העולם חגג בשבועות האחרונים 20 שנה לפייסבוק. אכן, יחד עם אחיה הקטנים - אינסטגרם, מסנג'ר, וואטסאפ, מטאוורס, מודל הבינה המלאכותית LLaMA וחברת האם שהפכה ל"מטא" - "פייסבוק" הפכה לשם נרדף לתקופה הנוכחית ולמה שהיא מסמנת. פייסבוק אפשרה לנו למצוא חברים נשכחים ובני משפחה רחוקים, לבנות קהילות ולהתארגן ללא מגבלות גיאוגרפיות לצורך מימוש מטרות נפלאות. כך, חלקנו הגיגים, תמונות וסרטונים עם חברינו ועם העולם והפכנו למבקרי תקשורת, ספרות ופוליטיקה. עברנו מ"חשבונות" ל"דפים", מכרנו מוצרי סדקית במרקטפלייס והצטרפנו לקבוצות. כפתור ה"לייק" שהושק בשנת 2009 שינה את הדרך שבה הורגלנו להגיב אל המציאות, ולמדנו לתווך את עצמנו לסביבה בזמן אמת באמצעות פייסבוק-לייב וה"סטורי".
בחלוף הזמן למדנו להכיר גם את פוטנציאל פגיעתה הרעה של החברה, ששאיפתה לחבר את העולם התערבבה ברצונה להרוויח. הבנו מהו אלגוריתם שיוצר פיזור של תוכן וכיצד הוא משפיע על תמונת התוכן שלנו בפיד. נוכחנו לדעת שהמידע לא מתפזר לפי קריטריונים של מה ש"חדש, חשוב ומעניין" עבורנו כאזרחים, אלא לפי קריטריונים של מה "מרגש, מעצבן, מאושש ויוצר אינגייג'מנט", ועד כמה זה מעצים קיטוב פוליטי ושנאה.
גילינו מהו פרסום אישי מטורגט היטב, לפי חולשות האישיות שלנו ועל בסיס שביל פירורי הלחם הדיגיטליים שאנחנו מותירים אחרינו. נחשפנו לפרשיות כמו קיימברידג' אנליטיקה ולניסיונות להשפיע על תהליכי בחירות, והסקנו שאיום הדיס-אינפורמציה הפך לאיום בסדר גודל של הגרעין והאקלים (לפי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס). חווינו את השימוש בקבוצות הפייסבוק למטרות הקצנה פוליטית, ואת השימוש בקבוצות וואטסאפ להפצת קונספירציות והתארגנות למעשי אלימות. זעמנו על היעדר הטיפול המספיק בתוכן מזיק ופוגעני והזדעזענו מכך שתוכן כזה יכול ליצור קונפליקטים איומים ומדממים.
אכן, 20 שנותיה של פייסבוק ראו גם את ראשי החברה נצלבים בפני הקונגרס ובתקשורת וחוטפים קנסות אדירים כמו שהאיחוד האירופי יודע לתת. תביעות, כתבי אישום וקנסות הוגשו משני צדי האוקיינוס בגין הפרות פרטיות, שימוש בזיהוי פנים וקשירה בין מוצרים באופן שעלול לדכא תחרות. כשהחברה הקימה את גוף הפיקוח העליון שלה כדי לטפל בכשלים ראינו בזה עוד הוכחה לכך שהיא חיה בחלל ריבוני משלה ושהיא למעשה שחקנית סדר עולמי, בדיוק כמו מדינות.
אבל במובנים מסוימים, 20 שנותיה של פייסבוק לא רק יצרו תהליך של איום-על, וכרסום בערכיו הליברליים של המערב הדמוקרטי. הם לא רק מחדדים את הצורך באסדרה ובהטלת אחריות על חברות הענק שפייסבוק בראשן. התהליכים החברתיים שהובילה פייסבוק חשפו חולשות מובנות וערערו הנחות יסוד לגבי הרעיון הדמוקרטי עצמו. הנה כמה דוגמאות:
ראשית, דווקא בעידן שבו פלטפורמות המדיה החברתית מאפשרות נגישות חסרת תקדים של אנשים לאנשים אחרים, הנחת היסוד המוסרית לגבי הטוב הבסיסי הטבוע בבני אדם ונטייתם להתנהג באופן מיושב ומכבד כלפי אנשים אחרים התבררה כלא נכונה.
שנית, דווקא ב"עידן המידע", הקושי להפריד בין אמת לפייק ולהימנע מהפצת קונספירציות התעצם. הנחת היסוד המשפטית שלפיה שוק רעיונות ודעות עשיר, שאין עליו צנזורה שלטונית, יבטיח את יכולותינו לברר את המציאות ולהגיע לחקר האמת, התבררה כלא נכונה.
שלישית, הצורך של נבחרי ציבור לתת מענה מידי לעדרי הטרולים ברשתות החברתיות יצר מצב שבו הם אינם מסוגלים להתפשר ולהגיע להבנות ולהסכמות, ונדרשים כל העת להקצין את התנהגותם ואת אופני הביטוי שלהם כדי לקבל את תמיכת האספסוף. כלומר, הנחת היסוד המוסדית המכונה "בעיית הנציג", שסברה שנדרש קשר ישיר, מתמשך ואינטראקטיבי בין הציבור לנבחריו כדי להבטיח שהנבחרים יפעלו במסירות למימוש הטוב המשותף – לא עמדה במבחן המציאות.
20 שנה לתוך מהפכת הרשתות החברתיות, שפייסבוק היא הסמל העיקרי שלה, נדרשת חדשנות ובדיקה מחודשת של עקרונות היסוד הדמוקרטיים שלנו. נדרש לרענן את התיאוריות החוקתיות המעצבות את הבנתנו את זכויות האדם ובראשן את הזכות לחופש ביטוי ופרטיות; נדרש לשאול שאלות נוקבות לגבי הצורך במסגרות התנהגותיות שמטרתן למנוע "אדם לאדם זאב" גם מול מקלדות; ונדרש לחשוב מחדש על הריחוק הנכון בין הציבור לבין נציגיו שאותם הוא אמור לבחור אחת לארבע שנים ולא בכל רגע מחדש. אלה אינן מטלות קלות והן דורשות התבוננות, הבנה וחשיבה. אבל בסופו של דבר, האין זה מה שציפינו לו מעצמנו, כמי שחיים ב"עידן האדם היודע"?
>>> ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה וראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה