כמי שהובילה את חוק הגיוס שחוקק ב-2014 וקיים למעשה עד היום, גם אני חשבתי שהזמן יעשה את שלו וצריך לתת זמן לתהליכים בחברה החרדית לעשות את שלהם. אבל צריך לומר ביושר, 20 שנה עברו ולא קרה כלום. עשר שנים של "חוק טל" ועשר שנים של החוק שהובלתי לא הובילו לשינוי.

מספרי הגיוס נשארו אותו דבר, בעוד מחזורי הגיוס גדלים. ב-2014 מחזור גיוס חרדים היה 8,000 והתגייסו 1,200. היום מחזור גיוס הוא מעל 12,000 ומתגייסים בקושי 1,800. גברים חרדים מהווים כיום כרבע מהמתגייסים - הם לא יכולים להישאר יותר בחוץ.

ישנו חסם תרבותי מהותי בחברה החרדית מפני שילוב בחברה הכללית וגיוס לצבא. בעולם החרדי ההורים לא רוצים שילדיהם יתגייסו, אלא ילמדו בישיבה. זה נובע משתי סיבות עיקריות - הראשונה, חשש מפגיעה באורח החיים החרדי כתוצאה מהמפגש עם החברה הכללית בצבא. עבור רבים מאתנו היותו של צה"ל "צבא העם" הוא דבר חיובי, אבל עבור החברה החרדית כור ההיתוך של צה"ל הוא איום על אורחות חייהם. הסיבה השנייה היא ⁠חשש מפגיעה בשידוכים בשל "הכתמתם" של חרדים המשרתים בצבא במקום ללמוד תורה, בחברה החרדית השאיפה היא להתחתן עם מי שמוסר את הנפש על לימוד התורה ולא על הגנת הארץ.

השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת ההמשרתים - תיקון
טיוטת חוק הגיוס

על החשש הראשון אפשר להתגבר אם הצבא יוכל ליצור מסגרות מתאימות לחרדים משרתים, כמו חטיבה חרדית הומוגנית. באשר לחשש השני, צריך לומר שחל שינוי חיובי וחשוב בחברה החרדית מאז ה-7 באוקטובר. אמנם לא היתה עלייה בשיעור המתגייסים, אבל אם בעבר חייל חרדי היה נתקל בבוז ברחוב החרדי, היום בחורים שמסתובבים במדים בבני ברק וירושלים מתקבלים באהבה והכרת תודה. עם זאת, החשש יוסר רק כאשר תהיה כמות מסיבית של חרדים שמתגייסים לצבא ולאחר מכן עובדים ומתפרנסים בכבוד.

אלא שהחוק המוצע אפילו לא מתיימר לנסות להתמודד עם הבעיה אלא רק מעמיק אותה. ראשית, הסנקציות הכלכליות שמוצעות בחוק מגוחכות. הממשלה העלתה את תקציב הישיבות השנה בכמעט 50%, קיצוץ של 20% יהיה חסר השפעה. זו בדיחה. שנית, הסעיף השנוי במחלוקת הנוגע להעלאת גיל הפטור ל-35 כבר נוסה בעבר ונכשל, זה היה המצב עד שנת 2011 ולא הוביל לגיוס.

שלישית, וחמור מכך: בשנים האחרונות החרדים הולכים ומשתלבים יותר בשוק העבודה, כליאה שלהם בישיבות עד גיל כזה תפגע אנושות במשק ותוביל מן הסתם לקומבינות ועבודה בשחור. עבור הצעירים החרדים זה אסון כלכלי וחברתי. מעבר לכך, זו יריקה בפרצופם של המשרתים שהתבשרו על הארכת שירותם, שעסקיהם קרסו כתוצאה משירות מילואים ממושך, שלא לדבר על מי שנפצעו או הקריבו את חייהם בשירות שהוא זכות ולא רק חובה.

בעולם של ה-6 באוקטובר סברנו שנכון יהיה להוריד את גיל הפטור ל-21, לוותר על הגיוס ולעודד את החרדים להשתלב בשוק העבודה. במציאות של אחרי ה-7 באוקטובר, כולם מבינים שנדרשת שותפות בנטל גם מצד החרדים. זו לא רק תביעה מוסרית אלא גם צורך אמיתי של הצבא, ולכן פטור לכולם הוא כבר לא אופציה.

חרדים בלשכת גיוס (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
החוק לא מתיימר לנסות להתמודד עם הבעיה, אלא רק מעמיק אותה. הפגנה של חרדים נגד גיוס לצה"ל | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

לכן, ומתוך הבנה שפטור גורף איננו אופציה וגיוס של כולם אינו אופציה גם כן, צריך לנסח מתווה שייתן מענה לצרכים של מדינת ישראל, בשילוב עם הצרכים של החברה החרדית. נניח, להתחיל מהורדת גיל הפטור ל-21 עבור 50% מהגברים החרדים, כאשר היתר יתגייסו לצבא או ישרתו בשרות אזרחי.

יש המון צעירים חרדים שרוצים לתרום, צריך לקרוא להם. ללמוד גמרא מהבוקר על הלילה זה קשה מאד, רוב האנשים לא בנויים לכך לאורך זמן. זה לא פתרון מושלם, כי אין פתרונות מושלמים. זו התחלה של פתרון, אבל כזה שמכיר בערך לימוד התורה, מקדים לשלב את כוח האדם האיכותי שלהם בכלכלה, וגם מבטא את הדרישה הערכית להכניס את אחינו החרדים תחת האלונקה.