בכמה ציוצים, טראמפ חשף את האמת המטרידה על ישראל של נתניהו

אם יש משהו שהתחדד יותר מאי פעם, הרי שיחסי ישראל-ארצות הברית מצויים בנקודת תפנית היסטורית. למראית עין זהו תור הזהב של הברית: נשיא אמריקני שתומך בישראל ללא סייג, ראש ממשלה שמתהדר בקרבה לבית הלבן וסנכרון נדיר בין ירושלים לוושינגטון. אך מאחורי החיבוקים וההצהרות מסתתרת אמת מטרידה - ישראל איבדה את עצמאותה האסטרטגית, והופכת בהדרגה למדינת חסות אמריקנית. ולא של אמריקה כולה, אלא של אמריקה אחת, אמריקה של טראמפ.

מעולם לא נראה נשיא אמריקני כה מחויב לישראל ובו בזמן, מעולם לא הייתה ישראל כה תלויה בארצות הברית. כל החלטה מדינית, ביטחונית או אזרחית בישראל נבחנת כיום קודם כל בעיניים אמריקניות. החלום הישן על "הכוכב ה-51" בדגל האמריקני מעולם לא היה קרוב יותר, אך הוא מתממש לא מתוך כבוד הדדי, אלא מתוך תלות משתקת. עד כדי כך, שנשיא ארצות הברית מתערב פעמיים בתוך שבוע בהליך פלילי שמתנהל נגד ראש ממשלת ישראל, ולא כצופה מהצד אלא כמישהו שמפעיל לחצים ישירים, פוליטיים ומשפטיים, על מדינה ריבונית.

זו לא עוד "אמירה אוהדת", זו התערבות חמורה וזה לא דומה למערכת יחסים בין מדינות. זה מזכיר הרבה יותר דפוס של גביית דמי חסות. טראמפ לא מציע לישראל תמיכה, הוא דורש נאמנות. הוא מחליף את שפת הדיפלומטיה בשפת העסקה, תן וקח, תמיכה תמורת כניעה, לחץ תמורת שקט. זה לא דיאלוג בין בנות ברית, זה מונולוג של פטרון אל תלוי. קוזה נוסטרה דיפלומטית.

כאשר ישראל שותקת, היא מאותתת שאנחנו כבר לא מדינה עם מערכת משפט עצמאית. מבחינתם, אנחנו קבלן ביצוע ולא ריבון.

התלות הזו אינה רק מוסרית, היא אסטרטגית. אמריקה עצמה משתנה. היא כבר לא האומה המאוחדת, היציבה והמוסרית שהכרנו. מדובר במדינה קוטבית, שבטית, מסוכסכת, שבה הדמוקרטיה עצמה עומדת במבחן. הציבור האמריקני ובעיקר הדור הצעיר, הליברלי, היהודי והאקדמי מתרחק מישראל בקצב מדאיג. מה שבעבר היה קונצנזוס דו-מפלגתי, הפך בהדרגה לנחלתו של צד אחד בלבד.

המשמעות ברורה: ברגע שטראמפ יפול או יסיים, ישראל עלולה להישאר חשופה, יתומה ומוקעת. ישראל מסכנת את יחסיה עם המפלגה הדמוקרטית, עם הקהילה היהודית-אמריקנית, עם עולמות התקשורת והאקדמיה, רק כדי להתחנף למנהיג זמני. כשהרוח תשתנה בוושינגטון, מה יישאר?

אנחנו מוכרחים להתעורר. לא כדי לנתק את הקשר עם ארצות הברית, אלא כדי לאזן אותו. כדי להחזיר לעצמנו את העצמאות המדינית שאיבדנו, מבלי לוותר על הידידות והשותפות.

ישראל איננה מדינת חסות, היא מדינה ריבונית. מדינה יהודית היא מדינה עם דרך, ערכים ואחריות לעתיד ילדיה. הקשר עם אמריקה חיוני, אבל הוא חייב להיות עם העם האמריקני, לא עם אדם אחד. אנחנו צריכים יחסים עם ארצות הברית ולא עם טראמפ. לא כל מה שנאמר בוושינגטון קדוש. לא כל מה שנוח להיום, נכון למחר, ולא כל ברית שווה את מחיר הריבונות. אם נאבד את העצמאות הרעיונית שלנו, שום נשיא, גם לא הידידותי שבהם, לא יציל אותנו מעצמנו.