לרגע אחד, בתחילת המלחמה, כשאנחנו עדיין תחת ההלם הנורא של מתקפת 7 באוקטובר, כשהתגלה עד כמה דברים כאן התקלקלו, נדמה היה שבעניין אחד אנחנו על סף תחילתו של תיקון: בסוף חודש אוקטובר הודיע דובר צה"ל על אלפיים חרדים שביקשו להתגייס לצה"ל בעקבות המצב. במקביל, הרשת הייתה מלאה בצילומים של כל מיני אנשי תקשורת וידוענים חרדים במדי צה"ל, במעין טקסי גיוס מתוקשרים. מאמרים מלומדים סיפרו לנו על "ברית חדשה עם המדינה" ו"ישראליזציה של החברה החרדית", ובאמת היה קל להאמין – הרי איך אפשר לעמוד מנגד כאשר המדינה במצב כל כך מעורער? ובכן, מתברר שאפשר.
לא רוצה להרוס כבר עכשיו את הפנטזיות על כל עם ישראל שנלחם כתף אל כתף, חרף ההבדלים ואורח החיים השונה – גם בשנים הקרובות לא נראה, לצערי, חרדים מתגייסים בהמוניהם. נערים בני 18-17, שמילדותם מלמדים אותם שגיוס זה יהרג ובל יעבור, שיודעים מגיל אפס שהייעוד שלהם הוא לימוד תורה (אפילו אם הוא לא תמיד קורה בפועל) – לא יהפכו את עורם בשנה אחת בגלל מלחמה, קשה ככל שתהיה. המנהיגים של הציבור החרדי, שיודעים עד כמה ההחלטות שאדם צעיר מקבל בגיל הזה משפיעות על חייו, לעולם לא יסכימו לנתק את הבחורים מהסביבה הטבעית שלהם, שכוללת גם חתונה וילדים. המחשבה כאילו משפחה, שבה הסבא-רבא, הסבא והאבא היו אברכים, תשלח את הבן שלה לשלוש שנים בצבא ועוד עשרות ימי מילואים בשנה – היא ממש מדע בדיוני. לא יקרה.
מי בכל זאת יכול לעשות שינוי? אולי הציבור החרדי-מזרחי, הש"סניקים שלרבים מהם יש אבא או סבא ששירתו בצבא, שיכולים להתמודד טוב יותר עם החיים מחוץ לחומות החברה החרדית. יכול להיות שאנחנו קרובים ליום שרבים מהם, לא רובם ובטח לא כולם, יחליטו בצורה עצמאית או בעידוד הרבנים להגיע לבקו"ם.
טקטיקת ההגנה של החרדים מול הדרישות לשוויון מתרכזת בכל פעם במגזר אחר. אחרי ששמענו מהם שיש יותר מדי חיילים ממילא, ו"למה שירות בגלי צה"ל חשוב לביטחון?", עכשיו מדברים על בני ישיבות ההסדר ש"בעצמם בכלל לא משרתים שירות מלא". את התשובה להבל הזה אפשר למצוא במלחמה הזו בכל מקום בחזית, ולצערנו גם בבתי העלמין. לא יודע מה יהיה הטיעון הבא שיישלף כאן (אולי משהו על שירות נשים?), אבל זה גם לא ממש משנה. יכול להיות שנראה בשנים הקרובות שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית כלפי בחורי הישיבות שלא מתגייסים (גם זה מוטל בספק), אבל שינוי בתמונת הגיוס לא נראה. אפילו אם יקרה הבלתי ייאמן, ואיזו סיטואציה פוליטית חריגה וחד-פעמית תעביר חוק שיבטל באופן גורף את הפטור שמקבלים חרדים – גם אז לא נראה אותם צועדים לעבר הבקו"ם. מה בכל זאת יכול לקרות? ביטול "תורתו אומנותו", ומתן אפשרות לחרדים להיכנס מיד למעגל העבודה. עם חוק חדש, כשאימת הגיוס לא על הפרק, רבים אומנם ילכו ללמוד, אבל אחרים יוותרו על הישיבה ויעדיפו להתפרנס. זו יכולה להיות הבשורה הריאלית האמיתית, כי כניסה לשוק העבודה תיתן דחיפה לכלכלה, ולטווח ארוך יכולה לסייע להשתלבות נרחבת יותר בחברה הישראלית.
הרבה דברים עומדים להשתנות מהותית בישראל בעקבות המלחמה, גיוס של חרדים לצבא בהיקפים ניכרים הוא לא אחד מהם. בטח לא באמצעות חוק. מה שכן ישתנה הוא השיח בציבור כלפי הסוגייה הזו, ואולי זה גם יחלחל לשינוי השיח בתוך החברה החרדית, ונתחיל לראות זרם דק של מתגייסים. מה שבטוח – הוויכוח הזה ימשיך ללוות אותנו עוד הרבה זמן.