ישראל נקלעה למשבר מדיני עמוק מול ארה״ב, משבר שלא היה כמותו בעבר, לא ב-2015 בעימות בנושא הגרעין של נתניהו מול ממשל אובמה, וגם לא ביום כיפור ביחסים בין קיסינג׳ר לגולדה, וגם לא בהגבלת הנשק ב-'48. אין מדובר כאן בוויכוח על דרך פעולה, אלא במשבר אמון גדול בן נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל.
ממשל ביידן שהיטיב לקרוא את מה שארע ב-7 באוקטובר התייצב לאלתר לימין ישראל, שלח מייד שתי שייטות, הזהיר את חיזבאללה ואיראן באופן שהגביל את גובה הלהבות מול ישראל. האמריקנים אף לקחו על עצמם לטפל בחזית החות׳ית, וטייסיהם התייצבו להגן על ישראל מפני ההתקפה האיראנית ב-14 באפריל. המטה הכללי ופיקוד המרכז האמריקני נמצאים בישראל ומסייעים לה בנאמנות וברצף מאז ה-8 באוקטובר. נוצרה מחויבות וקשר יוצאי דופן בעיקר ביחסים של הרמטכ"ל ושר הביטחון גלנט עם צמרת הצבא ומקביליהם.
לישראל זורמת רכבת אווירית עם הספקת חימוש רצופה. מבחינה מדינית ארה"ב מגנה על ישראל באו"ם, באירופה, בבית הדין בהאג, נלחמת כארי על החזרת החטופים משל היו אזרחיה שלה. רק לאחרונה אישר ממשל ביידן תקציב של 14 מיליארד דולר, וביידן מסכן עבור ישראל את קמפיין הבחירות האישי שלו.
כל מה שהאמריקנים בקשו בתמורה היה להיזהר מהרג בלתי מעורבים, שישראל השתדלה למלא לאורך המלחמה. בקשה שלא יפגע הסיוע ההומניטרי שישראל זלזלה, ואחר כך רצה כמו ילד נזוף לתקן. כיוון שהאמריקנים ראו כי לישראל אין שום תוכנית אסטרטגית לפתרון עזה ב"יום שאחרי", הציעה ארה"ב לישראל תוכנית מדינית כולל ערובות, אך ישראל התעלמה מההצעה. ליתר דיוק ישראל אפילו לא טרחה לדון בכך. ישראל אכזבה בכך שאחרי שבעה חודשים לא הצליחה להכריע באמת את חמאס למרות הגב האמריקני, רוה"מ לא טרח להודות פומבית כראוי לארה"ב ולקואליציה שהתייצבה להגן על ישראל, ונתניהו מתייחס לגיבוי האמריקני כמובן מאליו, כאילו שהם חייבים לו.
ביידן לא מאמין לנתניהו
האמריקנים לא מאמינים שרפיח היא המוקד להכרעת חמאס. הם לא קנו את הסיסמאות של נתניהו על הפסע מהכרעה, אך אינם אומרים לנו לא, אלא רק הזהירו על החשש להרג בלתי מבוקר של אזרחים. הם יודעים היטב כי ברפיח יש רק צרות ושום הכרעות. אבל אפילו על ההסתייגות הזאת אין ביכולתה של ישראל להציג כל תוכנית של מניעה וודאית בפגיעה בבלתי מעורבים, כיוון שפשוט לא ניתן להבטיח את זה.
לאורך כל הזמן הזה מול הנאמנות האמריקנית, ישראל לא השתלטה על הפגיעות בכפריים פלסטינים בשומרון שמעודדים על ידי שר כהניסט, מקבלים אצבע משולשת בהכשרת מאחזים בלתי חוקיים במקום פינויים, באישור תוכניות לבנות אלפי יחידות דיור חדשות בשומרון ובהטחת עלבונות של שר החבלה הלאומי, האיש שהסב הכי הרבה נזק לביטחון הלאומי של ישראל מבית ומבחוץ בכל ההיסטוריה שלה.
הבעיה האמיתית מעבר לכך שישראל אינה יודעת להחליט מה היא רוצה להשיג בסוף, היא שהאמריקנים וביידן בראשם אינם מאמינים לחלוטין לנתניהו, לא לכנות כוונותיו ולא לאף מילה שיוצאת מפיו.
מהות המשבר בין ישראל לארה"ב היא חוסר האמון המוחלט שלהם ברה"מ נתניהו, שרואים בו לא רק סיכון לאינטרסים שלהם אלה גם סיכון לאינטרסים של ביטחון ישראל עצמה. זאת בעיה הרבה יותר גדולה מרפיח, היות שהיא מסכנת את יציבות היחסים ומערערת את הביטחון הלאומי שלנו. עצירת תחמושת שישראל נזקקת ביותר לשימור כוחה היא רק בעיה אחת. עצם המשבר פוגע קשות בהרתעה שלנו וזה עידוד לחיזבאללה ולאיראן שישראל חלשה, וזה פותח מטר גשם חומצי על התדמית הבין-לאומית שלנו שיפגע בכל מרכיבי הביטחון הלאומי ובחוסן הכלכלי שלנו, שגם היום נמצא במצב קשה מאוד.
העיוורון המדיני שהממשלה לוקה בו לאורך המלחמה, במיוחד כעת כשהיא אזוקה בידי סמוטריץ' ובן גביר המונעים ממנה השגת פתרון מדיני בעזה, מטביעים לחלוטין את ישראל בביצה העזתית. למרות שהוא בז להם, רוה"מ יותר פוחד מהם ואינו מסוגל להפעיל שיקול דעת הגיוני חיוני. המצב הזה שרה"מ נמנע מלקבל החלטות הביא את ישראל לאבד את כל ההישגים והמנופים שעמדו לרשותה.
במקום להתעמת עם המציאות, נבנית סביב רוה"מ קונספציה מנותקת, בין השאר על טענה שביידן חלש ולא יתנגד לכל מה שישראל רוצה, תאוריה שרק נדרש למשוך זמן של כחצי שנה להחלפתו, ובעקבות כך ניסיון מגוחך לתחזק מציאות מדומה של רעמי מלחמה, אף שזאת הסתיימה כבר מזמן.
סביבת נתניהו בורחת מהמציאות מייצרת אמתלות וסיסמאות ריקות שכל יום שעובר מעמיקות את הפער ביחס למתרחש ומגבירות את ההסתבכות. בינתיים, חמאס חוזר ומתחזק, יותר חטופים מתים, ההסלמה בצפון מתקרבת למלחמה כוללת, וישראל נהיית יותר ויותר מבודדת וחלשה.
בעת שנתניהו ושריו טרודים בלחפש מוצא מהתמרונים הפוליטיים של עצמם, הם מאבדים את היכולת לראות את חומרת תמונת המציאות הכוללת ומאיצים בעצמם את הוורטיגו שנוצר סביבנו.
נתניהו יורה לכל הכיוונים ולא קולע לכלום
הניהול המדיני הכושל הפך את ישראל בעיניי העולם ל״בריון מסוכן ובלתי נשלט״, שיכור שאבדה דרכו החובט בחוזקה בכל הנקרה בפניו. לא זאת בלבד שכל מדינות העולם כבר התרחקו ממנה, כעת גם ארה״ב, עמוד השידרה של ישראל הינה רגע לפני עצירת ישראל משימוש בנשק שלה, דבר שמשמעותו עצירה מוחלטת של ישראל ופגיעה חמורה ביכולת שלה להגן על עצמה, סכנה קיומית של ממש.
החידלון המדיני של נתניהו, המאריך באופן מלאכותי את המלחמה תוך דבקות ברפיח שהיא היעד הכי נפיץ ולא חשוב במלחמה ללא כל תכלית הגיונית, ללא שום תוכנית או שיקול דעת מנומק, מרוקן לחלוטין את הישגי המלחמה ותוקע את ישראל בחוסר ודאות גדולה. נתניהו יורה לכל הכיוונים ולא קולע לכלום, הוא רוצה את עסקת החטופים ועושה הכל שלא תתקיים, הוא רוצה לכבוש את רפיח ורוצה שיחזיקו אותו לא לכבוש אותה כדי שלא יגיע ל-ICC, הוא רוצה את מיגור חמאס אבל בה בעת הוא מחזק אותה במו״מ ומסרב לאלטרנטיבה היחידה האפשרית של רש״פ, ולמעשה מבטיח את הנצחת חמאס.
הוא מכריז על ניצחון מוחלט ועושה הכל הפוך מלהשיג אותו. קיים ספק גדול אם הוא עצמו יודע מה הוא רוצה מעבר להרוויח זמן אישי, אלה שהמחיר הכרוך בזה הוא כישלון ותבוסה ישראלית.
ביידן לא מאמין בנתניהו ובשיקוליו, הוא לא מאמין ביכולת של ישראל בהנהגת נתניהו לנצח את חמאס, הוא רואה בפעולת רפיח אסון שיפגע בארה"ב ובישראל, וקיבל החלטה קשה להשלים עם כישלונה של ישראל למגר את חמאס ולהכיר בהמשך קיומו של ארגון הטרור. הוא החליט במקום נתניהו לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים תוך מניעת כיבוש רפיח ומתן ערבויות לשימור חמאס, בפועל הוא כופה את סיום המלחמה על ישראל. ההסכם האזורי עם סעודיה עובר לבילטרלי וישראל נותרת בחוץ, נזק אסטרטגי עצום לעתיד בטחון ישראל.
סינואר שכשל צבאית, ידו על העליונה והוא מקבל מנתניהו על מגש כסף של סמוטריץ' את תעודת הביטוח שלו, ומצליח מדינית להפוך את ההישג הצבאי של צה״ל לתבוסתה המדינית של ישראל. רב המרצחים יצא מזה, ולישראל לא יוותר אשראי אפילו לסיים את המלחמה בצפון, דבר שגם נסראללה כבר מבין ומסלים.
יש לישראל צ'אנס אחרון לשנות, להביא כעת לשולחן פתרון מדיני כזה שיהיה מוסכם על ארה״ב, מצרים והערביות הפרגמטיות ולהכניס את עסקת החטופים לתוכו ובכך להפוך תבוסה להישג גדול. אך הצעד הראשון אינו מול חמאס, אלא לאזור קצת אומץ שנתניהו צריך לגייס מול שני הקיצוניים בשריו.
אחרת, ישראל תשאיר את חמאס ותאלץ לסיים את המלחמה.
החלטה ברורה, בן גביר ותבוסה או ניצחון ישראל במלחמה.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. היה קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים