האם יש להורות לישראל לעצור מיד את הלחימה בעזה משום שהיא מנסה לבצע ג'נוסייד - רצח עם באוכלוסייה הפלסטינית האזרחית שמתגוררת שם? זו השאלה המקדימה שעימה יתמודדו לקראת סוף השבוע הזה השופטים בבית הדין הבין-לאומי לצדק של האו"ם, שמקום מושבו בהאג בירת הולנד, בעקבות התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל.
בית הדין הקציב לדרום אפריקה שעתיים, בין 10 בבוקר ל-12, ביום חמישי כדי להציג בפני השופטים את טענותיה נגד ישראל. ביום שישי, באותן השעות, ישמעו השופטים את התגובה הישראלית.
בבית המשפט ישנם 15 שופטים קבועים, שנבחרים על ידי העצרת הכללית של האו"ם ומועצת הביטחון, בהליך מורכב, לתקופה של 9 שנים. כל שלוש שנים בוחרים באו"ם 5 שופטים. הנשיאה הנוכחית היא מארצות הברית, סגנה מרוסיה. שאר השופטים המכהנים הם מסלובקיה, צרפת, מרוקו, סומליה, סין, אוגנדה, הודו, ג'מייקה, לבנון, יפן, גרמניה, אוסטרליה וברזיל.
השופטים אומנם אמורים לפסוק על פי פקודת הדין וחומר הראיות, ועדיין - קשה לדמיין את השופט הלבנוני, המרוקני, הסומלי, הרוסי, הסיני והברזילאי ואפילו האוגנדי ואולי גם הג'מייקני מתייצבים לצד ישראל.
אמנת בית הדין מאפשרת למדינות שהן צד לתביעה, ואינן מיוצגות בבית הדין, למנות שופט זמני-ייעודי (אד-הוק) מטעמן. במקרה שלנו, הודיעה ממשלת דרום אפריקה שהיא משגרת את שופט העליון דיקנג מוסנקה. ממשלת ישראל הפתיעה את הציבור הישראלי, את תומכיה ומתנגדיה כאחת, והודיעה שהיא משגרת את נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופ' המוערך אהרן ברק.
השופטים הקבועים לא מחויבים להתייצב לכל התיקים, כך שמספר השופטים המירבי בתיק שלנו יכול להיות 17, אבל גם יכול להיות קטן יותר. יהא מספר השופטים אשר יהא, עבודתם של הטוען מטעם ישראל להגנתה, המשפטן היהודי בריטי פרופ' מלקולם שאו, ושל פרופ' אהרן ברק בכס השיפוט לצד עמיתיו, לא תהיה קלה.
המשימה: לשכנע ש"אנחנו לא באמת מתכוונים"
אנחנו בישראל נתונים בטראומה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית והאכזרית שביצעו חמאס ועוזריו. מתקפה זו מאופיינת בשורה של פשעים נגד האנושות, שמוגדרים גם בכתובים כניסיון לרצח עם. אנחנו עדיין מדממים. אנחנו פגועים, אנחנו כואבים, אנחנו רוצים לנקום את הדם. אלא שבעוד אנחנו ממשיכים לחוות את הזוועות שנעשו בנו ב-7 באוקטובר 2023, העולם סביבנו נמצא כבר בתחילתה של 2024. ישראל מגיבה וצה"ל נתפש כצבא בעיצומו של מסע נקמה. באכזריות וללא הבחנה.
בדוח שפרסם תת מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטריים, מרטין גריפיטס, בשבת האחרונה (06.01) הוא ציין ש"שלושה חודשים אחרי המתקפה הנוראה של 7 באוקטובר {כך במקור} עזה הפכה למקום של מוות וייאוש". הוא מפרט את ההרס הרב שגרם צה"ל, את המשבר ההומניטרי שפוקד את שני מיליון האזרחים שם. את הרעב, את החשש מהתפרצות מגפות, את העובדה ש"מידי יום 180 נשים פלסטיניות כורעות ללדת בעיצומו של הכאוס". הוסיפו לכף את שלל ההצהרות הפומביות של שרים בממשלה על מה שישראל צריכה לעשות בעזה, שמפורטות בתביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין, מפצצת האטום של השר עמיחי אליהו, עבור דרך ההצעות לטרנספר מרצון (שהחלו במאמר משותף של דני דנון מהקואליציה ורם בן ברק מהאופוזיציה) ועד לנכבה 2.0 של השר אבי דיכטר, מבלי שראש הממשלה נקט איזשהו צעד מהותי נגד האמירות הללו. הרי לכם משימה מאוד מורכבת - לשכנע את השופטים ש"בעצם אנחנו לא באמת מתכוונים".
מנכ"ל משרד החוץ של דרום אפריקה, ד"ר זיין דנגור, הרוח החיה מאחורי הפנייה של דרום אפריקה לבית הדין, טוען ש"ייתכן שבמתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר נעשו פשעי מלחמה שצריך לגנות ולחקור. עם זאת, התקיפות הללו לא יכולות להיות צ'ק פתוח לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם מצידה של ישראל".
בית הדין הבין-לאומי לצדק הוא חלק ממנגנון האו"ם, שישראל איבדה בו אמון מזמן. אבל לפי האופן שבו נערכת ממשלת נתניהו הנוכחית, ניכר שהיא מייחסת חשיבות רבה להכרעת השופטים בהאג. מי שהיה נשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל, פרופ' אהרן ברק, שהוביל שורה של פריצות דרך חוקתיות וזכה להכרה בין-לאומית, לא ישפיע על דיוני השופטים בשל היותו ניצול שואה - רצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית, שביצעה גרמניה הנאצית עם עוזריה. לאהרן ברק יקשיבו היטב והוא יוכל להשפיע בשל השם העולמי שרכש על בקיאותו בדין והאופן שבו יש לפרש ולהחיל אותו.