שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר כתב פעם, כי עיתונות חופשית היא "נייר הלקמוס" של הדמוקרטיה: "יש עיתונות חופשית – יש דמוקרטיה; אין עיתונות חופשית – אין דמוקרטיה". הצעת חוק המקודמת בימים אלה על ידי משרד ראש הממשלה מטילה צד כבד על חופש העיתונות וכפועל יוצא מכך על הדמוקרטיה הישראלית. בין היתר, היא מאפשרת לראש הממשלה להסמיך בעלי תפקידים בשב"כ לבצע חדירה סמויה למחשבים, לערוך בהם חיפושים ולאסוף מידע, שלא בידיעתם של בעלי המחשבים. במקרים דחופים, ראש השב"כ עצמו יהיה מוסמך להתיר ביצוע של חיפוש כזה ובלבד שידווח על כך לראש הממשלה תוך 48 שעות.
מנסחי הצעת החוק מודעים, כמובן, לפגיעה החמורה בערכים חשובים, שעלולה להיגרם כתוצאה מחיפושים שכאלה. לפיכך נקבע, כי חיפוש סמוי אצל בעלי מקצוע מסוימים, שקיבלו מידע פרטי מאדם אחר, במסגרת יחסי אמון המתקיימים ביניהם, יתבצע רק על פי צו של בית משפט בעקבות בקשה שתוגש באישור היועצת המשפטית לממשלה או פרקליט המדינה, וזאת במקרים של חשד שבעל המקצוע עבר עבירת פשע שיש בה סכנה לביטחון המדינה. כלומר במקרים אלה לא יהיה די בהיתר של ראש הממשלה או של ראש השב"כ לביצוע החיפוש הסמוי, אלא יהיה צורך באישור של בית המשפט למהלך. מנגנון זה מציב שתי משוכות בדרכו של החיפוש הסמוי: האחת, הצורך בקבלת אישור של היועצת המשפטית לממשלה או של פרקליט המדינה לשם פנייה לבית המשפט, כשההנחה היא כי הם יאפשרו זאת רק במקרים שבהם יש לכך הצדקה; השנייה, הצורך בקבלת אישור של בית המשפט לביצוע החיפוש הסמוי, אשר מטבע הדברים יוחלט לגביו רק לאחר שבית המשפט יבחן את ההצדקה של החיפוש אל מול פגיעתה בזכויות הפרט.
הבעיה היא שהצעת החוק מגבילה את רשימת בעלי המקצוע שחיפוש סמוי במחשביהם ידרוש פנייה מוקדמת לבית המשפט רק לעורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכוהני דת. בין בכוונת מכוון ובין שלא, עיתונאים אינם נמנים על רשימה זאת ואם הצעת החוק לא תתוקן – הם יהיו חשופים לביצוע של חיפושים סמויים במחשביהם ובטלפונים הסלולריים שלהם, אשר מכילים את שמותיהם של מקורות המידע שלהם, את ההתכתבויות שערכו ואת המידע שהוחלף ביניהם.
שמירה על מקורות מידע הוא אינטרס דמוקרטי חשוב
המשפט הישראלי, כמו שיטות משפט אחרות בעולם, מכיר בחשיבות של מתן חיסיון לבעלי מקצוע שקיבלו מידע מאחרים לשם מתן שירות מקצועי בעל חשיבות חברתית. כך, למשל, ההנחה היא שעורך דין, רופא או פסיכולוג יוכלו לתת שירות מיטבי למי שפונים אליהם לשם טיפול בבעיה משפטית, רפואית או נפשית רק אם הפונים יוכלו לדעת שכל המידע שימסרו להם יישמר בסוד. לפיכך על פי החוק בישראל עורך דין פטור לחלוטין מהחובה למסור בהליך משפטי או חקירתי מידע שנמסר לו על ידי לקוחותיו. רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים יחויבו למסור מידע שהועבר אליהם על ידי מטופליהם רק אם בית המשפט ימצא שהצורך בעשיית צדק גובר על האינטרס בחיסיון המידע.
העיתונאים צורפו לרשימת בעלי החיסיון בישראל לפני למעלה מ-30 שנה כאשר בית המשפט העליון הכיר באינטרס הציבורי החשוב בשמירה על זהות מקורות המידע שלהם בסוד ופטר את העוסקים במקצוע העיתונות מחובה כללית לחשוף את מקורותיהם בהליכים משפטיים או חקירתיים. הבסיס לחיסיון העיתונאי הוא שבמרבית המקרים מידע חשוב בעל עניין ציבורי לא יגיע מהודעות של דוברים רשמיים או ממקורות גלויים, אלא דווקא ממקורות שיבקשו לשמור את זהותם בסוד. כך, למשל, עובד ציבור, השוקל אם להעביר לעיתונאי מידע על שחיתות שלטונית, עלול לחשוש שאם זהותו תיחשף הוא יועמד לדין פלילי ומשמעתי. נושא משרה בחברה פרטית, שרוצה לשתף את הציבור באמצעות כלי התקשורת באי סדרים כספיים בחברה, עלול לחשוש כי גילוי זהותו כמקור יביא לפיטוריו. חשיפת זהותו של חבר בארגון פשע, המעביר מידע לעיתונאי על מעשים בלתי חוקיים של חבריו, עלולה להוביל לפגיעה בחייו או בגופו.
על מנת להבטיח את זרימת המידע ממקורות המחזיקים בו אל הציבור הרחב ניתנה אפוא לעיתונאים הזכות המשפטית שלא לחשוף את זהותם או מידע העשוי להביא לזיהויים, אלא אם בית המשפט יחייב אותם לעשות כן בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד, שהגילוי רלוונטי להליך משפטי; השני, שמדובר בנושא מהותי, שחשיבותו מצדיקה את הגילוי; והשלישי, שלא ניתן להשיג את המידע המבוקש בכל דרך אחרת. התנאים המחמירים האלה, שקבע בית המשפט העליון, הביאו לכך שבפועל כמעט לא קרו בישראל מקרים שבהם עיתונאים חויבו לחשוף את מקורותיהם.
הצעת החוק החדשה תאפשר לשב"כ לחדור לקודש הקודשים של העבודה העיתונאית: יחסי עיתונאי-מקור, לדעת מיהם מקורות המידע שלהם ולגלות איזה מידע קיבלו מהם. כל זאת ללא פיקוח של בית המשפט ולמעשה ללא נוכחותו של גורם שיוכל להגן כראוי על זכותו של הציבור בקיומה של עיתונות חופשית. נדרש אפוא לתקן את הצעת החוק בדחיפות לבל תהפוך ישראל למדינה מסוג המדינות שלא היינו רוצים להימנות עליהן.
>>> עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, היועץ המשפטי לחדשות 12, הוא מחבר הספר "חיסיון עיתונאי" המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו