גישה למידע תשתיתי מדויק בקנה מידה מדינתי, במיוחד לא כזה שכולל את לב כלל הערים ואתרי תשתית קריטיים.

על הגופים השונים לבסס מתווה רישום ובקרה, כדי שהמשתמשים המורשים למידע יעמדו  בקריטריונים שנקבעו מראש. ניתן לקבוע סיווגים שונים לרמות גישה, בהתאם לרמת הרגישות של המידע. כך נוכל להבטיח שמי שזקוק למידע אכן יקבל אותו, אך במקביל – ננטרל גישה של גורמים עוינים למידע שעלול לשמש את אויבנו לביצוע פעולות טרור או לשם שיפור הדיוק של טילים טילי שיוט ורחפנים.

לשם כך נדרש גוף ממשלתי מתכלל – רצוי במסגרת המטה לביטחון לאומי – שירכז את האחריות על פרסום ושחרור של מידע רגיש. ישראל זקוקה לאסטרטגיה ומנגנון שמבין גם את פוטנציאל החדשנות, וגם את מגבלות הביטחון. לא כל יוזמה טכנולוגית אזרחית של עיריות או גופים ממשלתיים כגון מפ"י יכול לצאת לאוויר העולם ללא התחשבות בסיכון, במיוחד כאשר מדובר ביכולות שמסכנות את העורף הישראלי בגלל האיומים הרלוונטיים שסביבנו כיום.

טכנולוגיה היא אכן מנוע צמיחה. אך בהיעדר גבולות, היא גם עלולה לשרת את הצרכים של אויבינו. דווקא משום שישראל דמוקרטית, מתקדמת ופתוחה – עליה להיות גם חכמה, אחראית וזהירה לגבי שחרור ללא פיקוח של חומרים רגישים מעין אלו.

>>> אלוף במיל' יעקב עמידרור שימש כראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל)