לו היו ממנים שרים על פי תחומי התמחות – בן גביר צריך היה להיות שר התקשורת. הוא היה מבצע רפורמות עוצרות נשימה, מזניק את התקשורת לדור הבא. מעיף אותה לשמיים. תראו איך הוא יצר את הכותרות בדבר איסור על ערביי ישראל לעלות להר הבית בתקופת הרמדאן.
למעט משטרת הצעצוע של בן גביר, משוכנעים גורמי הביטחון שהחלטה כזו - אם תתקבל - היא עתירת סיכונים, מופרעת ממש. ספק רב אם היא חוקית. היא בוודאי כפוית טובה. ערבים ישראלים נרצחו ונחטפו בשבעה באוקטובר. ערבים ישראלים נלחמו בגבורה, נהרגו ונפצעו. עם פרוץ המלחמה הזהיר בן גביר מפני "שומר חומות 2". אזהרתו (או שמא תקוותו?) נכזבה. אזרחים ערבים רבים מגנים את מעשי הטבח של חמאס. רובם ככולם משתתפים במאמץ האזרחי, רופאים ורופאות, אחים ואחיות, עובדי משק וכלכלה, פועלי כפיים.
מביני דבר חוששים, שבן גביר יצליח במה שיחיא סינוואר נכשל: לאחד את הזירות ולהבעיר אותן במדורת הר הבית. במסמכים שנתפסו במפקדה הראשית של חמאס, נכתב שהפרובוקציות שלו היו אחת הסיבות למתקפת שבעה באוקטובר, כך חשף כתבנו ניר דבורי. כדאי להזכיר שערב מבצע "שומר החומות", בחודש מאי 2021, הקים בן גביר לשכה בשייח ג'ראח. "צא מיד משייח ג'ראח", הזהיר אותו נתניהו. "אם לא תצא מיד - חמאס יירה טילים על ירושלים!".
נתניהו, בעצמו מומחה לא קטן לתקשורת, גם בין-לאומית, מבין היטב שהכותרת שיצאה מהדיון בקבינט היא הרסנית. הוא מבין שכל העולם משוכנע שישראל פוגעת בחופש הפולחן הדתי, לא רק של הנשלטים על ידה אלא גם של אזרחיה שלה. הוא יודע שהיה צריך לנסח כותרת הפוכה ממש, על דרך החיוב: "ערביי ישראל יורשו לעלות להר הבית, התנאים והמגבלות ייקבעו על ידי גורמי המקצוע". כמובן שמטיפים לאלימות, מסיתים כרוניים ופרובוקטורים מקצועיים לא יורשו לעלות להר.
נתניהו כלוא במעמקי המנהרות המסועפות של מפלגות הקואליציה. הוא שפוט של בן גביר. בשיר השפוט של פבלו רוזנברג נכתב: "אין אחד שלא יסכים איתי/ שרק איתך אני תמיד אני". זה כמובן לא המקרה, רחוק מזה. הוא קרוב יותר בדעותיו ליאיר גולן, בוודאי ליאיר לפיד ולבני גנץ מאשר לבן גביר. אך קיומו הפוליטי מחייב צייתנות כנועה ומשפילה. ערב הבחירות הוא התחייב, הבטיח, שבן גביר לא יהיה שר. כעת בן גביר מחליט אם הוא ימשיך להיות ראש ממשלה. מה לעשות, אלה החיים.
מסד הנתונים מלמד שהפשיעה תחת בן גביר בתקופה שקדמה למלחמה - גם אצל היהודים ובעיקר אצל הערבים - זינקה מעלה. הוא נחשב לשר כושל עד כדי כאב וגיחוך גם יחד. התפקיד לא ביגר אותו ולא הוסיף לו קמצוץ תחושת אחריות, להבדיל למשל מחבר מפלגתו הנחשב לשר כלל-ישראלי, יעיל וטוב, יצחק וסרלאוף. אלא שבן גביר עולה כפורח בסקרים, באדיבות אולפני הטלוויזיה, הטיקטוק והרשתות.
הוא משול למי שעושה המון כסף שחור, אך אין לו יכולת לממש את הכסף הזה, אלא במקום אחד בלבד: אצל נתניהו. לא היה, ספק אם יהיה, ראש ממשלה שיכשיר אותו ויותיר את ידיו על הגרוגרת הפרטית שלו והגרוגרת הלאומית שלנו.