בחלוף שנה וחצי מאז שהתמנה לתפקיד השר לביטחון לאומי, אחד ההישגים העיקריים שאיתמר בן גביר זוקף לזכותו הוא שמשטרת ישראל זזה ימינה.

מדובר במגמה קבועה שניתן לבחון ולאשש ב-3 זירות פעילות נפיצות, שבהן פועלת המשטרה על ציר זמן של חודשים: המעורבות המוגבלת בעימותים בין מתנחלים לפלסטינים בשטחים, היד הרפה שנוקטת המשטרה נגד פעילי ימין שחוסמים שיירות הומניטריות בדרכן לעזה וההתנהלות הכוחנית של שוטרים בהפגנות נגד הממשלה ובעד החזרת החטופים בתל אביב, בקיסריה ובירושלים.

אסור לטעות: משטרת ישראל אינה משטרה פוליטית. היא פועלת על פי שיקולים מבצעיים לאכיפת החוק ומילוי הנחיות של הדרג הפוליטי, כמתחייב במדינה דמוקרטית שומרת חוק. אבל התחום האפור בשיקול הדעת - הן של שוטרים שניצבים מול מפגינים בנתיבי איילון והן של מפקדים שפועלים במחוז ש"י בשטחים - שיקול הדעת הזה יותר ויותר מוטה ונוטה בכיוון ההצהרות, הקריאות והנאומים של השר הממונה איתמר בן גביר.

מפגינים למען שחרור החטופים חוסמים את איילון (צילום: דפי כהן)
הפער ביחס למפגינים ברור ומדאיג, מוחים על נתיבי איילון | צילום: דפי כהן

גם גורמים בפיקוד המשטרה מודים בחדרים סגורים: רוחו (של בן גביר) מחלחלת למטה ומדרדרת את הארגון למקומות שלא האמנו שנגיע אליהם. האיש הזה הצליח להזיז ולהטות קבוצות גדולות מקרב השוטרים - זוטרים, דרגי ביניים ואפילו בכירים - לפעול להגיב ובכך להתיישר עם משנתו, גם אם הם לא מצהירים או מודים בכך בגלוי.

מטבע הדברים, יש בארגון, שמונה יותר מ-35 אלף משרתים, גם כאלה שתמכו בדרכו וברעיונותיו של בן גביר עוד לפני שהתמנה לתפקידו. יש כאלה לא מעט גם בצה"ל ואפילו בשב"כ. יעידו על כך 10-8 מנדטים שהוא מקבל בסקרי דעת קהל כבר חודשים ארוכים. אבל בארגון שמוביל את אכיפת החוק במדינה מצופה היה מהפיקוד הבכיר להתמודד ולפעול ביתר שאת להפריד הפרדה מלאה בין הפעילות המבצעית לבין תמיכה או הסכמה עם משנתו ורוחו של השר.

האתגר של המפכ"ל הבא

לא צריך להיות מומחה גדול למשטרה כדי להבחין בזליגה הזאת בטיפול של השוטרים בהפגנות הסוערות בתל אביב, בקיסריה ואף בירושלים, כששוטרים וקצינים מאבדים את שיקול דעתם בתגובה כוחנית לא-מידתית עד כדי השפלה של בני משפחות חטופים ובעיקר במפגינים שמובילים את המאבק בממשלה ובעומד בראשה. וזה לבטח בא לביטוי בעצימת העין המתמשכת וברפיסות באכיפת החוק בשטחים, כשנערי הגבעות ופעילי ימין קיצוניים יוזמים פרובוקציות ומתעמתים עם פלסטינים. המציאות הזאת הביאה לכך שבצה"ל ובשב"כ הוחלט להפעיל כוחות מג"ב שמסופחים לצבא בלי לעדכן או לשתף את המשטרה באירועי חיכוך בין פלסטינים למתנחלים בשטחים. בצה"ל, בעיקר בפיקוד מרכז, ובשב"כ טוענים ששוטרים במחוז ש"י של המשטרה פועלים ברוח השר איתמר בן גביר ואינם ממצים את הדין עם חשודים ופורעים יהודים. על פי הטענה הזאת, לא מעט אירועי פשיעה לאומנית בשטחים כלל אינם מדווחים ולכן אינם מטופלים.

שוטרים ומפגינים במעבר כרם שלום (צילום: דוברות המשטרה)
בן גביר השפיע ישירות על היחס למפגינים בכרם שלום, ארכיון | צילום: דוברות המשטרה
מתיישב יהודי ברמת מגרון (צילום: חיים גולדברג, FLASH90)
מחוז ש"י אינו עושה מאמץ למנוע פשיעה לאומנית בשטחים, ארכיון (למצולם אין קשר לכתבה) | צילום: חיים גולדברג, FLASH90

הזירה השלישית שממחישה את החדירה וההשפעה של השר בן גביר היא הפעילות בעצימות נמוכה בניסיונות למנוע פגיעה בשיירות ההומניטריות שעושות דרכן לעזה. כאן הגדיל השר הממונה על אכיפת החוק כשביקש מהמפכ"ל לא לשבץ יחידות ארציות - שנחשבות מובחרות - במאבקים עם מפגינים שחוסמים את דרכן של השיירות.

בחינה כוללת של כל התהליכים הללו מובילה למסקנה עגומה: השר איתמר בן גביר אכן מצליח לדחוף ולהזיז קבוצות לא מבוטלות במשטרה להתיישר עם דרכו ומשנתו. לזכותו צריך לומר שהוא עצמו עושה זאת כמעט בגלוי: רוב ההנחיות שלו מתפרסמות, לעיתים בגאווה לא מוסתרת. מה שמדאיג בתהליך הזוחל והמתמשך הזה היא העובדה שבכיפוף הידיים המתמיד בין השר לביטחון לאומי לבין פיקוד המשטרה, בדרך כלל ידו של איתמר בן גביר על העליונה. ככל שהתהליך הזה נמשך, הוא הופך ממדאיג למסוכן.

זה יהיה האתגר של מפכ"ל המשטרה הבא. זה יהיה גם מבחנו.