התקרית הקשה בעזה, ב-12 בדצמבר 2023, שבמסגרתה נהרגו 9 חיילים בשכונת סג'עייה, ממחישה כי בישראל טרם הפנימו את גודל האירוע שבה המדינה נמצאת. אירוע 7 באוקטובר מחייב שינוי בכללי המשחק – לא רק מבחינה אסטרטגית (הכרעה במקום הרתעה) אלא גם מבחינה טקטית. ניכר כי בישראל עדיין מחויבים ללחימה "הומנית" כדי להתגאות ב"צבא המוסרי בעולם", על חשבון קטלניות והישגים מבצעיים.
כך, בצה"ל ממשיכים לסכן את חיילי צה"ל שלא לצורך, וניכר כי הממשלה נכנעה לדרישת האמריקנים לנסות לצמצם פגיעה ב"בלתי מעורבים" בעזה, על מנת להמשיך לקבל קרדיט להמשך המלחמה. האירוע בסג'עייה כלל לחימה במתאר בנוי וצפוף, בתוך מתחם מגורים, שלא הושמד. על כך מתווספת העובדה כי מתאר הלחימה הצר בשכונת סג'עייה אינו מאפשר להפעיל טנקים ומגביל מאוד שימוש ברק"מים, מה שחושף עוד יותר את הכוח לאש האויב. במציאות זו נכנסו כוחות חיילי צה"ל למתחם במטרה לטהר אותו, במקום להפציץ את המבנים מהאוויר קודם לכן, ורק אז להכניס כוחות קרקע, לטהר אותם מן ההריסות ולחפש מתחתם פירי מנהרות.
אירוע "יום שלישי השחור" מצטרף למקרים דומים שהתרחשו במלחמה בעזה. כך למשל, התקרית הקשה אירעה יומיים לאחר נפילתם של חמישה לוחמים בזירת מטענים בבית-ספר ליד ח'אן-יונס. בנוסף, דובר צה"ל פרסם ב-12 בדצמבר סרטון ממצלמת ממצלמת קסדה של לוחם יחידת יהל״ם, שבה הוא נראה מנהל לחימה פנים אל פנים בדירה בתוך מבנה בשכונת סג'עייה. מבלי לגרוע מהאומץ והלחימה ההרואית של הלוחם (שהצליח לחסל שני מחבלים באירוע, כולל אחד אחרי שנפצע מרימון), נראה כי אין שום סיבה שלוחמי צה"ל יישלחו לטהר מתחמים במבנים שעומדים ועלולים לשמש לפעילות טרור. ואומנם, כפי שעולה מהשטח, חמאס בהחלט משתמש במבנים הקיימים על-מנת לתקוף מהם את כוחות צה"ל.
עד כה, הקפיד צה"ל להפציץ אך ורק מבנים ותשתיות ש"הופללו" כמזוהים עם פעילות טרור. עם זאת, בישראל חייבים להפנים – במיוחד אחרי 7 באוקטובר כי רצועת עזה הינה חבית חומר נפץ אחת שלמה, ומהווה בסיס טרור אחוד ומחנה מוות שכולל מלכודות עם מטעני נפץ, מארבים, מבנים ממולכדים, עמדות צליפה ושיגורי נגד-טנקים ועוד.
צה"ל יכול לצמצם באופן משמעותי את הסיכון לחיילים, על ידי השמדת כל בית ומבנה לפני שכוחות קרקע נשלחים למרחב. המשך הטקטיקה הישראלית הנוכחית לא רק מהווה סיכון בחיי לוחמים, אלא מגדילה את האפשרות לחטיפתם, במה שיעניק לחמאס קלפי מיקוח נוספים. בנוסף, המציאות הטקטית הזו מגדילה את הסיכון לירי דו-צדדי ופגיעה עצמית בלוחמי צה"ל.
שונה הדבר בכל הנוגע לניסיונות של צה"ל לפעול באופן צבאי לחילוץ החטופים. בניגוד לאירועים אחרים, מדובר בפעולות חיוניות המצריכות והמצדיקות פעילות של כוחות יבשה, וכמובן את סיכונם, שכן לא ניתן להפציץ מהאוויר או מהיבשה בית שמתמונת המודיעין עולה כי יש סיכוי שמצויים בו חטופים.
על זאת יש להוסיף את העובדה שצה"ל נלחם נגד מחבלי חמאס בח'אן יונס ואף במחנות המרכז, בזמן שמאות אלפי עזתים מסתובבים להם בין הרגליים. זאת במקום לדחוק את האוכלוסייה העזתית דרומה לגבול עם מצרים או למחנה הפליטים הזמני באל-מואסי. מציאות זו מגבילה את הלחימה, ומסכנת את החיילים, שכן חלק מאותה אוכלוסייה "אזרחית" ו"בלתי-מעורבת" מסייעת לחמאס באמצעות תצפית ומעקב על כוחות צה"ל, מלכודות אנושיות שאמורות למשוך חיילים אליהם (ובכך להיתקל במחבלים מוסתרים), ומגן אנושי עבור מחבלים. שלא לדבר על כך שמחבלים עצמם מוסווים בבגדים אזרחיים ונדמים כ"אזרחים" תמימים.
במקביל, הצהיר השבוע צה"ל כי הוא עובר ל"שלב ג'" בלחימה, שאמור להתאפיין בלחימה בעצימות נמוכה – קרי, מעבר למבצעים ממוקדים ופשיטות, והפחתת השימוש בתמרון הקרקעי. גם מהלך הזה – ביוזמת הממשלה הישראלית – מעיד כי בישראל טרם הפנימו את גודל האירוע שבו המדינה נמצאת, ועולה חשש מוויתור על הכרעת והשמדת חמאס בשל לחצים אמריקנים (על אף שהממשל האמריקני מצהיר כי ישראל צריכה להכריע את חמאס – וביד השנייה דורש מישראל מגבלות שמסכלות זאת). העדפת פשיטות על פני תמרון קרקעי נרחב – בזמן שצה"ל עוד לא סיים לכבוש את מחנות המרכז, ח'אן יונס ורפיח (כולל ציר פילדלפי) משמעותה סיכון חיי הלוחמים, שכן נגד המחבלים יופעל פחות לחץ ועוצמה, שיאפשר להם כושר לחימה, יכולת ארגון והתנגדות רבה יותר מול חיילי צה"ל בשטח.
ישראל חייבת להבהיר לממשל האמריקני כי היא רואה בכל עזה שטח טרור, וכי היא פעלה מספיק לצמצום ולמניעת פגיעה באזרחים, על ידי דחיית התמרון הקרקעי, מתן אפשרות מעבר דרומה לתושבים עזתים והקמת מחנה פליטים בדרום-מערב הרצועה. כבר עתה מדובר בפעולות שלא נעשו על-ידי אף מדינה וצבא בעולם, כולל מדינות דמוקרטיות מערביות שמרשות לעצמן לגעור ולנזוף בישראל על פגיעה ב"חפים מפשע".
צה"ל אינו צריך לשאוף להיות רק "הצבא המוסרי בעולם", אלא גם הצבא הקטלני בעולם. דרישה זו מחייבת את המציאות בעיקר לנוכח האויב האכזרי, חסר העכבות, והכמו-נאצי שמולו ישראל מתמודדת. המשמעות המבצעית של שינוי הגישה הזו חייב לבוא לידי ביטוי בכתישת עזה מהאוויר, בטנקים ובארטילריה. רק אז צריכים לוחמי צה"ל להיכנס לשטח ולטהר את מה שנותר ממנו.
>>> ד"ר עומר דוסטרי הוא חוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון״ ואיש תקשורת. בעל תואר שלישי במדעי המדינה