התקיפה המיוחסת לישראל בסוף השבוע האחרון באיראן מהווה תגובה ממוקדת, מדויקת ומפתיעה למתקפת הטילים והמל"טים חסרת התקדים של איראן נגד שטח ישראל. נראה כי באמצעות תקיפה מסוג זה ישראל ביקשה לאותת לאיראן, שביכולתה לפגוע בה בנקודות רגישות וכואבות אם תחזור לתקוף את ישראל משטחה, אבל גם לשקף לטהראן כי ישראל נכונה לא להסלים מעבר לכך, בשלב זה. זאת, לאחר שאיראן ספגה בחודש אפריל שלוש מפלות – סיכול בכירי כוח קודס בדמשק בתחילת החודש, כישלון מתקפת התגובה שלה ב-14 באפריל, והפגיעה המדויקת בשטחה בבוקר שישי האחרון. עם זאת, ההעזה האיראנית בשיגור מאות חימושים לישראל מעידה על ביטחון עצמי גבוה בטהראן ומשקפת היחלשות נוספת של ההרתעה הישראלית, והאמריקנית. השאלה אם ההרתעה הישראלית שוקמה במידה מספקת עוד תידרש להיבחן בעתיד.
על פי דיווחים תקשורתיים, התקיפה המיוחסת לישראל כוונה נגד בסיס חיל אוויר באספהאן ("אספהאן תמורת נבטים") ופגעה במכ"ם סוללת S300 רוסית המוצבת בו, המספקת הגנה גם למתקן הגרעין בכשאן הסמוכה. מדובר במערכת ההגנה האווירית המתקדמת ביותר שיש בידי איראן, והפגיעה בה המחישה כי לישראל יכולת להתגבר על מערך ההגנה האווירית האיראני, כולל על נכסי הדגל שלו. בפועל, את הפגיעה שאיראן ושלוחיה לא הצליחו לייצר בשטח ישראל עם כ-500 חימושים הכוללים טילים בליסטיים, טילי שיוט ומל"טים, התקיפה המיוחסת לישראל השיגה בשיגור של מספר טילים בודדים, שהדגימו את פגיעותה של איראן ואת היכולת של ישראל להפעיל מהלומת אש רחבה הרבה יותר.
אפקט משמעותי נוסף של הפעולה הוא מתווה הביצוע וסוג החימוש. האיראנים, שניסו להגחיך ולהקטין את התקיפה הישראלית, טוענים כי התקיפה בוצעה מתוך שטח איראן על ידי רחפנים ולא בהכרח על ידי ישראל. אולם, בתקשורת המערבית מדווחים כי מדובר דווקא בטילים מתקדמים ששוגרו ממטוסי קרב.
סוג ומתווה תקיפת התגובה שנבחר גישר באופן יצירתי על כמה מתחים שהציבו את ישראל בדילמה.
מצד אחד, עצם המתקפה הישירה והרחבה של איראן וכוונתה לפגוע קשה בישראל, גם אם כשלה במבחן התוצאה, שיקפו חציית קווים מסוכנת ותקדימית ופגיעה בהרתעה שלנו, ולכן חייבו תגובה משמעותית שתשיג הרתעה מפני מהלכים דומים של איראן. לא היה נכון לישראל להסתפק בסיכול המתקפה האיראנית, ושמחירה עבור טהראן יסתכם במחיר החימושים ששיגרה לישראל.
מצד שני, ישראל ביקשה להימנע מחילופי מהלומות עם איראן, שיסיטו אותה ממטרות המלחמה בעזה ועלולות להסלים את העימות בצפון בעיתוי לא מיטבי, ולהידרדר למלחמה אזורית. לתרחיש כזה התנגדה גם ארצות הברית, בעלת בריתה הגדולה של ישראל שנחלצה להגנתה, וחוששות ממנו גם מדינות ערב שהשתתפו בקואליציה האזורית, שהתארגנה מול איראן ובאה לידי ביטוי במאמץ הגנה אופרטיבי משותף, חסר תקדים בהיקפו ובביצועיו.
נראה כי אופי התקיפה באספהאן, והשתיקה בעקבותיה, אכן סיפקו לאיראן מרחב הכחשה, ומאמציה להמעיט בעוצמתה ("צעצועים שיירטנו") עשויים להצביע על אפשרות שהחשבון בין ישראל לאיראן בסיבוב הנוכחי אכן נסגר זמנית, הגם שחובת המודיעין להישאר דרוך וערני למקרה שהאיראנים ישנו כוונותיהם.
בינתיים, ישראל קוצרת רווחים מהמתקפה האיראנית חסרת הפרופורציה והכושלת נגד שטחה מצד אחד, ומהתגובה הממוקדת והמאופקת המיוחסת לה מצד שני. במסגרת זאת:
- המתקפה האיראנית הזכירה לעולם את 7 באוקטובר ואת העובדה כי ישראל, כמו אוקראינה, היא דמוקרטיה מערבית שהותקפה בברוטאליות. בנוסף לאהדה לה זכתה, הישגי ישראל בהגנה, ותקיפת התגובה המדויקת המיוחסת לה, המחישו לבעלי בריתנו במערב כי ישראל היא מדינה נכסית וחדשנית בתחום הביטחון והטכנולוגיה.
- היכולות המתקדמות שהפגין צה"ל בהגנה מול איראן ובהתקפה המחישו לאזרחי ישראל את יכולותיו המרשימות וחיזקו את האמון בו.
- ארצות הברית והמערב קיבלו הדגמה למציאות הבלתי נסבלת שתתהווה במזרח התיכון אם איראן תתחמש בנשק גרעיני. על בסיס זה כבר הותנע מהלך דיפלומטי משמעותי, הכולל צעדי ענישה נגד הגופים המעורבים בתוכנית הטילים והמל"טים של איראן, וניסיון לפגוע ביצוא הנפט שלה לסין. זו ההזדמנות לחדש ולהדק את מערכת הלחצים על איראן גם בהקשרי הגרעין, כולל באמצעות מהלך "סנפבק" להחזרת העיצומים הבין-לאומיים הכוללים נגדה.
- מסתמן שישראל פעלה בתיאום עמוק עם ארצות הברית, באופן שאיפשר את הווטו האמריקני על החלטת מועצת הביטחון להכיר במדינה פלסטינית, ויוצר תנאים נוחים יותר לתיאום עם ארצות הברית ומצרים של המהלך הצבאי ברפיח וקטיעת נתיבי ההברחה מסיני לעזה.
- נשמרה הקואליציה האזורית במסגרתה פעלה ישראל, ונוצרה הזדמנות לקדם את ההתארגנות האזורית מול איראן לשלב נוסף של אינטגרציה ונורמליזציה.
- בית הנבחרים אישר את חבילת הסיוע הצבאי לישראל, אוקראינה וטאיוואן, אחרי שישה חודשים של עיכוב מסיבות פוליטיות פנים-אמריקניות. תהליך החקיקה צפוי להסתיים ביום שלישי בהצבעה בסנאט. בכך, גרמה ההתקפה האיראנית לפגיעה באינטרסים של רוסיה וסין, איחדה את המחנות הפוליטיים בוושינגטון ו"שיחררה" עבור ישראל סיוע צבאי רחב היקף (מעל 10 מיליארד דולר) עבור המלחמה.
למרות שורת ההישגים של ישראל, המהלומות הישירות בינה לבין איראן, גם אם תיעצרנה בשלב זה, פותחות עידן חדש ומסוכן של שינוי פוטנציאלי בכללי המשחק בין שתי המדינות. מחוקי משחק של "מלחמת צללים" ושימוש בשליחים, ישראל ואיראן עלולות לעבור למערכה ישירה ועצימה, ששתי המדינות תתקשינה לעמוד בה נוכח יכולות ההרס ההדדיות שבידיהן.
בעקבות המתקפה שיזמה, איראן מצטיירת כמי שנכונה להקרין כוח ולפעול באגרסיביות חסרת תקדים מול ישראל ומדינות נוספות באזור. אלו מבינות שהן עלולות להיות הבאות בתור, אם איראן, שזוכה לגיבוי מרוסיה וסין, לא תיבלם וההרתעה מולה, במיוחד מצד ארצות הברית, לא תשוקם באמצעות איום צבאי אמין. תרחיש כזה עלול לדחוף את איראן להתקדם ולחצות קווים אדומים גם בתוכניתה הגרעינית, דוגמת העשרת אורניום לרמה צבאית או מאמצים מחודשים לפתח נשק גרעיני.
לישראל אין אינטרס להיגרר למלחמה ישירה עם איראן, אלא לשמר ולהדק את מערכת הלחצים העולמית עליה למניעת התגרענותה ותוקפנותה האזורית, ובמקביל להתמקד בשחרור החטופים בעזה, בהחזרת התושבים בגבול לבנון ובמיצוי ההזדמנות האסטרטגית באזור.
כדי לקדם יעדים אלו, על ישראל ליזום מהלך לשינוי כיוון אסטרטגי, שיחלץ אותה מהמבוי הסתום, וישמר, ימנף ויבצר את ההתייצבות הבין-לאומית מאחוריה בעקבות המתקפה האיראנית. במוקדו:
- סיום המלחמה בעזה - ישראל תכריז על נכונות לעצירת המלחמה בתמורה להחזרת כל החטופים. למהלך כזה סיכוי סביר להניע עסקת חטופים, ולהביא להפסקת הלחימה ברצועה (תוך הבנה שחמאס, במוקדם או במאוחר, יספק לנו עילה להמשיך לחדש את המערכה לפירוק שלטון הארגון ויכולותיו הצבאיות).
- חתירה להסדר בצפון - בעקבות הפסקת הלחימה ברצועה תיפסק כנראה הלחימה גם בצפון ותיבחן אפשרות להרחקת חיזבאללה מהגבול בהסדר מדיני.
- החייאת הנורמליזציה - על בסיס שני מהלכים אלו ישראל תוכל למצות את ההזדמנות לתיאום עם וושינגטון סביב קידום מפת דרכים לנורמליזציה עם סעודיה; ולתרגם את ההתארגנות האזורית המהירה להגנת ישראל מול ההתקפה האיראנית, מהרמה האופרטיבית לרמה המדינית, הישג שיבודד את טהראן באזור. התגייסות ערבית ובין-לאומית למימוש מטרות אלה תלויה בנכונות ישראלית לאפשר לגורמי פת"ח ורשות פלסטינית "מחודשת" להיות חלק מהפתרון ומהיום שאחרי בעזה.
כל אלו יקלו על ישראל לגייס קואליציה ישראלית-ערבית-אמריקנית, שתכליתה קידום תחליף מתון ומקובל לשלטון חמאס ברצועה, וניהול מערכה-רבתי ממושכת נגד הארגון, כולל נגד מקורות המימון והתמיכה המדינית שלו, לצד הסדרה מול מצרים בנוגע לחסימת נתיבי ההברחה בגבול עם עזה.
בשורה התחתונה, העימות עם איראן בחודש אפריל 2024 הוא תזכורת חשובה לממשלת ישראל מהו האיום המשמעותי ביותר על ביטחונה ושגשוגה – איראן וחיזבאללה יותר מחמאס בעזה, במיוחד אחרי שהוכה קשות. על בסיס זה, ממשלת ישראל צריכה לעדכן את מטרות המלחמה והעדיפויות בין הזירות שנקבעו בחודש אוקטובר אשתקד, ולחזק את הקואליציה האזורית ואת הברית עם ארצות הברית לטיפול במשטר הקיצוני באיראן ובעצירת התחמשותו בגרעין.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL