עופר וינטר התנגש בתקרת הזכוכית

עופר וינטר צודק על פי ראייתו. אתמול (שלישי) נאם תת אלוף עדיין בשירות פעיל, עופר וינטר, באירוע לרגל יום ירושלים ואמר בין השאר את הדברים הבאים: "מנצחים עם מה שיש. חוסר בתחמושת? אין לגיטימציה? שטויות ובלבולי מוח. מי זה האויב הזה בכלל? מי זה חיזבאללה הזה בכלל? יש כמה פלסטינים מצ’וקמקים שקוראים לעצמם חמאס". וינטר אומר בדיוק את מה שמצופה ממפקד קרבי לוחם בדרג השדה לומר ולהקרין לחייליו. "מנצחים עם מה שיש". זו אמירה שמבטאת את ההבדל בין מפקד לוחם ברמה הטקטית לבין מנהיג צבאי הפועל ברמה האסטרטגית.

תפקידו של המפקד הלוחם ברמה הטקטית הוא אכן להילחם ולנצח עם מה שיש. אין זה מתפקידו או מתכונותיו לערוך שיקולים אסטרטגיים – מדיניים, אזוריים, כלכליים, חברתיים. תפקידו הוא להביט דרך חור הכוונת, לזהות אויב ולהשמידו. לא להאדירו, לא לחשוש מפניו ולהעניק ללוחמיו תחושת מסוגלות ועליונות. כמי ששירת שנים רבות כמפקד שדה טקטי לא יכולתי לנסח את הדברים טוב יותר.

הבעיה נוצרת כשמפקדים כאלה מטפסים למקומות בהם נדרש לפעול גם ברמה האסטרטגית וממשיכים לחשוב כמפקדי שדה טקטיים. אם הם ממשיכים לחשוב שניהול מלאי תחמושת זה שטויות, אם הם מזלזלים בחשיבות בנייתה ושימורה של לגיטימציה בינלאומית לפעולותינו - שמשם מגיעה התחמושת והכלכלה שלנו, אם הם מכנים תהליך התעצמות אדיר של אויב בכינוי "צ'יקמוק" בדיוק כמו הארוגנטיות שעלתה לנו באסון שמחת תורה, אזי מדובר במפקדים שבטעות פרצו את תקרת הזכוכית הטבעית שלהם. כזאת שמעולם לא הייתה גבוהה יותר מזו של מפקד שדה טקטי לוחם. מאותו רגע ואילך, אותן תכונות פיקודיות נפלאות שהובילו לוחמים לקרב ולניצחון הופכות להיות תכונות מנהיגותיות הרסניות המובילות עם לכישלון וחורבן.

לפני 1,890 שנה התייצב מפקד צבאי אמיץ ועשוי ללא חת בראשו של מרד באימפריה החזקה ביותר שהתקיימה בעולם העתיק. כמפקד קרבי לוחם הוא הוליך את לוחמיו לשורה של ניצחונות טקטיים מפוארים. הוא "ניצח עם מה שיש". בסופו של דבר הוא סחף את העם לאסון האסטרטגי הגדול בתולדותיו שהביא לחורבנו ולגלותו עד המאה שעברה. כינויו היה בר כוכבא, אולם היו שכינו אותו בר כוזיבא, מלשון כזב, משיח שקר.

תת אלוף עופר וינטר צודק באמירתו ש"מנצחים עם מה שיש". התבטאותו בטרם פשט את מדיו מצביעה במשהו על ההחלטה לגביו. כל אחד מאיתנו צריך להשלים עם תקרת הזכוכית שנקבעה לו, כמפקד שדה טקטי ולוחם עז שהייתי גאה להיות מפקדו, עדיף שעופר ייזכר יותר כבר-כוכבא ולא כבר כוזיבא.