לא באנו לפתור את בעיית הגיוס - באנו לריב

כבר שנים רבות שגיוס החרדים והשתתפותם בשוק העבודה אינם עוד נושא כאוב, בעל משמעות קריטית להמשך שגשוגה של ישראל, שיש לחתור לפתרונו בדרך מעשית. במקום זאת, הוא הפך לסמל, שהפלגים השונים ביקום הישראלי המסוכסך מטיחים זה בזה. חס חלילה אם העניין ייפתר יום אחד: מה יעשו אז דורשי השוויון בנטל, ומה יעשו זועקי "הורסים את עולם התורה". וכמו כל דבר בממשלה הנוכחית, הטרגדיה מצאה לה דרך להפוך לפארסה.

על הצעת "חוק הגיוס" שעלתה בימים האחרונים אין מה להרחיב את הדיבור, בנימין נתניהו וממשלתו נחושים כנראה לקחת כל אבסורד עד הקצה. גולת הכותרת היתה, כמובן, ההצעה להעלות את גיל הפטור ל-35 (ואם כבר, למה לא 65?), משמעותה היא שרשמית החרדים לא רק לא ישרתו, אלא גם אף פעם לא יאחזו בעבודה חוקית ולא ישלמו מיסים. אדם בן 35 שהיה כלוא בישיבה, מעשית או פיקטיבית, כבר לא יפתח כישורים לעבודה סבירה, וכבר יתרגל להתקיים בעולם שמחוץ לכלכלה ה"לבנה".

מי שהגה את רעיון העוועים הזה ידע זאת היטב, אבל היה כנראה נחוש להראות לכולנו כמה עמוק אפשר לתקוע את האצבע בעין, או שפשוט לא חשב על כלום. לא פלא שהספיק המהום קטן מצד היועצת המשפטית לממשלה כדי לפוגג את העניין מייד. מה שמדברים בו פחות הם הצביעות וגלגול העיניים של מי שהדבר אמור להיות חשוב עבורו:

1. מערכת הביטחון, שבלי למצמץ, ובלי לעשות עבודה של ממש על צרכי הביטחון האמיתיים בעתיד הקרוב והרחוק, העלתה פי כמה את הנטל על המשרתים, בחובה ועוד יותר מכך במילואים. תיקוני החוק שהביאה - הארכה גורפת של השירות הסדיר, ולמעלה מהכפלה של שירות המילאים - הם חטוף ואכול, בכוח הצורך הביטחוני והחרדה הציבורית שנבעה ממחדליה שלה, על חשבון מי שמשרתים ועובדים.

2. המסמך שהוציא בימים האחרונים הממונה על התקציבים באוצר הוא לא יותר מפופוליזם. החישוב לפיו אם כל החרדים יתגייסו אפשר יהיה לקצר את השירות הסדיר ב-7 חודשים ולהוריד את נטל המילואים הוא מתמטיקה של ממוצעים שאין לה קשר עם המציאות. גם אם כל החרדים היו צועדים לבקו"ם, צה"ל היה זקוק לחיילים קרביים, טכנולוגים ושאר מקצועות דרושים ללחימה לתקופה ארוכה יחסית. המילואים הם השירות הדיפרנציאלי מכולם, כשרוב הנטל נופל על מעטים מאוד - כמה עשרות אלפים.

3. מישהו אמר שר הביטחון? אם יואב גלנט מחפש דרך להפיל את הממשלה, סחתיין עליו. אבל כדאי להזכיר גם לו שהוא שר הביטחון. חוק שירות ביטחון, שהוא "חוק הגיוס", הוא באחריותו הבלעדית. היתה לו כמעט שנה, עד ה-7.10, להביא חוק ראוי ולהעמיד את נתניהו וכל השאר בפני עובדה. אבל גלנט, שעמדתו ההתחלתית היתה לתמוך בכל חוק השתמטות ולקנות את המשרתים בכסף, רואה את האור רק עכשיו, כשהממשלה מטה לנפול והוא עצמו מחפש גאולה ממחדל שמחת תורה.

יש פתרונות מעשיים לסוגיית שירות החרדים - הם איטיים, הדרגתיים ולוקחים בחשבון את קשיי ההסתגלות של כל הצדדים. הראוי ביותר הוא הקמתו של שירות אזרחי-ביטחוני, שיעסוק בהגנת העורף, בחילוץ והצלה, בשיטור וכיבוי אש ושאר צרכים ביטחוניים שאינם מכוסים מספיק בשיגרה - ובוודאי שלא בחירום. לשירות כזה אפשר לגייס מיידית אלפי חרדים במילואים, ובהדרגה גם אלפים בסדיר. בהמשך אפשר גם להפנות לשם את אלו שצה"ל לא זקוק להם, כי מחזורי הגיוס עומדים לגדול משמעותית בשנים הקרובות.

אבל זה פיתרון מעשי, שאולי יש בידו כדי להציל את מערכות הביטחון והכלכלה הישראליות. אבל הוא מתאים עבור אלו שרוצים פתרונות מעשיים. ואנחנו? בכלל באנו לריב - זו בעיקר תכליתו של נתניהו וממשלתו לניהול החיים כאן. וגיוס חרדים היא בסך הכל מתנת ריב שאינה מפסיקה לתת.

עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי