כמה תובנות על ההסכמה של חמאס, כביכול, לעסקת חטופים ועל המבצע שהחל ברפיח - כדאי לעשות קצת סדר במה שנראה כדברים סותרים, עיכוב מיותר, ולמען האמת מבטאים לראשונה זה חודש יוזמה ישראלית שאולי מובילה אותנו לסיום המלחמה.

עסקת החטופים

חמאס, לכאורה, הסכים להצעה, אך בפועל מדובר בהצעה שונה מהותית מזו לה הסכימה ישראל. ישנן שתי נקודות מחלוקת מרכזיות: סוגיית הפסקת המלחמה, וסוגיית הזהות של אסירי העולם שישוחררו במסגרת עסקה. בסוגיה הראשונה, ההצעה של המתווכות מקובלת על ישראל מכיוון שלא מוזכר בה הביטוי "הפסקת המלחמה". הביטוי המוצע עמום יותר - "הפסקת הפעילות", והוא מאפשר גמישות לחידוש המלחמה בעתיד, לו ישראל תבחר בכך. בסוגיה השנייה טמון המילכוד שאינו מאפשר לישראל לקבל את העסקה: ישראל מוותרת על זכות הווטו בנושא ההחלטה על האסירים הפלסטינים שישוחררו, ומדובר בעניין מהותי.

מתוך הפרסומים הגלויים של מתווה העסקה, בשלב הראשון, עבור שחרור של כל חיילת ישראלית חטופה ישוחררו 50 אסירים, ביניהם 30 אסירי עולם. כלומר, בסך הכול בסיום החלק הראשון ישוחררו 150 אסירי עולם לפי דרישת חמאס, כאשר ישראל לא רשאית להתערב בכך. אם זה אכן יקרה, ישראל משחררת את כל אסירי העולם המשויכים לחמאס, ומשחררת את כל האסירים הכבדים (החברים של סינוואר). אם כך יקרה, אז לא ישארו בידי ישראל קלפי מיקוח לשלב השני. בפועל, ישראל משחררת את כל מי שבאמת חשוב לחמאס ולא מקבלת את כל החטופים בחזרה.

בנימין נתניהו, יחיא סינוואר (צילום: Ali Jadallah, מארק ישראל סלם, פלאש 90, Reuters, Getty images)
לפי ההצעה, ישראל נותנת הכול - ולא יכולה להבטיח את שחרור כל החטופים (ארכיון) | צילום: Ali Jadallah, מארק ישראל סלם, פלאש 90, Reuters, Getty images

ברור כי במצב זה ישראל ניגשת למשא ומתן על השלב השני (שיחל במעלה מימוש השלב הראשון) כאשר ידה על התחתונה. חמאס משיג את כל הדרישות שלו בשלב הראשון, למעט התחייבות ישראלית להפסקה מוחלטת של המלחמה. 

המבצע ברפיח

למבצע ברפיח ארבע מטרות:

  1. הגברת הלחץ הצבאי על חמאס, על מנת לשפר את הסיכויים לעסקת חטופים בתנאים טובים יותר.
  2. חסימת הגבול בין מצרים לרפיח על מנת למנוע הברחה עתידית של כלי נשק ואמצעי לחימה לחמאס.
  3. נטילת השליטה של חמאס ממעבר רפיח כביטוי לאובדן הריבונות של חמאס על הרצועה.
  4. פירוק ארבעת גדודי חטיבת רפיח, על כל המשתמע מכך: השמדת פעילים ומפקדים, ניטרול המנהרות התת-קרקעיות ועוד.

בהיעדר הסכמה או התפשרות חמאסית, המשך המצב הסטטי שבו היינו מצויים הוא רע לישראל. טוב שנכנסה אנרגיה חדשה למערכה. למרות הוויכוח אודות תועלת הלחץ הצבאי בהשפעה על שחרור חטופים, מה שלא הושג עד כה, ברור לכל כי היעדר לחץ מבצעי אינו מועיל ולא משפר את מצבנו לקראת עסקה.

תקיפת צהל ברפיח (צילום: AFP via Getty Images)
עדיף לא להצהיר על היקף המבצע, תקיפה ברפיח | צילום: AFP via Getty Images

השתלטות על גבול הרצועה ומעבר רפיח הם הישג חשוב ביותר, המשך פירוק הגדודים משני לו. וזאת משום שגם לאחר פירוקם, ולאחר השמדת חמאס שם, אם לא נחליט על הסמכות השלטונית שמחליפה את צה"ל שם, אז אנו צפויים לעוד אכזבה לאחר נסיגתנו - חמאס יחזור לשלוט באותם אזורים בדיוק. כיבוש מוחלט של רפיח לא מבטיח ניצחון מוחלט, ויצירת ציפיות מוגזמות בנושא אינה מועילה.

המלצות

  1. עסקאות חטופים מדורגות אינן עובדות. יש לעבור לתפיסה אחרת של עסקה אחת ובה ישראל מציעה את ההפסקה המוחלטת של המלחמה תמורת כל החטופים. ומה יקרה אחר כך? האם לעולם לא נפעל בעזה? האם נותיר את חמאס על כנו ונכיל את בניין הכוח שלו? לתחושתי, לאחר 7 באוקטובר - לא!
  2. המבצע ברפיח רק החל, ולא כדאי להצהיר על היקף המבצע. מדובר במבצע מתפתח, אסור לייצר ודאות לאויב. צה"ל יעמיק את התמרון ככל שיידרש על מנת להשיג את המטרות שהוצגו לעיל, על פי סדר העדיפות שהוצג.

>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)