גנץ נאם הערב (שבת), ועם כל משפט שלו הזדמר אצלי משפט מהשיר "בלדה לנאיבית": כולם אמרו לכם אתם זוג משמיים/ עכשיו השמיים ריקים ובינתיים/ יום בא ויום הולך/ ואת נשארת נאיבית שכמותך.
הוא, פטריוט אחראי, דיבר על פוליטיקאים חסרי אחריות השולחים חיילים לקרב, החושבים על עצמם, על שיקולים אישיים ופוליטיים בקודש הקודשים של הביטחון. כשהגיע הפאנץ' על "רגע האמת של נתניהו", הפסקתי לשיר ופרצתי בצחוק: נתניהו ואמת?
ניחא, מילא, נניח שהוא שכח, בסערת כתיבת הנאום, מה אמרו על נתניהו ועל אמת וביטחון כל אלה שנגעו בו ונגעו בביטחון (שמיר ושרון, רבין ופרס, ברק ומופז, בוגי וליברמן, בנט וגלנט) - אבל הוא עצמו הרי, כך סיפר בזמנו, לפני כניסתו הקודמת לממשלת נתניהו, אמר לו: ביבי, בוא נבנה צעדים בוני אמון. נתניהו הניח אז את כף ידו על ברכו, הביט בו במבטו הפתייני ואמר לו - בני, אין צורך, יש בינינו אמון. לימים פירק את הממשלה רק כדי לא לקיים איתו את הרוטציה.
גנץ ואיזנקוט, חיילים של המולדת, נכנסו לממשלת החירום בלי דרישות, תארים ותיקים. הם נכנסו תחת האלונקה כדי לשאת על גבם את מעמסת הביטחון. נתניהו היה אז מפורק והיסטרי. הם צריכים היו לדעת שהם יועדו לשאת אותו. הם צריכים היו לדרוש אז צעד אחד בונה אמון, רק אחד: להוציא מהממשלה את הקנאים, כדבריו, בן גביר וסמוטריץ'. הם צריכים היו לדעת, שנתניהו מבין רק את שפת הכוח. סמוטריץ' כינה אותו "שקרן בן שקרן", ואז סחט ממנו גם את האוצר וגם את החלק המדיני ממשרד הביטחון.
בנאומו נגע גנץ בנקודות הנכונות: במצפן האסטרטגי, בחטופים, בצפון המופקר ותושביו העקורים, ביחסינו הבין-לאומיים, בהשתמטות מהשירות. הוא אפילו נקב (מאוחר מדי) בתאריך (מאוחר מדי) ליציאה מממשלת בן-גביר וסמוטריץ' (בינינו, נתניהו הוא ראש ממשלה בתואר אך מזכיר הממשלה בפועל).
הוא חייב היה לדרוש מנתניהו להתפטר. הוא צריך היה לעשות זאת גם לאחר שהוועדה לחקר אסון מירון קבעה את אחריותו האישית לאסון. הוא יכול היה להזכיר, שגולדה מאיר התפטרה אחרי מלחמת יום כיפור בלי קשר לבחירות. כך עשה מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון הראשונה. למען הסר ספק: אין להשוות את עומק אחריותו לטבח הגדול בתולדות ישראל למידת אחריותם של גולדה ובגין. גם לא את ייסורי המצפון שהיו להם לעומת מצפון שכנראה אין לו.
עכשיו נשאלת השאלה, מה יעשה גלנט אם וכאשר יפרשו גנץ ואיזנקוט? אם יישאר, הוא יהיה מופקר למלתעות של מירי רגב ויריב לוין, ד"ר קרעי, משה סעדה ושות'. אם יפרוש, יופקר משרד הביטחון.
הממשלה הזו בלי גנץ ואיזנקוט תקרב אותנו לתחזית האימים של נתניהו, שהיא החזון של הקנאים: לעמוד לבד ולהילחם בציפורניים.