איך בכל זאת ננצח בעזה
המאמץ הצבאי האמיץ ברצועת עזה לא מספיק - ישראל זקוקה ל"עלילה" אסטרטגית חדשה שתחבר בין מטרות לבין מימוש • התוכנית: החזרת החטופים, שליטה ביטחונית מלאה בעזה והחלת ריבונות ביהודה ושומרון • זו ההזדמנות האחרונה של נתניהו להוביל לניצחון אמיתי • דעה
663 ימים – ואין הכרעה
663 ימים מאז פתיחת המלחמה בעזה, מדינת ישראל עדיין לא הכריעה. לא משום שלא ניסתה, אלא משום
שלא חיברה בין מה שהגדירה כמטרות המלחמה – לבין הדרך לממש אותן. התוצאה היא מאמץ צבאי אדיר,
אמיץ, כואב – אך כזה שפועל, לפחות במישור האסטרטגי, בלשון העם, על "פול גז בניוטרל". מלחמה אינה
נמדדת רק בכמות ההרוגים שאתה מסב לאויב או בהיקף ההרס שהשגת, אלא בשאלה הפשוטה: האם אתה
מתקרב למטרות שהגדרת?
טעות שיפוט אסטרטגית
ההגות העתיקה יכולה לשפוך אור על ההווה המורכב. אריסטו, בפואטיקה, כותב שטרגדיה איננה תולדה של
רוע, אלא של טעות שיפוט אנושית – המרטיה. גיבור טוב, שפועל מתוך כוונות נכונות, אך נכשל להבין את
המציאות או מגיב לה באופן שגוי. זהו תיאור מדויק למצב שבו מצאה עצמה מדינת ישראל: לאחר שקיבלה
החלטה מדינית נחרצת להכריע את חמאס, שלטונית וצבאית, היא לא הצליחה לתרגם את המטרה הזו
למהלך צבאי, תודעתי ומדיני משולב, שיאפשר לה באמת להגשימה.
הדרג הצבאי הקודם (והנוכחי) נכשל בעיקר כי לא אתגר את הנחות היסוד ולא באמת גיבש מערכה
תחבולנית של ממש. לצערי, הוא הכשיל שלא במודע, לא מתוך כוונה את הדרג המדיני כאשר הפך את עצמו
מאדריכל שותף לקבלן ביצוע, כאשר בחר בדרך השלישית: לנצח טקטית, ולקוות שזה יספיק. הוא לא עצר
ואמר בשום שלב ש"אי אפשר", הוא לא דרש את האמצעים הנדרשים כדי שזה יהיה אפשרי, ולכן עדיין לא
כבש את עזה וגם לא פירק אותה משלטון חמאס. זהו כשל נרטיבי ואסטרטגי גם יחד. לא הייתה כאן עלילה –
במובן האריסטוטלי. לא הייתה התקדמות שיטתית אל עבר שיא, הכרעה ותובנה.
אין קתרזיס – ואין תיקון
וכך, במקום להגיע לקתרזיס – טיהור רגשי, תודעתי ולאומי – כפי שמתחייב לאחר מלחמה, נותרה החברה
הישראלית מותשת, כואבת, ושואלת: למה? לאן? ומה עכשיו?
אם אנו רוצים לנצח, עלינו לכתוב את הסיפור מחדש. אין זה די לנצח טקטית. נדרשת עלילה חדשה, אחת
שמכילה סוף ברור, ושהיא משולבת בכל ממדי המערכה: צבא, תודעה, דיפלומטיה, משפט וביטחון לאומי. עלילה כזו תתבסס על שלושה יסודות:
- השבת החטופים במאמץ ממוקד, מוסרי ובלתי פוסק. זהו יסוד מוסרי, קיומי, שבכוחו לאחד את העם ולהחזיר את האמון בין הציבור למדינה. זה שיא דרמטי שבלעדיו - אין קתרזיס.
- פרימטר ביטחוני מוחלט בעזה: ישראל תיערך לאורך הגבולות החדשים עם חופש פעולה צבאי מלא, כזה שיאפשר פגיעה מיידית, קשה ובלתי מתפשרת בכל התארגנות טרור עתידית ברצועה. עזה לא תשוב להיות איום על אזרחי ישראל. בנוסף שיקום עזה יהיה מותנה בפירוק חמאס והג'יהאד האיסלאמי מנשקם.
- מהלך מדיני דרמטי ביהודה ושומרון: אם חמאס ביקש לפגוע בליבת הרעיון הציוני ולכפות בכוח טרור ”חזון פלסטיני“, ישראל תכה בו בדיוק שם. ממשלת ישראל תחיל את הריבונות הישראלית על שטחי C ובקעת הירדן, למעט שטחי A ו-B שנמסרו לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו. באזורים אלו כידוע, מתגוררים למעלה מ90% - מהפלסטינים והם יהוו את הבסיס לאוטונומיה אזרחית עתידית, מותנה בזניחת הטרור וההסתה בכלל ובמערכת החינוך הפלסטינית בפרט.
המסר ברור: ישראל לא תאפשר בשום שלב ובשום מצב הקמתה של מדינה פלסטינית, בין נהר הירדן לבין
הים. מדינה שתהווה איום ממשי על עצם קיומה. זהו הניצחון שלנו זה ההפסד של חמאס. לא נהרוג את
כולם - נהרוג את הרעיון שלהם.
לנצח דרך עלילה
האתגר שלנו הוא אסטרטגי – אך גם סיפורי. אין אסטרטגיה בלי עלילה, ואין ניצחון בלי חיבור בין מטרה,
אמצעי ותוצאה. מלחמה היא מאבק על המציאות אך גם על התודעה. ראש הממשלה, זה הזמן האחרון לספר את
הסיפור. כל דקה מיותרת תפגע ביכולת שלך, להניע עלילה נכונה – ולנצח.
הרמטכ"ל הנכנס פועל נכון כשהוא מבקש לתכנן מערכה שבסופה יוכרע חמאס. אך חובתו כמצביא היא לסייע
לדרג המדיני לבנות את נרטיב הניצחון באמצעות השפעה על הסיפור. עליו להציג את המשמעויות האמיתיות
לדרג המדיני, והדרג המדיני – לראשונה מזה זמן – יצטרך לבחור: בין המשך הפעילות בתוך הביצה שחמאס
גוררת אותנו אליה, או בשפה אריסטוטלית, להישאר בתוך טרגדיה מתמשכת, שאין לה קתרזיס. או, לצאת
להמציא את עצמנו מחדש ולחתור לניצחון האסטרטגי.
אדוני ראש הממשלה, זה הזמן להחלטות קשות זה הזמן למנהיגות מעצבת. רק אתה יכול.
>>> אלוף (במיל') יצחק ג'רי גרשון שימש כסגן מפקד פיקוד הצפון במשך 250 ימים, במלחמת חרבות ברזל. מפקד פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה, מפקד גזרת יהודה ושומרון באינתיפאדה השנייה ובמבצע "חומת מגן"