ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון לא הייתה ועדה פוליטית. היא הייתה ועדה מקצועית, ועדה שביקשה לחקור מה הוביל לאסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה, על מי האחריות ובעיקר ללמוד איך מונעים אסון דומה בעתיד.
פרשנויות ודעות N12:
- המפכ"ל שבתאי נאחז בכיסא, במקום להפנים את המובן מאליו | משה נוסבאום
- במדינה אחרת הם היו מחזירים כבר את המפתחות | פרופ' סוזי נבות
את ועדת החקירה הייתה צריכה להקים ממשלת נתניהו, שכיהנה בעת האסון, אך ראש הממשלה והסיעות החרדיות התנגדו בתוקף. הם מנעו את הקמתה, והעדיפו ועדה עם פחות סמכויות ושיניים. דווקא לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד, השרים דאז בני גנץ ואביגדור ליברמן דחפו ופעלו להקמתה. במבט לאחור ההתעקשות של גנץ וליברמן הייתה נכונה. את האסון הגדול במירון היה צריך לחקור רק בוועדת חקירה ממלכתית.
הוועדה זכתה לאמון רב גם מהמגזר החרדי, מה שנחשב למאורע חריג בשל המתיחות הקיימת בין העולם החרדי למערכת המשפט. הרבה קרדיט צריך לתת לנשיאת בית המשפט העליון דאז, אסתר חיות, שהרכיבה את הוועדה (שתחילה הייתה בראשות הנשיאה מרים נאור ז"ל). חיות ביקשה שבוועדה יהיה גם נציג חרדי, הרב מרדכי קרליץ, ראש עיריית בני ברק לשעבר, מי שמכיר היטב את המגזר החרדי ואת האירוע במירון. ההחלטה הזו הוסיפה הרבה לאמון החרדי בוועדת החקירה ותוצאותיה.
עוד נחזור בהמשך לטענות המבישות שהוועדה הייתה פוליטית, אבל חובה לפתוח תחילה עם מסקנות הוועדה. אולי החשובה והכואבת מכל היא שאת אסון מירון היה ניתן וצריך למנוע. ועדת החקירה לא חידשה הרבה, בטח לא ליהודי חרדי המשתתף מידי שנה בהילולה בל"ג בעומר. בכל מוצאי הילולה הכותרת הייתה: "איזה נס שהאירוע הסתיים בלי הרוגים". לכולם היה ברור שהאירוע לא מתנהל בביטחות, אבל סמכו על הנס. ובלשונם של חברי ועדת החקירה: "את אסון מירון ניתן וצריך היה למנוע. הכתובת הייתה על הקיר הרבה קודם לאסון. היא הייתה כתובה באותיות קידוש לבנה, בצורה חדה וברורה, אך נותרה שם בלא מענה".
לצד חקירת האסון, אנחנו חייבים גם ללמוד לעתיד בכדי למנוע את האסון הבא. "זוהי עת לחשבון נפש, אך גם שעת רצון והזדמנות לתיקון ולשיפור. אל לנו להחמיצה! כך, בנוגע לאתר קבר הרשב"י וכך בנוגע למקומות אחרים ולנושאים אחרים שהדברים בדוח זה נכונים להם", לשון חברי ועדת החקירה הממלכתית.
שאלת האחריות
במשך כשלוש שנים איש בדרג הפוליטי לא הסכים לקחת אחריות על האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה. היחיד שלקח, אמיר אוחנה, הדגיש כי אחריות אינה אשמה. במשטרה היה זה ניצב בדימוס שמעון לביא שלקח אחריות והתפטר.
ייתכן והאחראים לאסון הנורא לא ישלמו מחיר פוליטי, אבל על כתפיהם לנצח תהיה האחריות לאסון שגבה את חייהם של 45 אזרחים. בנימין נתניהו, אמיר אוחנה, יעקב שבתאי ויעקב אביטן (רשימה חלקית בלבד) הם אחראים לאסון הנורא, אולי גם יכלו למנוע אותו. לעולם הם לא יוכלו לברוח מהאחריות הזאת.
ואולי זה מה שהפריע לראש הממשלה בנימין נתניהו. הרי הוועדה לא פגעה בתפקידו כראש ממשלה, רוב הבכירים יצאו בלי המלצות אופרטיביות, אבל ברקע הכוונה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירוע 7 באוקטובר, נתניהו מבין היטב את המשמעות של המילה "אחריות".
"על בסיס כל החומרים והעדויות שהוצגו לנו והתרשמותנו הישירה מהם, מסקנתנו היא שיש יסוד סביר לקבוע שנתניהו ידע כי אתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, וכי הדבר עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים במקום, בפרט בל"ג בעומר. גם אם, לשם הזהירות, נניח כי לנתניהו לא הייתה ידיעה של ממש בעניין, בנסיבות הדברים היה עליו לדעת זאת", קובעים חברי הוועדה על ראש הממשלה נתניהו. אם בסוגייה כמו מירון הוועדה קובעת שלנתניהו יש אחריות אישית, שהיה צריך לדעת ולטפל, אפשר להעריך מה תהיה רמת האחריות שלו בוועדת חקירה לאירוע 7 באוקטובר. שם מדובר בנושא הביטחון, הנושא המרכזי עליו מופקד ראש ממשלה.
במשך כמה שעות בליכוד לא הגיבו לתוצאות ועדת החקירה. רק מעט לאחר השעה 16:00 יצאה הודעת הליכוד נגד ועדת החקירה (צריך להדגיש: לא מדובר בהודעה מטעם סיעת הליכוד, אלא בהודעה של לשכת ראש הממשלה נתניהו). עד לרגע זה, נתניהו עצמו לא הגיב ישירות על תוצאות ועדת החקירה והאחריות האישית שיש לו לאסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה. יממה אחרי פרסום הדוח, לשכתו פרסמה הודעה לפיה נתניהו הנחה את מזכיר הממשלה להביא תוך 30 יום הצעת החלטה בעניין יישום לקחי דוח מירון. אף התייחסות לאחריות, בטח שלא התנערות מההודעה אמש (רביעי). נקווה שלפחות ביישום הלקחים הם יתנהלו ברצינות.
הודעת הליכוד אמש הייתה מבישה ומקוממת. ביקשו להפוך את ועדת החקירה לוועדה פוליטית, כזו שיאיר לפיד מינה כדי לפגוע בממשלת נתניהו. את חבר הוועדה שלמה ינאי לחברו של יאיר לפיד, שגם הוא כביכול שליח של לפיד לפגוע בנתניהו. אבדה הבושה.
במשך עשרות שעות צפיתי בדיוני הוועדה, ברוב ככל הדיונים. כבר בזמן אמת כתבתי עד כמה חבר הוועדה שלמה ינאי היה חבר הוועדה המקצועי ביותר. הוא הכיר כל מטר מרובע במירון, הפך כל אבן כדי להגיע לחקר האמת, התעקש שהילולות ימשיכו להתקיים, אבל לצד בטיחות. מי שתוקף את ינאי, כנראה שלא צפה בדיוני הוועדה. להפוך את שלמה ינאי לגורם פוליטי? אין מגוחך ומנותק מזה, ואולי בעיקר מקומם. לקחת אירוע כה קשה, 45 הרוגים, את חקירת האסון, ולהפוך למאבק פוליטי - כנראה שאין תחתית.
הרב אביגדור חיות איבד את בנו ותלמידו באסון, הוא עצמו נפצע. בשנים האחרונות, לרגע הוא לא שידר כעס. תמיד דיבר בנעימות, העביר את המסר, את האמונה שלו. אתמול גם לו היה קשה להתאפק. כשהוא נחשף שוב (בריאיון באולפן חדשות 12) לעדות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועדת החקירה, הוא התקומם. "זה זלזול באינטליגנציה של כל בר אנוש, לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי. אין דבר כזה. אם אתה הראש אז אתה אמור לדעת, אתה לא יכול לעמוד מול המשפחות וכל מה שיש לך להגיד זה שלא ידעת", אמר הרב חיות בכאב גדול. אחריו הגיעו עוד בני משפחה של הרוגי מירון, גם כאלו המזוהים עם גוש הימין, שבמשך השנים האלו שמרו על איפוק. גם הם כבר לא יכלו לשתוק.
- עושים סדר: אלה ההמלצות האישיות בדוח מירון
- היום שאחרי דוח מירון: ה"שיניים" של מסקנות הוועדה - והפן הפלילי
- שבתאי לא מתפטר: "אסיים את תפקידי כשהממשלה תחליט על כך"
שרים וחברי כנסת רבים בליכוד התביישו לקרוא את הודעת "סיעת הליכוד", אבל פחדו להיחשף. כך גם בקרב הסיעות החרדיות. מלבד השר משה ארבל, אף גורם לא העז לצאת בגלוי נגד הפגיעה בוועדת החקירה, לחלקם לקח זמן להגיב על עצם תוצאות הבדיקה.
שוב הם לימדו אותנו שכנראה הכול פוליטיקה. גם אסון כה נורא, בסוף עובר למגרש הפוליטי. מייאש.
>>> ישי כהן הוא פרשן ומגיש בכיר באתר החרדי "כיכר השבת"