יותר מעוד החלטה: המתקפה על השופטים נכנסת לשלב מסוכן

ב-07.08.2025 פרסם נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, את החלטתו בתלונה בעניין השתתפותה של שופטת בית המשפט העליון רות רונן בערב עיון שנערך באוניברסיטה העברית. הנציב קבע כי על השופטת היה להימנע מלהשתתף במפגש, משום שהחוקר שלכבודו נערך המפגש, פרופ' דוד אנוך, "האשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה". זוהי החלטה שמדגימה היטב את הסכנה הכפולה שהביאה עלינו ממשלת 7 באוקטובר: הניסיון לחסל את שלטון החוק ואופן ניהול המלחמה בעזה.

לפני כחצי שנה התקיים ערב עיון באוניברסיטה העברית שהוקדש לדיון ביקורתי בתזה שפרופ' אנוך, אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הפילוסופיה, הציג בהרצאה לציון הכתרתו כמחזיק הקתדרה למשפט ופילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד. ערב העיון לא עסק כלל במלחמה או בפשעי מלחמה, והוקדש כולו לדיון בזהירות הנדרשת ביישום תיאוריות פילוסופיות כאשר מכריעים בעניינם של מתדיינים מסוימים. לאור החיבור בין חקירה פילוסופית לבין שפיטה, הוזמנה השופטת רונן להציג בדיון את עמדתה, לצד חוקרות וחוקרים.

כבר בבוקר המפגש פרסם שר המשפטים יריב לוין הודעה שבה תקף בחריפות את השופטת רונן על כוונתה להשתתף במפגש: "עצם עריכת הכנס ומתן לגיטימציה לפרופ' אנוך, לדבריו ולפעולותיו, הוא חרפה גדולה. יש בכך כדי להעיד על תפיסת מציאות קיצונית ומעוותת של כב' השופטת רונן עצמה, אשר יש בה כדי להצביע על הכשל הגדול הקיים בבחירת שופטים". כאמור, כעת אימץ נציב תלונות הציבור על שופטים את דברי הבלע הללו של השר לוין, ואף שנמנע מן הלשון המשתלחת של השר, הסכים עם עמדתו וקבע כי היה על השופטת רונן להימנע מלשאת דברים בדיון האקדמי. לגישתו של הנציב, "בהינתן שבעת מועדו של הכנס, מדינת ישראל וצה"ל בתוכו עדיין מצויים בתקופת מלחמה, מוטב היה ששופטת של בית המשפט העליון לא תישא דברים, גם אם בתוך נאום אקדמי, בכנס לכבודו של מי שמאשים את צה"ל בפשעי מלחמה".

נלך מן הקל אל הכבד. למרות שהחלטת הנציב קוראת להחרים את פרופ' אנוך, הוא לא טרח לשמוע אותו. אילו בירר הנציב את העניין כפי שנדרש ממנו, היה מגלה שעמדתו של פרופ' אנוך הרבה יותר מורכבת מזו שיוחסה לו בתלונה. בחודשים הראשונים של המלחמה ביקר פרופ' אנוך בתוקף חוקרים רבים, ובהם עמיתיו באוניברסיטת אוקספורד, שטענו כי ישראל מבצעת רצח עם או פשעי מלחמה אחרים במלחמתה בעזה, בלי שביססו זאת על תשתית עובדתית נאותה. הביקורת של פרופ' אנוך על חלק מפעולות צה"ל במלחמה פורסמה בשלב מאוחר יותר של המלחמה, עם השינוי במדיניות צה"ל ועם הצטברות המידע על הפגיעה הקשה באזרחים הפלסטינים בעזה.

אפשר כמובן לחלוק על עמדתו של פרופ' אנוך. אבל אין שום הצדקה לתגובת הנציב להבעת עמדה זו. במישור אחד, יש כאן פגיעה קשה בחופש האקדמי. פרופ' אנוך הציג טיעון משפטי-מוסרי מנומק, המבוסס על המומחיות המקצועית שלו. אין מדובר בטיעון שנובע מעוינות כלפי ישראל או שאיפה לפגוע בה, אלא בטיעון שמבטא מחויבות לאמת (וכן דאגה כנה לקיומה של מדינת ישראל). מעמדת הנציב עולה שעל חוקרים להימנע מבירור השאלה אם ישראל ביצעה או לא ביצעה פשעי מלחמה בעזה כזה, או שעליהם להסתיר את תוצאות הבחינה אם מצאו שיש בסיס למסקנה כזו. זו עמדה שמתאימה אולי למשטר טוטליטרי כמו זה הנוהג כיום ברוסיה. היא חותרת תחת אבן היסוד של המשטר הדמוקרטי בדבר חופש ביטוי וחופש אקדמי שנגזר ממנו.

אבל הבעיה בגישתו של הנציב יסודית יותר. הצעדים שבהם נוקט צה"ל במלחמה בעזה נעשים כמעט ללא ביקורת משפטית ושיפוטית. צה"ל אינו מפרסם את מדיניות הפתיחה באש שלו – כמה אזרחים מותר לסכן כאשר מבקשים לפגוע במטרה צבאית כלשהי; צה"ל מפר את פסיקת בג"ץ בדבר החובה לקיים חקירה מקצועית ובלתי תלויה ביחס לכל מקרה שבו נהרגו אזרחים ולהסיק מכך לקחים אישיים ומערכתיים; ואין מוחלת כמעט כלל ביקורת שיפוטית על פעולות צה"ל. גישתו של הנציב נועדה למנוע את קו ההגנה הכמעט האחרון שנותר מפני אלימות בלתי מרוסנת מטעם מדינת ישראל. ניסיון ההשתקה הזה נועד לאפשר למדינה לפעול ללא מגבלות, ללא כפיפות לשלטון החוק ולנורמות מוסריות בסיסיות. הדבר מסכן את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית.

לבסוף, יש לזכור את הרקע למינוי הנציב. יסוד מרכזי במסגרת תוכניתה של הממשלה ל"רפורמה משפטית" הוא פגיעה בעצמאות השפיטה, כדי לצמצם את הביקורת השיפוטית. בעוד הממשלה כשלה בניסיונותיה לקדם את מרבית חלקי התוכנית, בעניין אחד זכתה להצלחה: פוליטיזציה של אופן בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים. בית המשפט העליון לא בלם את המהלך הזה, וכעת מתבררות תוצאותיו: נציב שמונה על ידי שר משפטים ששם לו למטרה לחסל את הביקורת השיפוטית ואת שלטון החוק, יוצא חוצץ נגד מי שבמסגרת מחקרו האקדמי מנסה להציל את מה שעוד נותר משלטון החוק.

הניסיון בפולין מלמד כי השתלטות פוליטית על מוסד נציב תלונות הציבור על שופטים היא דרך יעילה לפגיעה אנושה בעצמאות השפיטה ולכן בדמוקרטיה. ההחלטה של הנציב קולה היא תמרור אזהרה, שמא גם אנו פוסעים בדרך דומה.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר