שישה חודשים ברצועת עזה, ליל הסדר מאחורינו, אירועי יום העצמאות לפנינו, 133 חטופים במנהרות חמאס ולא ברור לאן אנחנו הולכים.
תמימות דעים רווחת בישראל ובארצות הברית שישראל פגעה והשמידה את רוב כוחו המאורגן של חמאס ברצועת עזה. נכון להיום, חמאס אינו מהווה סכנה ממשית, בוודאי לא ביכולתו להוציא אל הפועל התקפה בסגנון 7 באוקטובר. מאידך, מספר לוחמיו של חמאס עדיין חיים ונאמנים למטרה. מפקדי הכוח הצבאי של חמאס והנהגתו המדינית עדיין במקומם ואפילו ברחובות הרצועה ניתן להבחין בסימני השליטה מנהלית שלו. כל יום שעובר ללא יוזמה שלנו מחזיר אותנו קרוב יותר לנקודת ההתחלה - הנקודה שבה היינו ערב 7 באוקטובר.
הניסיונות הרבים לקיים משא ומתן על החזרת החטופים עלו בתוהו. הלקח המתבקש הוא שאין בכוונת סינוואר לשחרר אף לא איש או גופה מהחטופים, אלא תמורת הפסקת הלחימה ויציאת צה"ל מהרצועה. מנגד, עמדת נתניהו, ועימו רוב בקבינט, נחרצת שצה"ל לא יסיים את הלחימה ולא ייצא מעזה לפני שישלים את ההשתלטות על רפיח וציר פילדלפי.
בפני מדינת ישראל עומדות, אם כן, שלוש חלופות. הראשונה היא להמשיך את הדריכה במקום – צה"ל ישלים את ההכנות לחידוש הלחימה, אך לא יתקדם. ההתנגדות להמשך הלחימה תדעך, ובהדרגה חמאס יחדש את שליטתו ברצועה. נגד הסחף הזה ישראל תתעקש לשמור על הביטחון השוטף בכוחות עצמה. זוהי מציאות זהה לזו שהתרחשה בלבנון ברצף במשך 18 שנים. ואז ישראל תתייצב שוב מול השאלה - מה עושים?
החלופה השנייה היא חידוש תנופת הלחימה. כניסה לרפיח והשתלטות על ציר פילדלפי. זוהי חלופה אפשרית מבחינה צבאית, אך תעורר זעם מצד כל השחקנים המעורבים ובראשם מצרים וארצות הברית. מעמדה של ישראל ייחלש, מספר הנפגעים בקרב כוחותינו יעלה והשאלה העיקרית שתתעורר היא מה יהיה גורלם של החטופים. צריך להניח שאם נשלים באופן מלא ומוחלט את המהלך, נמצא את סינוואר וצוותו מוקפים בחטופים כחגורת נפץ. אם נחליט לעצור צעד אחד קודם לכן, תמונת המציאות תהיה זהה לזו שבפניה אנו ניצבים כיום.
במצב שנוצר, לפני שיהיה מאוחר מידי, ישראל צריכה להטיל את כל כובד המשקל כדי לגבש ולמנות ניהול חלופי לחמאס ברצועה. לשם כך, יש לשלוח מיד וללא דיחוי צוות משימה לוושינגטון ולדון עם הממשל כיצד מגבשים שלטון חדש.
לארצות הברית, למצרים, לרשות הפלסטינית וגם למדינות המתונות יש עמדות ותנאים משלהן בנושא. בדיוק משום כך התנעה אגרסיבית של המהלך, בהובלת ארצות הברית, היא הדרך היחידה. הצוות המשותף ידון, יקשיב לחילוקי הדעות, ינטרל אותם ויגשר בין הצדדים. כאשר תגובש חלופה לשלטון חמאס ברצועה הלחץ על ישראל יפחת, והצורך להיכנס לרפיח יתייתר. תיסלל הדרך לפתרון המבוסס על החזרת החטופים תמורת הפסקת הלחימה.
הנקודה החשובה היא שלא משנה מה יקרה בשטח, בין אם קיפאון או התקפה או דעיכה הדרגתית, דבר אחד ברור - את המאמץ לגבש חלופה שלטונית לרצועת עזה אין לעצור אלא להאיץ. ארצות הברית היא המובילה של צוות ההיגוי, ועלינו להתמקד בה.
>>> אלוף במיל' איתן בן אליהו הוא מפקד חיל האוויר לשעבר