למה המודיעין הישראלי הצליח מול איראן ונכשל מול חמאס

במלחמה עם איראן היה, ועדיין יש, למודיעין הישראלי, בהובלת אמ"ן, להק המודיעין של חיל האוויר והמוסד, תפקיד מכריע, בדגש על ביצוע מבצעי מודיעין ואספקת מודיעין מדויק לצרכי מבצעים ותקיפת מטרות. עם זאת, תפקידו הראשון של המודיעין היה לזהות את ההתפתחויות בתוכניות בניין הכוח של איראן בתחומי הגרעין, הטילים, בניית מעגל השלוחים מסביב לישראל וההגנה האווירית, ולהתריע על מידת האקוטיות של הסיכונים הנגזרים מהן למדינת ישראל. ניתוח מודיעיני זה היה חיוני להצדקת פעולה צבאית מונעת הן כלפי פנים והן כלפי המערכת הבין-לאומית, ובראשה ארצות הברית. עיתוי התקיפה לא נגזר רק משיקולי האקוטיות, ונבע גם מניצול החולשות האיראניות, מסיכול האיום מצד השלוחים האיראניים בראשות חיזבאללה, מהיווצרות מסדרון נטול סיכונים להגעה לאיראן בעקבות נפילת משטר אסד ומהפגיעה ביכולות ההגנה האווירית שנותרו בסוריה (כמו גם מהשינוי בתפיסת הביטחון בעקבות 7 באוקטובר). ההבחנה בשינויים אלה ובמשמעות המצטברת שלהם הייתה תשומה חשובה של המודיעין למערכה.

הדיון בסוגית האקוטיות והצדקת המהלך ההתקפי היה גם בעבר בסיס לחילוקי דעות בין התומכים בפעולה צבאית, למשל בעיראק ב-2003, לבין מתנגדיה והוא נושא תמיד הקשרים פוליטיים ומעורר חשש מפני פוליטיזציה של המודיעין. דיון כזה התפתח גם הפעם, אך נראה שהמידע על האצת קצב ההעשרה באיראן ועל פעילות חריגה של מדעני הגרעין האיראניים האמורים להוות את "קבוצת ההנשקה", שכנע לבסוף את המודיעין האמריקני לאמץ את תמונת המודיעין שסיפקה ישראל ולקבל את ההצדקה לפעולה, לאחר מיצוי המאמצים המדיניים של ארצות הברית מול איראן.

המודיעין הישראלי חשף את כוחו האמיתי

מכת הפתיחה של המלחמה הביאה לידי מימוש מודיעין רב שנאגר במשך שנים אודות מערכי הגרעין, הטק"ק וההגנה האווירית, לצד אספקת מודיעין שאיפשר פגיעה כירורגית בעלת אפקט מערכתי ("עריפה") נגד בכירי המערכת הצבאית והגרעינית. כדי לאפשר אותה בוצע ריכוז מאמץ מודיעיני בנושא שלווה בהתארגנות ייעודית באמ"ן ובחיל האוויר וכן בפיתוח קשרים מבצעיים הדוקים בין שתי הזרועות, זו בעלת הידע וזו המבצעת. בנוסף, כך נרמז, המוסד ביצע הונאה טקטית שגרמה לבכירי משמרות המהפכה להתכנס במקום אחד וכך להקל על הפגיעה בהם. גם התובנות לגבי התגובה האיראנית התגלו כנכונות, אף שככלל לא היה בהן אתגר מודיעיני משמעותי. המודיעין הישראלי ראוי לשבחים. הוא מחזיר לעצמו הרבה מהיוקרה לה זכה עד הכישלון ב-7/10, זאת בהמשך ל"מבצע הביפרים" ולהתמודדות הצבאית המוצלחת עם חיזבאללה, שגם היא נשענה ברובה על מודיעין מדויק שנאסף לאורך שנים ומומש במהירות וביעילות.

הפעלת כוחות חשאיים של המוסד ושל צה"ל בליבה של איראן ערב התקיפה ובמהלכה, כדי להעצים ולכוון את התקיפה האווירית ואולי גם כדי לתקוף באופן עצמאי, מגבירים את עוצמת ההישג המודיעיני והופכים כשלעצמם למרכיב ביצירת תחושת ההלם והחדירות אצל האיראנים. לדיווחים אודות כוחות אלה יש חשיבות הרתעתית מול איראן והמאמץ ללכוד את משתפי הפעולה עם ישראל, שהעסיק את גורמי ביטחון הפנים האיראניים תוך כדי המערכה ונמשך גם אחריה, משקף, מעבר לצורך האמיתי של המשטר לטפל בפרצות שנחשפו, גם את עומק המבוכה שנגרמה לו מבית ומחוץ. זאת, בהמשך לאירועים קודמים דוגמת הבאת ארכיון הגרעין לישראל, חיסול הנייה בטהראן ועוד. לעריפה בראשית המערכה ובהמשכה יש גם השלכה ישירה ולרעה על כושר הלמידה האיראני, אולם סביר כי תחול התאוששות בהקשר זה. בנוסף, כדי שהתקיפה תהיה מפתיעה ואפקטיבית היה צורך במאמץ הסתרה והונאה שגם הוא באחריות קהילת המודיעין, האמונה על שמירת הסוד, ושהינו חלק מגיבוש רעיון התחבולה, זאת לצד פעולות של הדרג המדיני בהקשר זה.

כדי להשיג את מטרות המבצע ולהבטיח את שימורן בעתיד, יש להמשיך ולקיים את המאמץ המודיעיני שיאפשר לחשוף את כוונותיה של איראן ואת מהלכיה בהקשרי הגרעין, הטק"ק והפעלת השלוחים. בשעת הצורך יש לחדש גם את השליטה האווירית, שתאפשר פגיעה בניסיונות לשקם מערכים אלה ואת ציד הטק"ק, שהתבצע ביעילות יחסית במהלך המלחמה. יכולות מבצעיות מרשימות אלה מתבססות בין השאר על מודיעין בזמן אמת המושג ממגוון מקורות ומשילוב של בינה מלאכותית. יכולת מודיעינית זו נשענה ותמשיך להישען גם על קשרי החוץ המודיעיניים החשאיים, בעיקר מול השותף האמריקני, אבל גם מול גורמים אחרים, בין אם הם מקיימים יחסים גלויים עם ישראל ובין אם לאו.

מרחב פעולה נוסף אשר הינו בהובלה של המודיעין הוא הפעולה ההתקפית במרחב הסייבר. דומה שבניגוד למערכות קודמות, אשר בהן הסייבר סייע בעיקר בתחום האיסוף למטרות, במערכה מול איראן יש לו גם משמעות אופרטיבית, זאת במיוחד כאשר המערכה זולגת לאזורים אזרחיים (חברתיים וכלכליים) של המערכת האיראנית. בחירת מטרות השלטון שהותקפו יצרה ככל הנראה חשש בקרב המשטר ליציבותו ובפרט לביטחונו של המנהיג העליון, שייתכן שהיה אחד השיקולים שהביאו את איראן להסכים להפסקת אש, אך היא לא יצרה תמריץ מספיק למתנגדי המשטר להתעמת איתו. ספק אם המודיעין העריך שעימות כזה היה עשוי להתפתח בהמשך לתקיפה על יעדים אלה.

גם לשב"כ תפקיד במערכה. הוא נדרש לסכל ניסיונות פיגוע מצד איראן ושלוחיה, ולטרפד את הפעילות האיראנית בעורף הישראלי, שעסקה בהפעלת מרגלים הן לצורך איסוף להכוונת הפגיעות והן לטובת מהלכי השפעה וזריעת פחד. לצורך התמודדות עם אתגר זה יש צורך במודעות ודריכות גבוהה של הציבור, המושגת בין היתר בסיוע מערך הסייבר ופעילות ארגוני חברה אזרחית, המתמודדים בשגרה עם השפעה זרה. בתקופה שקדמה למלחמה הפכו חשיפות מהלכי ריגול כאלה לדבר שבשגרה, וגם במהלך המלחמה נחשפו כמה הפעלות איראניות בעורף ישראל.

האם למדנו את הלקח?

לאחר המבצע, תשומת הלב המודיעינית מתמקדת, מטבע הדברים, בהערכת תוצאות התקיפה – הן בהערכת מידת הנזק הפיזי שנגרם ליעדים שהותקפו, הן בהערכת מידת הנזק המצרפי שנגרם למערכי הגרעין והטילים ואם תורגם לפגיעה מערכתית, והן באשר למידת הנזק האסטרטגי שנגרם לאיראן והשלכות נזק זה על כוונותיה ויכולותיה בעתיד. הערכת תוצאות התקיפה מחייבת זמן, אך היא מתבצעת כאשר המערכת המדינית והציבורית מצפה לתשובות מהירות וברורות, ומזדרזת, ואולי אף נחפזת, להסיק מסקנות. בפועל, גם הערכת תוצאות התקיפה הפכה במציאות הפוליטית המתוחה – הן בישראל והן בארצות הברית -  לנושא שנוי במחלוקת, העלול להיות מושפע משיקולים פוליטיים. על המודיעין לנתח את התוצאות באופן מקצועי, וכך לשמר את אמינותו. עליו להציגן תחילה לדרג המבצעי והמדיני ודרכם אחר כך גם לציבור, במגבלות שמירה על מקורות מודיעיניים. גם לאופן בו מוצגים הדברים יש חשיבות רבה.

בעוד הערכת הנזק הפיזי מתבססת בעיקר על ניתוח מידע ממגוון סוגים שניתן לתרגמו למונחים קונקרטיים העוסקים במשך הזמן שיידרש לשם חידוש יכולת מסוימת שנפגעה (למשל, העשרת אורניום והמרתו למתכת), הרי שהערכת הנזק המערכתי (עד כמה רחוקה כעת איראן מהצטיידות בנשק גרעיני יותר מכפי שהייתה רחוקה מכך ב-12 ביוני), ולא כל שכן הערכת הנזק האסטרטגי (למשל: אם איראן תנסה לחדש את תוכניות הגרעין והטילים, אם תהיה מוכנה להגיע להסכם מגביל מאוד, שיחייב אותה לוותר על העשרת אורניום וייצור טילים המסוגלים לשאת נשק גרעיני, כדי להסיר את הסנקציות, מה תהיינה ההשלכות על יציבות המשטר, על המערכת האזורית ועל המלחמה עם חמאס בעזה) נשענת גם על מידע וגם על הערכות המתבססות על הידע המקצועי של החוקרים. בעיקר בכל הקשור לידע האסטרטגי וליכולת להעריך באמצעותו כוונות והתפתחויות, ראוי לשמור על צניעות וענווה. הניסיון המודיעיני לאורך השנים, ובפרט אירועי 7 באוקטובר, מחייבים זאת. בכל מקרה, ברור שהמלחמה יכולה להיות נקודת מפנה אזורית, במיוחד לאחר התקיפה האמריקנית של אתרי הגרעין, וכדי להבין את פוטנציאל השינוי ולאפשר התוויית מדיניות יש צורך בדמיון ואומץ מודיעיני.

בשיח הישראלי מתרבים סימני השאלה המוצדקים באשר להבדל התהומי בין חולשת המודיעין ב-7 באוקטובר ומול חמאס בעזה בכלל לבין הישגיו מול חיזבאללה ואיראן. בהנחה שאין מדובר כבר בלמידת הלקחים של 7 באוקטובר, ניתן להסביר את ההבדלים בכמה אופנים  – הראשון הוא כי הפער מבטא את סדר העדיפות של משאבי המודיעין בעשור האחרון. "שקט בעזה" פירושו היה הפקדת הסוגייה העזתית בעיקר בידי השב"כ (מהלך שהתברר כטעות) ומתן עדיפות ברורה לבניית יכולות מודיעיניות מול חיזבאללה ואיראן. הסבר שני, הקשור לראשון, הוא שחיזוק השריר היוזמתי וההתקפי של המודיעין הישראלי שהתפתח בעשורים האחרונים בכלל ובעשור האחרון במיוחד (עם עלייתה של המערכה בין המלחמות בצה"ל כאסטרטגיה מובילה) בא על חשבון היכולת לתפקד כמודיעין המתריע בשער - יכולת שאיננה טריוויאלית לארגון שעיקר מהותו יוזמה והתקפיות. נוצר לכן אזור עיוורון המחמיץ יוזמות של היריב ויוצר תורפה בפני הונאה אסטרטגית כמו זו שלה נפל המודיעין הישראלי קורבן אך לפני שנתיים. המודיעין המבקש להשפיע על היריב מאבד, אם כן, את היכולת להתריע ולהבחין במגמות שינוי אסטרטגיות, בין היתר משום שהוא מושקע בגיבוש מדיניות והופך לחלק ממנה. הסבר אפשרי שלישי הוא שמדובר בסוגים שונים של אתגר מודיעיני. עיקר הכשל מול חמאס היה במודיעין האסטרטגי שבמוקדו הבנת כוונות האויב – תחום בעייתי שבו ארגוני מודיעין נכשלים לעתים מזומנות, גם מול חיזבאללה ואיראן, בעוד שבלחימה נגד חיזבאללה ואיראן מדובר בעיקר באתגר מתחומי המטרות והמבצעים, שארגוני המודיעין של ישראל מצטיינים בו, הודות ליצירתיות, ליוזמה וליכולות הטכנולוגיות.

לסיכום, המודיעין הישראלי ראוי לכל השבחים הודות לתרומתו העצומה להצלחת מבצע "עם כלביא", במיוחד בכל הקשור לחשיפת "סודות" אשר היריב מנסה להסתיר. ועם זאת, אין זמן לנוח על זרי הדפנה. עליו להמשיך ולהשיג את המודיעין שיאפשר התמודדות עם האתגרים החדשים-ישנים הן בתחום המבצעי והן עם החידות והתעלומות בתחום האסטרטגי, ובה בעת להשלים את תחקור אירוע 7 באוקטובר (כולל חקירה חיצונית) ואת יישום הלקחים הנגזרים מכך.

>>> תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר הוא ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת המודיעין. לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן

>>> סא"ל (מיל') דודי סימן טוב הוא סגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, מחבר של שני ספרים על המודיעין הישראלי וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי