פיזור הכנסת יכול להציל את החטופים

הבחירות בדרך. הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה. אפשר להתווכח על התזמון, אפשר להתווכח על המניעים, אפשר לנסות לעצור בכל מהלך נואש כמו אלה שמקדם ראש הממשלה - אבל אי אפשר להתכחש לעובדה: התהליך כבר החל, והמומנטום מתגלגל. ובתוך כל זה, אפשר וצריך לדבר על רגע של הכרעה ערכית, אולי החשובה ביותר של התקופה.

ההצבעה היום (רביעי) על פיזור הכנסת איננה רק מהלך פוליטי. היא הצבעה שתשפיע באופן ישיר על גורלם של עשרות חטופות וחטופים, שעדיין מוחזקים בעזה.

במשך חודשים ארוכים מדינת ישראל מצויה במשבר עמוק: חברתי, ביטחוני, כלכלי וערכי. המלחמה מתנהלת כבר שמונה חודשים בלי אופק מדיני או תכלית צבאית ברורה. החברה הישראלית מותשת, מפוררת, מבולבלת. התחושה היא שאנחנו במעגל אימים מסחרר שלא מצליח להישבר. עשרות אחים ואחיות שלנו עדיין מוחזקים בעזה. הסכנה המוחשית לחייהם של אלה ששורדים בקושי ברורה לכל בר-דעת, והזמן אינו פועל לטובתם. בצפון, מאות אלפי אזרחים מנותקים מבתיהם, חייהם בהמתנה, ואיש לא מתקשר אליהם לגבי התוכנית קדימה.
הממשלה ממשיכה לשרוד, אבל הציבור מתפרק.

אנחנו לא תמימים. מובן שהשיקולים הפוליטיים של כל סיעה ושל כל ח"כ מורכבים. מובן גם שיש מי שמבקשים לשפר עמדות, להפחית לחצים, אולי גם להוריד מעט מהמתח סביב סוגיות כמו הגיוס, שמתחדדות על רקע מלחמה מתמשכת.

אבל הסיעות החרדיות, כמו הציבור שהן מייצגות, צריכות להסתכל על התמונה הרחבה: בתוך המהלך הזה טמון פתח, אולי פתח אחרון להסכם שיחלץ את החטופים, יסיים את המלחמה הארורה, ויאפשר למדינת ישראל לצאת לתחילתה של דרך חדשה וארוכה עם זיק של תקווה לשינוי ולבנייה מחודשת.

כל עוד הממשלה ממשיכה לשרוד בכוח פוליטי מתערער, היא משותקת מבחינה מדינית. כל עוד הסדרי הכוח הנוכחיים עומדים בעינם, אין אופק להסכם. לעומת זאת, שינוי פוליטי כמו פיזור הכנסת עשוי לייצר תנועה. הוא יכול לאפשר את מה שלא התאפשר עד כה: מגעים משמעותיים, מוכנות להסכמות, ותזוזה בצדדים האזוריים והבין-לאומיים.

איש אינו טוען שפיזור הכנסת הוא פתרון קסם. אין הבטחה לשחרור מיידי של החטופים. ישנן ויישארו סוגיות ליבה שהחברה הישראלית חייבת ללבן, הן ברמה הביטחונית והמדינית והן ברמה הפנימית. אך יש אמת אחת פשוטה: חלון ההזדמנויות, גם אם צר, קיים. והזמן פועל נגדם.

מעבר לכך, ההצבעה לפיזור הכנסת יכולה גם לאפשר את עצירת הסחרור שבו החברה הישראלית נתונה. מלחמה ממושכת ללא אופק מחריפה את הקרעים, מעמיקה את השבר החברתי.

ברגע הזה, יש ערך עמוק במעשה פשוט, הנחת הציניות בצד ובחירה במעשה יהודי של ממש. "כל ישראל ערבים זה לזה", איננו סיסמה. הוא מצפן. כאשר חייהם של בני עמנו תלויים על בלימה, כאשר משפחות נאלצות לחיות בחשכה ובייאוש, מוטלת חובה מוסרית עמוקה על כל מי שמחזיק במפתח להשפיע: לעשות את המעשה הנכון, גם אם אינו נוח פוליטית.

דווקא הציבור החרדי, שמחויב לערכים יהודיים ולתפיסת אחריות הדדית, יכול לבחור להוביל כאן את השינוי.
לא כוויתור על עקרונות. לא כהסכמה לכל מה שיבוא. אלא מתוך הבנה שדווקא עכשיו, כאשר נפתח סדק של אפשרות, מוטלת חובה קדושה לעשות כל שניתן כדי להציל חיים. זהו המעשה היהודי האמיתי: להציב את ערך החיים מעל לכל.

בתוך מכלול השיקולים, החטופים חייבים להיות בראש סדר העדיפויות. הצבעה לפיזור הכנסת לא תפתור את כל הבעיות, אבל היא יכולה להיות צעד ראשון, אולי קריטי, בדרך להשיב אותם הביתה. כשבני אדם ממתינים לחיים, אסור להחמיץ את הרגע.