הטריקים החדשים של אבו מאזן
בעודו ממתין לגל ההכרות ב"מדינה פלסטינית" מצד ממשלות במערב אירופה, קנדה ואוסטרליה, החל עכשיו יו"ר הרשות הפלסטינית לתכנן כיצד להשתמט מן ההתחייבויות, שנתן (בכתב) למקרון, לסטארמר ולאחרים לבצע דמוקרטיזציה ורפורמות עמוקות, לרבות בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת, שפיזר ב-2018 • פרשנות
שני המהלכים המרכזיים שאבו מאזן משתדל לארגן נוגעים לניסוח "חוקה זמנית" למדינה פלסטינית עתידית, וגיבוש תחליף נוח לקיום בחירות חופשיות. התבשיל החדש הזה כבר מעורר התנגדות בחלקים חשובים של הציבור הפלסטיני וגם להערות ביקורתיות בצינורות הדיפלומטיים מצד מדינות המפרץ ומקצת הממשלות האירופיות.
תחילה רצה אבו מאזן לפרסם מטעמו "הצהרה חוקתית", שתתווה את העקרונות לחוקה בבוא זמנה. הוא מינה משפטן מנוסה (וצייתן), מוחמד קאסם, שעשה את רוב שנותיו באקדמיה במרוקו, לשבת בראש צוות הניסוח. ואולם, גם מתוך ה"פתח" וגם מן הפקולטות למשפטים בביר-זית ובשכם הסבירו לו ש"הצהרה חוקתית" שכזו לא תהיה מסמך משכנע ותיחשב לצו אישי שלו, ולא מעבר לזה.
לפיכך, הורה אבו מאזן לקאסם לפנות לניסוח "חוקה זמנית" והוא בוחן כעת בחשאי את יכולתו לזמן משאל-עם לאישורה. אין תקדים לעריכת משאל כזה, אין סעיף כזה בתקנוני אש"ף או הרשות הפלסטינית ואין פתרון קל כיצד תשותף הפזורה הפלסטינית בהצבעה. שעל כן, הדיונים נמשכים מאחורי דלתיים סגורות ללא החלטות סופיות.
הטריק השני שמנסה אבו מאזן לגבש נוגע להמצאת חלופה לזימון בחירות. שהרי לכל בר-דעת מובן, שאין לו שום כוונה להתמודד (ולנחול מפלה ודאית), גם אם נשבע למנהיגים הזרים שהקלפיות ייפתחו לא יאוחר משנה אחת מרגע סיום המלחמה בעזה, כשיום הולדתו ה-90 כבר מאחוריו.
תחליף הבחירות נידון כעת בדיונים חסויים בארבע ועדות בניהולו של רוחי פתוח, בעל ותק רב כמשרת נרצע של אבו מאזן. הרעיון פשוט: במקום בחירות למועצה המחוקקת (הפרלמנט) - לערוך בחירות למוסד העליון והרחב ביותר של אש"ף, "המועצה הלאומית הפלסטינית". זו כונסה לאחרונה בהרכב חלקי ברמאללה ב-2018. מובן, שאין בה ייצוג לחמאס, לג'יהאד האיסלאמי ושאר סיעות הסירוב למיניהן. את בחירת החברים החדשים, כ-250 במספר, רוצה אבו-מאזן להסדיר תחת פיקוח הדוק באמצעות איגודים מקצועיים, ארגונים חברתיים ומועצות ציבוריות, שיקבלו ממנו הכשר. לאמור: "בחירות" שהן, בעצם, מינויים. וגם בעניין זה הוא חייב לספק תשובה מי בקהילות הפזורה וכיצד יוכל ליטול חלק. תאריך היעד: אי שם בשנה הבאה.
בקצרה: אבו מאזן מבין יפה, שממשלות שיכירו ב"מדינה פלסטינית" לא יתעקשו עימו לגבי מימוש ההבטחות שניפק. אולי יביעו מידה של אכזבה, אך לא יחזרו בהן. כך, אפוא, ייראו "הרפורמות העמוקות". אין לי ספק: גם הציבור הפלסטיני ילעג למהתלות הללו.