אימהות שכולות, נשים שכולות, חברות, ארוסות, אחיות, ילדות - עשרות אלפי ילדות, נערות ונשים שמשהו בהן כבה במהלך המלחמה כשאיבדו את היקר להן מכול, וממשלת ישראל משאירה את זעקתן דוממת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה.

הערב (ראשון) ומחר נציין את יום הזיכרון 2024, שנערך השנה בצל מלחמת חרבות ברזל והאירועים הקשים שפקדו את ישראל ב-7 באוקטובר ולאחריו. כבכל יום זיכרון, מדינת ישראל תנציח את נופליה בטקסים ממלכתיים, כשאירועי היום ייפתחו בטקס הממלכתי הראשי הנערך באתר לאומי, סמל העם היהודי: הכותל המערבי.

קהל המשתתפים יורכב כתמיד ממשפחות - משפחות דתיות, מסורתיות וחילוניות כאחד, מהעיר ומהפריפריה, מהקיבוצים ומהמושבים, גברים ונשים, מהערים ומהיישובים. לכולם משותף דבר אחד: האובדן העצום והשכול.

בשנה זו, בולט גם אובדנן של המשפחות שאיבדו אישה, בת, חברה או אימא במהלך הקרבות, האירועים הקשים בשבת השחורה ועוד. גבורת הנשים והקורבן שהקריבו בשנה זו דובר רבות וגם ההיבט של השכול נוכח מאוד וכואב.

ועדיין, למרות שבקהל המשפחות השכולות יושבות נשים רבות מאוד, בנות משפחת השכול, ולמרות הנשים הרבות שאיבדו את חייהן על הגנת העם והארץ, לרחבת הטקס עולים גברים בלבד. בן יקרא את תפילת יזכור, אב שכול יאמר קדיש. קולן של האימהות, הילדות, האחיות והנשים שוב לא יישמע כלל וה"תפקיד" היחיד שיינתן לאישה הוא הדלקת נר הזיכרון.

המצב הזה הוא עיוות בלתי נסבל. לא ייתכן כי בטקס הממלכתי של מדינת ישראל לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הנשים נשארות מחוץ לטקס.

טקס יום הזיכרון בכותל (צילום: נועם רבקין, פלאש 90)
האם לא ניתן לשלב נשים בין הדוברים והמשתתפים? (ארכיון) | צילום: נועם רבקין, פלאש 90

על אף שהלכתית יש דעות רבות התומכות באמירת קדיש על ידי נשים ועל אף שקריאת תפילת יזכור היא בוודאי לא בעייתית מבחינה הלכתית לקריאה על ידי נשים, אנו מבינות שאולי יהיו משפחות שיתנגדו לכך, והדבר האחרון שיש לעשות הוא לפגוע במשפחות השכולות ביום הזיכרון.

אך מנגד, מדוע לא מוצאת מדינת ישראל, במשך למעלה משבעה עשורים מאז שהוקמה, דרך ראויה ומכבדת לשלב נשים בטקס הממלכתי החשוב מאוד הזה? האם אישה לא יכולה לשאת את דבר המשפחות השכולות, למשל? האם אי אפשר לחשוב על דרך בה אימהות לחיילים, חברות ונשים של נרצחים, בנות של שוטרים ומפקדים בצה"ל יוכלו לבוא בה לידי ביטוי?

חשוב לציין, כי הבעיה לא מתחילה ולא מסתיימת בטקס יום הזיכרון, אם כי היא בולטת במיוחד באותו היום. גם בטקס הרשמי של הדלקת נרות חנוכה בכותל, למשל, לא ניתן לאישה להדליק נר חנוכה בברכה.

ההדרה וההשתקה נמשכות, ולא רק בחגים. אנו, נשות הכותל, חוות את ההדרה וההשתקה מידי חודש בחודשו. בהוראת רב הכותל והמקומות הקדושים, תפילתנו מופרעת על ידי רמקולים מידי חודש, והכול במטרה להשתיק אותנו ואת תפילתנו, נערות ונשים מגיעות באופן מאורגן כדי לשרוק, לצעוק, לקלל ולהפריע לתפילת הנשים שלנו, ולא מורחקות מהמקום. 

השתקת נשים בכותל בולטת וכואבת במיוחד בטקס יום הזיכרון, כיוון שהיא כלל לא נערכת ברחבת התפילה. כאשר מעוותים מקורות דתיים כדי לדרוש שנשים יתפללו רק בלחש בכותל, לא ידליקו נר חנוכה, ולא יהיו חלק מהמעמד הדתי, הדבר זולג בקלות גם למרחב הממלכתי.

כעת, לפני התקדש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, חייבת מדינת ישראל לקבל החלטה היסטורית, מכאן ולהבא, כי נשים לא יודרו עוד מהטקס הממלכתי וכי קולן וכאבן יישמע.

>>> יוכי רפפורט היא מנכ"לית נשות הכותל