חמאס צוהל ונאנק מכאב

אפשר כבר לזהות חרטה שלהם על המלחמה, שיזמו ב-7 באוקטובר הארור. המפקד הצבאי הבכיר ביותר ששרד ברצועה - מפקד חטיבת עזה, עז א-דין אל-חדאד, כבר משקר בלי למצמץ כי לחמאס כלל לא הייתה ברירה, אלא להנחית מכה מקדימה בשמחת תורה משום שהשיג מ-8200 מודיעין, שישראל עומדת לעלות על עזה במלוא הכוח מיד לאחר סוכות. לאמור: דף וסינוואר לא חלמו מתוך שגעון גדלות לעשות היסטוריה, אלא מצאו עצמם נאלצים לתקוף ראשונים. הוא יודע, שגם בתוך חמאס איש לא יאמין לו.

את כל סיפורי ההשתקמות המהירה של הארגון, מילוי השורות במגויסים טריים והמשילות שהוא לכאורה מפגין, מוטב לקחת עם שק של מלח גס! אין שום חידוש של היכולות הצבאיות ובינתיים גם לא בניה מחדש של המסגרות הגדודיות, ייצור הרקטות ומלאכת המנהור. המגויסים במאהלי העקורים אינם עוברים אימונים של ממש. נכון, הם שולחים את השוטרים שלהם לרחובות, שודדים חלק ממשאיות הסיוע ויורים במתנגדים, אבל המנגנונים האזרחיים, לרבות העיריות, מתפקדים באורח מוגבל.

ומה שחשוב: האוכלוסייה למדה שניתן גם לשנוא את ישראל וגם לתעב את חמאס. אין-ספור ציוצים וסרטונים מעידים על זה והדברים נשמעים מפי אנשי ארגוני הסיוע הזרים. יש במקומות שונים בדרום הרצועה כנופיות חמולתיות חמושות שמוכנות להתעמת עם אנשי חמאס.

האתגרים שעומדים בפניהם במורד הדרך לא פשוטים: יש לחמאס לא מעט כסף, אבל מקורו בספסרות בסחורות על חשבון התושבים. כולם שם יודעים זאת. ברור להם שלא יגיע מימון רציני לשיקום הרצועה החרבה כל זמן שהממשל בידיהם. הם ממש מתחננים לאבו מאזן לקבל לידיו את המנהל בעזה, אבל הרשות הפלסטינית ממאנת להיכנס כל עוד חמאס לא מתפרק מנשקו. בלי הרשות הפלסטינית לא האמירתים ולא הסעודים יפתחו ארנקים ולקטאר לא נניח להתגנב פנימה. אופציה צבאית אין להם, וברור שצה"ל ימשיך לרדוף אותם גם אחרי נסיגה. במעבר רפיח, אגב, יהיה פיקוח הדוק של חברה אמריקנית ("אורביס") והמצרים מאוד ייזהרו שם.

בחמאס שואלים עצמם, אם כן, כיצד יתמודדו בהמשך עם משימות בלתי-אפשריות כאלה? אין להם כעת תשובה. אין איראן שתחוש לסייע וחיזבאללה לכוד בצרותיו-שלו. המשטר החדש בסוריה אפילו לא הגיב על הכרזת הפסקת האש ואין בפיו מילה טובה לחמאס.

כשזו התפאורה, מה פלא שהנהגת חמאס בחו"ל טובעת במערבולת של מחלוקות, עם יו"ר זמני כמעט אלמוני (מוחמד דרוויש) ואיש מבצעים מן השורה השנייה (זאהר ג'בארין) שחומד להדיח את העסקנים הוותיקים ולרשת אותם.

התקווה שלהם להצית את הגדה המערבית נתקלת בסירוב מצד המוני תומכיהם בהר חברון ובפעילות סיכול נמרצת של פיקוד מרכז, ובמקביל מעצרים שמבצעים מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

בקצרה: אלה אצלנו שממררים כבר בבכי שחמאס שורד וידו על העליונה, ראוי שיחשבו מחדש. יש עוד פרקים מעניינים שטרם נחשפו.