המפלגות החרדיות יודעות: זה לא סחיטה, זו דמוקרטיה

ש"ס ויהדות התורה פרשו מהממשלה על רקע אי מימוש הבטחת הקואליציה לחוקק חוק גיוס שהן יוכלו לחיות איתו בהשלמה והכלה, ובכך נתנו את האות לאופוזיציות הפוליטיות והאזרחיות, וכותבי המאמרים, לבצע בהן לינץ' ציבורי ו"עליהום" עיוור וחסר היגיון, תוך האשמת החרדים בסחיטה.

המפלגות החרדיות לועגות, ובצדק, לכלי התקשורת שמנהלים ביניהן תחרות בקמפיין הלעגני נגד החרדים, ומאידך, גם בצדק, מחייכות בציניות נגד האופוזיציה הפוליטית הצדקנית. זאת כיוון שדי בטוח שגם מפלגות השמאל ימצאו את מכבסת המילים המתחסדת כשיצטרכו בעתיד להצדיק את ישיבתם/זחילתם לשותפות קואליציונית עם החרדים.

ההשתלחות הצעקנית על המפלגות החרדיות היא מאוד סקסית ועתירת רייטינג כיום, אבל אם אנשי מוסר אנחנו, חייבים לשאול: האומנם מדובר בסחיטה פוליטית, או במהלך שהוא מופת של דמוקרטיה ייצוגית? במילים אחרות: האש והגופרית שממטירים הפופוליסטים על המפלגות החרדיות, אינן צריכות להפחיד אותנו מלטעון שהפוליטיקה החרדית, ובכללה הפרישה העוצמתית מהקואליציה הנוכחית, אינה רק מהלך מוסרי מרשים - אלא גם מהווה מופת של דמוקרטיה ייצוגית, שראוי למפלגות החילוניות לאמץ כאן ועכשיו.

חשוב להזכיר לכל המשתלחים כי מהותה של הדמוקרטיה הייצוגית הינה, בין היתר, הצבת אג'נדה אידאולוגית בפני הבוחר וקבלת הסכמתו להילחם בכל הכוח הדמוקרטי על מימושה. אחרת, כל המשחק הפוליטי הייצוגי הופך לרמייה אחת גדולה. אז מה לנו להלין על כי המפלגות החרדיות פועלות לממש את הבטחתן לבוחריהם? האם נכון להעדיף את המפלגות וחברי הכנסת העושים פלסתר מהרעיון הנשגב המונח בבסיס הדמוקרטיה הייצוגית?

והרי לא אחת אנו מתקיפים את המפלגות על הזנחת המצע שלהן לטובת הכיסא והשררה. הסיבה להתקפות אלו היא תחושת התסכול על כי אנו שולחים לכנסת את נציגנו כדי שאלו יאבקו על סדר היום שאנו מאמינים בו, אולם רגע לאחר הבחירות הופכים הפוליטיקאים ללוליינים פוליטיים, תוך שימוש במכבסת מילים מצחיקה, כדי להסביר מדוע אינם יכולים לממש את המצע האידיאולוגי שבשמו הם נבחרו.

המפלגות החרדיות מסרבות להתפלש בעפר רגליהם של הצבועים הפוליטיים החילוניים ואינן מצטדקות אפילו לרגע. ובצדק רב. גם כאשר הן מקבלות מאות מיליוני שקלים ככסף קואליציוני מהקואליציה הנוכחית. לטעמי, הדמוקרטיה שווה את המחיר. והאם לא נכון יותר יהיה להביט על חצי הכוס המלאה ולהסיר את הכובע בפני פוליטיקאים, גם אם הם חרדים, המתעקשים לממש את הבטחתם לבוחריהם? ואם נרצה להיות הגונים: האם אין התנהלות זו עומדת לתפארת הדמוקרטיה?

הסיעות החרדיות זוכות בהטבות אידיאולוגיות/כלכליות/חברתיות במשא ומתן קואליציוני כשר ושקוף. הן לא מעמידות טנקים וכתבי כניעה מול ראשי הממשלה החילוניים. דרישותיהם לגיטימיות כמו עוד עשרות סעיפים חילוניים לגיטימיים בהסכמים הקואליציוניים ובמשחק פוליטי. כן, גם כאלו שהח"כים החילוניים סוחטים כמעט מדי שנה ולפני כל ליל אישורי תקציב המדינה. מראה החנוונות החרדית והחילונית שמתרחשת מדי אישור תקציב המדינה מלמדת דווקא על הפוריות החיובית של הנבחרים בבואם להצביע בעד או נגד סעיפי התקציב. וכאמור, זאת פוריות לגיטימית: הנבחרים חייבים ליישם את הבטחותיהם לבוחרים. מצד אחר, גם ל"נכנעים" הפוליטיים, קרי נתניהו, לפיד, גנץ, ליברמן, בנט ואחרים, אין מה להתנצל: מימוש דרישות החרדים הוא חלק ממשחק פוליטי שפוי, נאור ומתקדם. ואם חפצי חיים דמוקרטיים אנחנו, עלינו לעמוד על זכותן של מפלגות מיעוט להילחם על כבודן ומצען.

אם לא נאפשר "סחיטות" כאלה, לא יהיה לנו עוד צורך בבחירות חופשיות וייצוגיות. נוכל לקחת שופט עליון, וזה מאוד טרנדי היום, נאפשר לו לבחור 120 ח"כים ו-30­ שרים ושלום על הדמוקרטיה. תרתי משמע. אופציה כזו צריכה להפחיד אותנו יותר מאשר עוד כמה מאות מיליונים לחרדים, ואפילו שישלחו רק חלק מהאברכים שלהם לצבא העם. הדמוקרטיה שווה את זה.

>>> פרופ' שלמה צדוק הוא סוציולוג פוליטי, סופר והיסטוריון מעברות