ממשלת ישראל ומערכת הביטחון מתנהגות כמו מכורים בקריז. מדינת ישראל עומדת בפני הזדמנות היסטורית לפרק את אונר"א - אחד הגורמים המרכזיים שמנציחים את הסכסוך, מייצרים תשתיות לטרור ופוגעים בלגיטימציה של ישראל. מדינות רבות המממנות את אונר"א, מארצות הברית ועד לבריטניה, משעות כרגע את המימון שלהן לארגון על רקע גילויים על המעורבות של ערבים עזתים, עובדי הארגון, בטבח 7 באוקטובר. במקום להסתער על ההזדמנות לפירוק הארגון ושלל השקרים שהוא מתחזק, החל מכך שהפלסטינים הם "פליטים" (הם לא) ושיש להם "זכות שיבה" (אין להם), הממשלה ומערכת הביטחון מגיבות בהצהרות ריקות, הססנות, וחזרה להתמכרות הוותיקה ל"קניית שקט".
במשך עשרות שנים, ממשלות ישראל ומערכת הביטחון תפקדו בתור הלוביסטיות מספר אחת של אונר״א ומעניקות לארגון הגנה רב-שכבתית. ההגנה כוללת פעילות לובינג בבירות המערב כדי להבטיח שהמימון השוטף לאונר"א יימשך (ויצויין שמדובר ביותר ממיליארד דולר בשנה), ניסיונות השתקה של מי שמנסים לפגוע במימון לאונר"א עד כדי הנחיות לשגרירי ישראל בבירות המערב לפעול מול חברי קונגרס וחברי פרלמנט שמעוניינים לפעול נגד אונר"א כדי "להוריד אותם" מהנושא, וגם גניזה של חומרים מודיעיניים המוכיחים שאונר"א משולבת עמוקות עם ארגוני הטרור, וזאת כדי לא לפגוע בתדמית הארגון כארגון נייטרלי ולגיטימי המבצע פעילות חשובה. למעשה, העובדה שרוב הציבור בישראל יודע כל כך מעט על אונר"א ותפקידו ההרסני בהתמשכות הסכסוך נובעת מהרצון הממסדי הישראלי שלא להפנות תשומת לב לארגון זה.
ממשלות ישראל ומערכת הביטחון פעלו עשרות שנים מתוך תפיסה עקומה ומוטעית שאונר"א הוא "הרע במיעוטו" ואפילו "גורם ממתן". בפועל, אונר"א הוא הגורם הרדיקלי ביותר באזור, יותר מכל אימאם וכל מסגד, דווקא בגלל שהוא חוסה תחת המכובדות של האותיות UN והמימון המערבי. כאשר ילדים פלסטינים בעזה, בגדה, בסוריה, בלבנון ובירדן לומדים בכל יום על פני שנים, שהם "פליטים" ממלחמה שהתקיימה לפני יותר מ-70 שנים, שיש להם זכות להתיישב במדינה שהם מעולם לא היו אזרחיה בשם "שיבה", כשהם לומדים שזרים לבנים, אימפריאליסטים, קולוניאליסטים, צלבנים, יהודים בזויים גנבו מהם את הארץ שלהם, אז אין פלא שהם גדלים להאמין שהדבר הנעלה ביותר שהם יכולים לעשות עם חייהם זה לפעול באלימות ל"שחרור פלסטין מן הנהר ועד הים".
תעשיית פליטות פלסטינית
לאורך כל המאה ה-20 אימפריות התפוררו, גבולות חדשים שורטטו ומדינות חדשות הכריזו על עצמאותן. תהליך זה היה תהליך אלים ומדמם שכלל שתי מלחמות עולם, שלל מלחמות אזרחים ומלחמות אזוריות. עשרות מיליוני אנשים הפכו לפליטים כשהם ברחו או גורשו לצד השני של הגבול החדש, בדרך כלל לצד שהיה עם קבוצה אתנית דומה לשלהם. הם ומאות מיליוני הצאצאים שלהם אינם נחשבים פליטים כיום, מן הטעם הפשוט שהם המשיכו בחייהם, התיישבו במקומם או במקום חדש והפנימו שעליהם לקבל את המציאות המדינית החדשה שהמלחמות יצרו. סיום מצב הפליטות נחשב חלק מהותי מסיום מצב המלחמה. המעבר לתקופה של שלום באירופה ובמקומות אחרים הייתה לא במעט בשל ההבנה שעל הפליטים לבנות חיים חדשים ולהביט קדימה, לא אחורה.
כך נהגו כל הפליטים בעולם. גם ישראל קלטה את הפליטים היהודים ממלחמת העצמאות מהגדה, מירושלים ומעזה. היא קלטה את מאות אלפי הפליטים שהגיעו ממדינות ערב, שביצעו טיהור אתני מלא של היהודים הבלתי-מוגנים מכל המרחב הערבי, וכמובן את מאות אלפי הפליטים מאירופה וממחנות העקורים. מדינת ישראל קלטה יותר ממיליון פליטים תוך כמה שנים ועשתה זאת ללא סיוע בין-לאומי.
חריגים מכולם היו הפליטים הערבים ממלחמת העצמאות. היה ברור לערבים שקליטה מוצלחת של הפליטים תהווה אישור לסיום המלחמה מול המדינה היהודית ובכך יעניק לה שקט ויציבות שלא הייתה להם שום כוונה לאפשר לה. לכן, בעוד עשרות מיליוני פליטים מכל העולם סיימו מלחמות והמשיכו הלאה בחייהם, הפליטים הערבים מהמלחמה ומדינות ערב אליהן ברחו סירבו לכל תהליך של קליטה בדיוק מתוך מטרה ברורה להבטיח שמלחמת תש״ח תישאר תיק פתוח - עד שתסתיים כפי שהם רצו מלכתחילה, בכך שליהודים לא תהיה מדינה.
כדי למנוע תהליך קליטה, פעלו הפליטים הערבים ומדינות ערב להשתלט על סוכנות זמנית שקמה כדי ליישב את הפליטים הערבים. לשם כך הם עשו שלושה מהלכים מרחיקי ראות שעד היום אנחנו משלמים את מחירם. ראשית, הם דאגו שבשמה של הסוכנות יהיו האותיות UN. הסוכנות הייתה אמורה להיקרא REWA או NERWA, אבל הם התעקשו ששמה יהיה UNRWA – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם. שנית, הם דאגו להחריג אותה מנציבות האו״ם לפליטים מכיוון שהם ידעו שאם הפליטים הערבים מהמלחמה יטופלו כמו כל הפליטים האחרים ממלחמות באותו הזמן, תוך זמן קצר לא יישארו פליטים ערבים. לבסוף, הם דאגו שהסוכנות לעולם לא תיסגר (למרות שהיא עדיין זמנית) ותוך כדי תמומן בכספי המערב.
מרגע שהיה ברור שאונר"א לא תיישב ולו פליט ערבי אחד, ומנגד היא גם לא תיסגר, היה צורך למלא את הזמן עד לניצחון המצופה של הערבים במלחמת 1948. כך הפכה אונר"א למערכת החינוך, הבריאות והרווחה של הפליטים הערבים, עכשיו מוכרים יותר כפלסטינים, תוך שהיא משמרת אותם כפליטים דור אחרי דור בציפייה ליום הניצחון וה"שיבה" על חשבון המדינה היהודית. אונר"א הפך לארגון פלסטיני למהדרין המעסיק כמעט אך ורק פלסטינים לטובת המטרה הפלסטינית של "שחרור פלסטין מן הנהר ועד הים". אין פלא, לפיכך, כי בכל דור קמים מתוך אונר"א ארגוני רוצחים שמטרתם מימוש מטרה זו. מבצעי טבח הספורטאים במינכן היו בוגרי בתי הספר של אונר"א, וכך רוצחים רבים במשך העשורים, כולל מתכנני ומבצעי טבח 7 באוקטובר.
אי אפשר להבין את עזה ואת טבח 7 באוקטובר מבלי להבין שרוב תושבי עזה הם, עדיין, לתוך הדור החמישי, רשומים אצל אונר"א כ"פליטים מפלסטין" ומנהלים את חייהם הקולקטיביים תוך ציפייה ליום "השיבה". למעשה, 7 באוקטובר הוא "שיבה". "שיבה" אף פעם לא היה רעיון תמים בתפיסה הפלסטינית. זה תמיד היה רעיון שביטא ניצחון אלים על המדינה היהודית.
גרוע מכך, לא רק שאונר"א יצר את התשתית האידיאולוגית שהבטיחה דורות על פני דורות של רוצחים פלסטינים, אלא שבכך שהיא הזרימה כסף מערבי למערכות החינוך והרווחה של הפלסטינים, היא שיחררה את הרוצחים לעבודתם. היא איפשרה לארגוני הטרור להתרכז בטבח ישראלים והסירה מהם כל אחריות לטיפול בפלסטינים עצמם. לכן, לא רק בעזה, אלא גם בגדה, יש עדיין בתי ספר של אונר"א ומיליוני פלסטינים הרשומים עדיין כ"פליטים מפלסטין". כך לא מתנהג עם שרוצה מדינה ופונה לעתיד.
המידע המפליל חייב להתפרסם
כל קיומה של אונר"א, הנצחת הפליטות הבין-דורית ואשליית "השיבה", מבטיחים שהסכסוך בין הערבים ליהודים שבין הנהר לים לא יגיע לקיצו. דווקא מי שרוצה בשלום חייב לרצות את קיצו של הארגון, כולל כל השקרים שהוא מתחזק. לשם כך על מדינת ישראל לפעול כדי להבטיח שההפסקה הזמנית של המימון לארגון תהפוך לקבועה.
מדינת ישראל צריכה להפסיק להיות הלוביסטית של אונר"א ולהסיר את כיפת הברזל שהיא פרסה מעל הארגון
על מדינת ישראל לחשוף את כל המידע שיש בידה על הארגון כדי להבהיר את עומק ורוחב החיבור בין הארגון לבין פעילות הטרור וההסתה נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מדינת ישראל צריכה להבהיר למדינות התורמות שהיא אינה רואה עוד באונר"א "הרע במיעוטו" או "גורם ממתן", ורואה בו עכשיו את הארגון המרכזי האחראי להתמשכות הסכסוך. פעולה נחושה כזו של ישראל תביא לסיום משמעותי של רוב המימון לאונר"א, שנשען במשך שנים על הטענה ש"ישראל הרשמית רוצה בכך". במקביל, על מדינת ישראל לצאת לקמפיין בקרב מדינות המערב ומדינות ערב שאינן עוד אנטי-ציוניות, כדי להבהיר שהפלסטינים אינם "פליטים" לפי כל סטנדרט בין-לאומי, ואין להם שום "זכות שיבה" לשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל.
מרגע שמבינים שמהותה העמוקה של אונר"א היא הנצחת הסכסוך עד לניצחון הערבי על המדינה היהודית, ושחרור הרוצחים לעבודתם עד לרגע הניצחון, אין שום סיבה "למצוא לו תחליף". רק מכור לסמים מחפש תחליף במקום להיגמל. התחליף היחיד לאונר"א הוא קבלת אחריות של הפלסטינים על חייהם. ממילא הארגון כולו מנוהל ומאוייש על ידי ערבים פלסטינים בעזה, בגדה, בירדן, בסוריה ובלבנון, ומשרת את צרכי הערבים הפלסטינים, עם שכבה דקה של מנהלים אירופים שמבקשים תרומות. סגירת אונר"א פשוט תחייב את הפלסטינים להמשיך באותה עבודה של חינוך ורווחה, רק עם מקורות הכנסה משלהם ומבלי סיפור המסגרת של "פליטות" ו"שיבה". ברור לי שזה רעיון חדשני ורדיקלי שהפלסטינים ידאגו לעצמם, אבל הוא רק נשמע כך מכיוון שאונר"א ודומיה טיפחו את סיפור "הפלסטינים המסכנים", שאינם מסוגלים לעשות דבר בכוחות עצמם.