לישראל יש רק מה להפסיד מהכניסה לעזה

שטף הסיסמאות, החל מ"הניצחון המוחלט", "הפסע מניצחון", "הכרעת חמאס" ולאחרונה "השמדת חמאס", לאורך נדידת המערכות המכריעות במשך שנתיים של מלחמה מעזה לח'אן יונס, משם נדדה "המערכה המכריעה" דרומה לרפיח, ואז עלתה ב"מרכבות גדעון" שוב לח'אן יונס וכעת חוזרת לסבב הופעה מחודש בעזה. כל זה מתאים יותר לתופעות נדידה של הטבע לא לאסטרטגיה של הכרעת מלחמה. בניגוד לכל תורת המלחמה, יש מאמץ מרכזי אחד של כיבוש השטח, טיהור השטח, הגנה והסדר מדיני או ממשל צבאי. אין ולא הייתה מלחמה שמשמידה את האויב האחרון. פירוק וחיסול תפקודה של מערכת היריב הספיק כדי להביא הישג בטרם ישחקו כוחותיך שלך. כל הצעדים על צורך בהמשך מלחמה, שכבר מזמן איבדה את האפקטיביות שלה והיא משיגה בעיקר כישלונות ומחירים בלתי סבירים, הם הונאת הציבור. כל פעולות הטאטוא בעזה הם מהלך של יד במים, שכל פעם שהיא נודדת הלאה חמאס מתחדש באותו מקום. לא נשאר ריק. כמה מלחמות נוספות יהיו אחרי מרכבות גדעון ב'? ג'? ד'? כמה זמן יימשך כל מבצע? מה בכלל ההישגים או המחירים שאנחנו מוכנים לשלם? אם מישהו בציבור חושב שלמישהו בממשלה או בצבא יש מושג - הוא טועה.

• הרמטכ"ל: "גם אחרי כיבוש עזה – חמאס לא יוכרע"

עצותיו של הקולגה שלי, אלוף במילואים, המייעץ עצות אחיתופל על גירוש אוכלוסייה והצורך בהרעבתה, עושה נזק קטסטרופלי. חברי הקבינט הבורים לחלוטין ממושג כלשהו בניהול מלחמה, שואבים השראה מעצותיו ומביאים בזה אחר עוד ועוד כישלונות. הטרנספר, ניוד אוכלוסייה, הרעבה, לקיחת קרקע ועוד כהנה וכהנה מעידות על ניתוק מהמציאות ואובדן כושר שיפוט. לראש הממשלה יש לפחות סיבה אחת טובה. הוא בסך הכול רוצה שהמלחמה תימשך כי זה טוב לו למשפט שמתנהל נגדו. המחירים שמדינת ישראל משלמת פשוט לא מעניינים אותו. כל עוד נוהים אחריו העיוורים, רודפי הבצע והמשותקים מפחד, הוא ימשיך להגן על עצמו בחסות המלחמה.

חמאס כבר לא נלחם, הוא רק מחכה - ועוקץ

אסטרטג צבאי בשם קלאוזביץ' תבע בספרו "על המלחמה", כבר לפני מאתיים שנה, שככל שתימשך המלחמה דינה להישחק. התנופה בתחילתה תימוג, ולכן החשוב ביותר הם הישגיה בתחילתה ולא הניסיון להוסיף עליהם בסופה. לאורך כל ההיסטוריה מלחמות מבוצעות על ידי אנשים וכלים, הם אינם מחוץ למגבלות הפיזיקה ודינם להישחק עד דק. במדינה מגויסת כמו בישראל, מחירי השחיקה רבים הרבה יותר. חמאס למד את זה דווקא דיי מהר, הוא הפסיק להילחם נגד צה"ל מזמן, ובניגוד לצה"ל הוא לא מבזבז שום אנרגיה, הוא מגייס מחבלים חדשים וכבר הכפיל את מספרו. רוב זמנו עסוק בהסתתרות ולא בלחימה. בכל פעם שיש הזדמנות הוא עושה תקיפה קטנה וכואבת, ובעיקר נהנה מהשגיאות הבלתי נגמרות שישראל עושה, כולל כניסתה הקרובה לעזה.

המחיר של כמה אלפי הרוגים פלסטינים בעזה טוב לחמאס. המחיר של הפסקת הסיוע ההומניטרי משרת אותו מצוין. הבריחה של ראש ממשלת ישראל מעסקת חטופים מעולה לתדמיתו. ההתקפה חסרת האחריות בדוחא - הישג עצום בעבור הסולידריות עימו. הוא, ארגון המרצחים האכזרי שטבח בישראלים ומגיע לו להימחק מהעולם, אולי הפסיד בשדה הקרב אבל הוא צומח מחדש ומנצח בגדול את המלחמה באופן מדיני ובפופולריות שיצר לנושא הפלסטיני, על בסיס חוסר הבינה בהתנהלות שלנו.

ישראל "זכתה" בתואר המפוקפק של איראן

בשבוע שעבר, עברה באו"ם החלטה הקרויה "הצהרת ניו יורק". 142 מדינות, רובן ידידות תומכות ישראל עד לא מכבר, הצביעו בעד מדינה עצמאית פלסטינית. מנגד ארצות הברית ותשע מדינות קיקיוניות התנגדו. זהו ניצחון עצום לחמאס, שתפארת ממשלת ישראל אפילו לא התייחסה לזה. בעצרת האו"ם הקרובה תוכרז הרשות הפלסטינית כמדינה על הראש של ישראל, כישלון קולוסאלי לממשלת ימין כושלת שמגישה מדינה על מגש של כסף לפלסטינים. בכל העולם, כולל בארצות הברית, דעת הקהל הפכה לשונאת ישראל עם הפגנות בכל מקום. מדינת ישראל מוצאת החוצה בזה אחר זה ממשפחת העמים, לא רוצים אותנו יותר באוניברסיטאות ובאקדמיה, בפסטיבלים, במקומות התיירות, בעסקים ובמסחר. ישראל הינה מדינה מצורעת על-מלא, וראש ממשלתה הינו פרסונה נון גרטה ברוב העולם.

אחרי התקיפה האומללה בקטאר, עוד יכלה ישראל לתקן אם הייתה מכריזה על סיום המלחמה. עם זאת, במקום, הפכה הממשלה החלשה ביותר אי פעם את ישראל לבריון המטיל אימה על כל השכונה, תוך הפרת ריבונות בלי שום חשבון. ישראל הופכת למחליפה של תדמית איראן שכעת, בוועידה בדוחא על רקע התקיפה, חזרה להיות מאומצת על ידי המדינות הערביות שמחבקות אותה, שהרי יש להן כעת מכנה משותף - ישראל תקפה את שתיהן. על כך מדינות ערב מתאחדות נגדנו, כולל סעודיה, מצרים, טורקיה, המפרציות. במקום קואליציה אנטי-איראנית, קמה קואליציה אזורית אנטי-ישראלית.

בצער, זה לא סוף האיוולת והסכנות. כיבוש עזה, שיפגע בוודאות בחטופים, יעלה במחיר יקר מאוד של חיילים, יביא בהכרח לדחיקת אוכלוסייה אשר יכולה לזלוג לתוך מצרים, מגמה שמטורפי הטרנספר מעוניינים בה. קהיר כבר הודיעה כי מהלך כזה בראייתה תהווה הכרזת מלחמה. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה המשמעויות הקטסטרופליות לישראל כתוצאה מהתלקחות בגבול מצרים. עבור ראש הממשלה, האחריות אינה חלק משיקוליו. זאת אפילו הזדמנות לעוד כמה חודשי מלחמה ותירוץ להיעדר מעדות בבית המשפט. המחיר המדינתי לא חשוב. ראש הממשלה מודאג בעיקר מאיום אישי, על הצורך להגן על עצמו הוא לא חוסך דבר.

הכניסה לעזה היא מלחמה שתילמד בהיסטוריה ככישלון ידוע מראש. מחיריה יתבררו בכל יום מחדש, והרבה זמן קדימה.