הדילמה הישראלית: התגובה על ההכרה במדינה פלסטינית עלולה להחמיר את המצב | הפרשנויות

דפנה ליאל

בישראל מאוד מודאגים מהסחף המדיני וגל ההכרה במדינה פלסטינית. אני חושבת שהיה צריך להיערך לזה אחרת ואם אולי היו עוצרים בזמן את כל האמירות חסרות האחריות, אולי בכל זאת היה אפשר לצמצם את מידת הנזק בהקשר הזה.

• צונאמי מדיני: בריטניה, קנדה ואוסטרליה הכירו במדינה פלסטינית

ישראל רוצה להגיב, מתכוונת להגיב ולא עומדת להבליג על גל ההכרה במדינה פלסטינית. ישראל רוצה למקד את התגובה שלה בצרפת, כמי שפעלה מאחורי הקלעים והפעילה את כל כובד משקלה כדי שעוד מדינות יצטרפו ליוזמה שלה. עכשיו נשאלת השאלה - איך? ישנן אפשרויות דיפלומטיות כמו לסגור את הקונסוליה של צרפת בירושלים, אבל צריך להבין שהמשמעות היא שהקונסוליה כנראה תעבור לרמאללה. בכל מהלך כזה צריך סוף מעשה במחשבה תחילה, אבל זו בהחלט אפשרות שנשקלת.

ישנם גם צעדים ביטחוניים דוגמת סיפוח בקעת הירדן. יש על נתניהו לחץ כבד גם למהלך רחב יותר של סיפוח או העברת שטחים, לדוגמה שטח שנמצא במעמד A או B, להעביר אותו בהתאם ל-B או ל-C. אלו מהלכים שנידונים בחדרים הסגורים וזה יעלה גם בפגישה של נתניהו וטראמפ בארצות הברית.

ישראל מחפשת תגובה שמצד אחד תכאיב לצרפת ולמדינות הרלוונטיות, אבל לא תיצור תגובת נגד שתביא לכך שעוד מדינות יצטרפו לגל ההכרות. צריך לזכור, יש כבר מדינות שיושבות ומאיימות שאם ישראל תלך לסיפוח, הן יצטרפו לעגלת ההכרה במדינה פלסטינית.

עמית סגל

צביעות בצד, ורטיגו מהבוחרים הבריטים בצד, חוסר הבנה של מה שמעניין את הבריטים בצד - זו לא בעיה שלנו זו בעיה שלו. הבעיה שלנו היא איך מגיבים למהלך ההכרה במדינה פלסטינית באופן שמצד אחד יגרום לאותן מדינות להבין שהן רק הרעו את המצב לשיטתן, ומן הצד השני זה לא יהיה בבחינת "לחתוך את האף של עצמך כדי להרגיז את הפרצוף".

אנחנו עדיין לא יודעים מה צעד התגובה שעומד להיבחר, אבל אם ההדלפות נכונות ומדובר על סיפוח בקעת הירדן - זהו מינימום התועלת במקסימום הנזק. מדוע? כי מצד אחד אתה מצמצם את הריבונות לצעד סמלי בלבד ולאזור שהוא במילא בקונצנזוס ישראלי. כך לא באמת מקדמים את שליטת ישראל באזורים האסטרטגיים ביהודה ושומרון. מהצד השני, ישראל חוטפת את כל המקלחת הבין-לאומית הקרה, כולל בתוך ארצות הברית, כולל בחלקים של המפלגה הרפובליקנית, על זה שהחלת ריבונות וגזלת מהפלסטינים את השטח שעליו הם תכננו להקים את מדינתם.

ברק רביד

נתניהו וטראמפ – ללא ספק, במה שנראה מחר באו"ם ובימים הקרובים – מה שיבלוט יותר מכול הוא שישראל וארצות הברית מבודדות היום בעולם בכל הקשור למלחמה בעזה ולסכסוך הישראלי-פלסטיני.

טראמפ, בפגישתו עם ראש ממשלת בריטניה רק לפני כמה ימים, הוכיח שכאשר הוא רוצה להתנגד למשהו – הוא יודע היטב לעשות זאת. הוא הסתפק במשפט קצר: "אני וראש הממשלה סטארמר לא מסכימים בנושא המדינה הפלסטינית". זה אומר הרבה - גם טראמפ מבין שאינו רוצה להיתפס כמבודד לחלוטין בעניין הזה, ואני בטוח שגם לממשל האמריקני לא נוח עם המצב הזה. הם עדיין ניצבים לצד ישראל ואינם משנים את עמדתם – אך ברור שהבידוד המדיני מאוד לא נוח להם.

דנה ויס

בתוך הקואליציה מופעלים לחצים משמעותיים – בעיקר מצד סמוטריץ', שאומר: "התשובה הציונית ההולמת היא סיפוח". גם שרים בכירים בליכוד מדברים על כך. זה צד אחד, אבל המחיר של סיפוח כבר ברור – איחוד האמירויות הצהירו באופן חד-משמעי שזה יעמיד בסכנה את הסכמי אברהם. נזכיר שכבר היינו בצומת הזאת לפני החתימה על ההסכמים, כשעמדו על הפרק סיפוח או הסכמי אברהם – ונתניהו בחר בהסכמים.

נשקלות גם אפשרויות אחרות, כמו צעדי תגובה דיפלומטיים – למשל סגירת הקונסוליה הצרפתית. בשורה התחתונה, המשמעות האמיתית של התגובה הישראלית תתברר רק בהמשך: ישראל יכולה להכריז על סיפוח או לנקוט צעדים חריפים נגד האיחוד האירופי, אך במקביל יש לזכור שמדינות בולטות באירופה כבר שוקלות סנקציות על ישראל. לכן ייתכן שהתגובה שתספק את הבייס הפוליטי שונה מהתגובה הנכונה למדינה – אולי דווקא איפוק, ואולי ההבנה שהמצב בשטח לא השתנה ושכדאי להמתין עם צעדים דרמטיים.

יקי דיין

צריך לזכור שיש כבר 148 מדינות שהכירו במדינה פלסטינית, ומצטרפות אליהן כעת עוד עשר מדינות. הן אולי מדינות חשובות, אבל בסופו של דבר זה לא שינה דבר.

ישראל שיחקה על כמה קלפים במקביל: דבר ראשון, כל הזמן להזכיר את הסיפוח. כלומר מסר ברור שישראל תקדם סיפוח אם אותן מדינות יכירו במדינה פלסטינית. בסופו של דבר, זה לא הרתיע אותן. לאחר מכן העבירו מסרים - אם תכירו במדינה פלסטינית, אז תעשו את זה כ"תמורה מותנית". כלומר, להתנות את ההכרה בצעדים של הרשות הפלסטינית. גם בריטניה וגם המדינות האחרות זרקו את ההצעות הללו לפח. ביפן, להבדיל, השגריר הישראלי עשה עבודה יוצאת מן הכלל כדי לעצור את ההכרה במדינה פלסטינית.

בסוף החודש יש פגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ. ראש הממשלה יעלה בפגישה עם טראמפ את הנושא המרכזי - סיפוח בקעת הירדן. עם זאת, חשוב לא לפתח ציפיות: אם האמריקנים יצטרכו לבחור בין "הסכמי אברהם" לבין מהלך של סיפוח, הם יבחרו בהסכמים. לכן, גם סיפוח בקעת הירדן, שנחשבת לצעד מתריס, יהיה בעייתי. גם אם לטראמפ לא אכפת מסיפוח, כשהצדדים ירדו לרזולוציות הם יבינו את הבעיה וינסו לעצור את הדבר הזה.